מגמה: אנטי חברתיות ברשתות חברתיות
מאת: עומר ון קלוטן 
| 19.11.2009 בשעה 11:28
בשנים האחרונות צצו רשתות חברתיות כמו פטריות אחרי הגשם, דבר שאפשר לנו להגיע (reach) ליותר אנשים משיכולנו להגיע עד אז. אני, אישית, משתמש בפייסבוק וטוויטר על בסיס יומיומי. המגמה של אפליקציות ‘חברתיות’ ממשיכה ומתרחבת. דוגמא פשוטה לכך יכולה להיות אתרי ממכר סחורות שמנסים להגדיל את היקף המכירות שלהם אצל משתמשים על ידי שימוש בהמלצות של חבריהם.
אך לצערנו, ישנה מגמה נוספת ממנה אנו אמורים לחשוש, שהיא משתמשים
המנסים לכפות פעילות אנטי-חברתית. הנה שתי דוגמאות:
- בפברואר 2009, הכירה פייסבוק לעולם את כפתור ה-’Like’ ("אהבתי"), שהקל על משתמשים להודיע שהם אוהבים משהו מסוים: סטטוס, תמונה, קישור וכו’. כהרף עין החלו כולם להשתמש בכפתור ו"אהבו" דברים, במקום לכתוב תגובות ארוכות בשירשורים ארוכים. "לאהוב" משהו היתה גם פעולה קלה יותר, כשהיא דורשת קליק יחיד של העכבר ועל ידי כך הגדילה את מספר המשתתפים בפעולה ואת כמות ההשתתפות שלהם. כפתור ה"אהבתי" היה דבר טוב והחלטה נבונה מצד פייסבוק.
לאחרונה, נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים ליצור כפתור נוסף – ‘Dislike’ ("שנאתי"). המשתמשים מרגישים שמכיוון שכעת יש להם יכולת פשוטה להבהיר לחבריהם שהם אוהבים משהו מסוים שאותו חבר תרם לשיחה, עליהם להיות מסוגלים באותה פשטות גם להבהיר את חוסר שביעות רצונם ממנו ולהרתיע אותו מלהמשיך בפעילות שכזו.
בהקבלה מעולם הפלטפורמה החברתית לעולם הקשרים הבינאישיים, שימוש בכפתור "שנאתי" שכזה יקביל למשלוח מסר לאדם אחר שהבדיחה שלו מטומטמת או שהוא מכוער. פנים אל פנים, אדם נורמלי יגיד זאת רק לקרובי משפחתו או לחבריו הקרובים, וגם אז יסייג לפעמים את האמירה כאילו נאמרה בצחוק כדי לא לפגוע ברגשותיו של האחר. בגלל שהתקשורת ברשתות חברתיות אינה מתנהלת פנים אל פנים – הרבה יותר קל להיות אנטי-חברתי ברשת.
פעולה מקובלת חברתית במקרה זה, שבו אין אדם רוצה להיות חשוף לדברים בהם אין לו עניין, יכולה להיות שימוש בפונקציונאליות ה-’Hide’ ("הסתר"). כאשר מתעלם אדם מאותם העדכונים בהם אינו חפץ, לא יהיה האדם ממנו יתעלם מודע לעצם ההתעלמות ולכן לא יפגע, שלא כמו התעלמות בעולם האמיתי.
- הצורה בה עובדים משתמשי טוויטר עם השירות פתוחה לפירושים רבים ושונים. דבר אחד שניתן להסכים עליו באופן גורף הוא שלעקוב אחרי אדם אומר שאכפת לך ממה שאותו אדם כותב. אקסיומה זו מובילה את רוב המשתמשים החדשים בטוויטר למסקנה המוטעית שככל שתשיג יותר עוקבים, כך יגדלו האמון בך, ההשפעה שלך וחשיבותך ברשת.
אחת מהצורות בה משתמשים רבים מנסים לנפח את מספר העוקבים שלהם היא באמצעות המנהג הבזוי של Auto-Follow-Back ("הידוד מעקב אוטומטי"). ההגיון מאחורי שיטה זו: אליס עוקבת אחרי בוב, מחכה שבוב יעקוב אחריה בתמורה ומפסיקה לעקוב אחריו אם לא הידד בוב את המעקב אחרי זמן קצוב מראש. שיטה זו מאמצים משתמשים רבים, דבר הגורר עבור המשתמש התמים מטח בלתי פוסק של הודעות על מעקב מצד משתמשים (המייצגים אנשים, מוצרים או גופים) אשר בינם לבינו אין קשר.
מנהג זה ומטח ההודעות הלא רצויות הנוצר ממנו על משתמשים תמימים הוא ספאם לכל דבר ועניין, פעילות המוכרת כאחת מהאנטי-חברתיות ביותר ברשת.
דוגמאות אלו באות להמחיש לנו את המגמה של משתמשים המעוניינים להוסיף יכולות אנטי-חברתיות לפלטפורמה חברתית.
על רשתות חברתיות, מצדן, אסור לעולם להרשות לעצמן להיות זרז לפעילות אנטי-חברתית. על הפעילות האנטי-חברתית (כגון החבאת משתמשים, דיווח עליהם או על פעולותיהם כפוגעניות) ברשת להישאר כסוד משותף למשתמש המדווח ולפלטפורמה. "הלשנה", המקבילה החברתית של דיווח על משתמש פוגעני, היא פעילות אותה לא רואה החברה בעין יפה.
פייסבוק מנסה להמנע מלהיות זרז שכזה על ידי הפיכת כל הפעילות החיוביות-חברתית לפתוחות ומפורסמות יותר (לדוגמה, ה-"News Feed" אשר מפרסם תוכן עליו מתבצעת פעילות חיובית רבה) ובאותה העת השארת הפעולות השליליות-חברתית על בסיס של אינטראקציה אישית בין המשתמש לנציגי הפלטפורמה (כגון דיווח על תמונה פוגענית).
טוויטר, לעומת זאת, מפגרת הרחק מאחורי פייסבוק. ניתן לראות זאת למשל בחוסר במסנני תוכן (כגון החבאת תוכן לא מעניין) וביכולת המשתמשים לראות מי הפסיק לעקוב אחריהם ומתי.
כלל אצבע זה אותו הצגתי לא חל רק על רשתות חברתיות וממשיך להיות מושם גם על כל פלטפורמה השמה לעצמה מטרה להיות "חברתית". גם משחקים בעלי פן חברתי מצייתים לכלל זה. לדוגמא, פארמוויל, אשר בזמן כתיבת פוסט זה הוא המשחק הפופולרי ביותר והגדל בקצב המהיר ביותר בפייסבוק, פועל על פי עקרונות אלו גם הוא: לשחקנים מוצעת כמות גדולה מאוד של פעילויות חיוביות-חברתית לבחור מהן, כגון משלוח מתנות לחבריהם, לקיחת חיות שחבריהם העמידו לאימוץ, עזרה בחוות אחרות ואפילו, בטווח הארוך, תחרות מי יהיה בעל מספר הנקודות הגבוה ביותר בתוך הקבוצה החברתית המצומצמת שלהם. מצד שני, אין שום פעולה שלילית-חברתית במשחק: שחקנים לא יכולים לגנוב דבר, לבלגן את החוות של חבריהם או בכלל לעשות כל פעולה פוגענית אחרת.
על פלטפורמות חברתיות לאפשר למשתמש לשדר בצורה קלה ואינטואיטיבית פעולות חיוביות-חברתית ולהקשות על שידור פעולות שליליות-חברתית. הקפדה על מסגרת זו תאפשר לפלטפורמה לקטוף ביתר קלות את פירות השפעתה הפסיכולוגית והסוציולוגית על המשתמשים.
הפוסט פורסם במקור באנגלית בבלוג של עומר ון קלוטן.
>
עומר ון קלוטן הוא תוכניתן שאוהב במיוחד את נקודת המפגש בין אלגוריתמים, אמנות וחווית המשתמש ותמיד מנסה להבין מה מניע את העולם שסביבנו. הוא גם 
19.11.2009 בשעה 11:40
עומר, אחלה פוסט!
תודה!
19.11.2009 בשעה 11:49
[...] This article is now featured in Hebrew in Gal Mor’s blog “Holes in the [...]
19.11.2009 בשעה 12:03
חוצמזה שלא ברור מי כתב את הפוסט – מצדיק ומזדהה לגמרי!
19.11.2009 בשעה 12:07
אהבתי.
מאד אהבתי =)
19.11.2009 בשעה 12:35
@עזי, – אני כתבתי את הפוסט (כמו שרשום בראשיתו ובצד שמאל של האתר (ואפילו עם תמונה שלי).
19.11.2009 בשעה 12:35
עזי, עומר ון קלוטן כתב את הפוסט. ראה פרטים נוספים מצד שמאל למעלה.
19.11.2009 בשעה 12:40
נראה לי ששיא האנטי חברתיות היה האפליקציה ההיא של בורגר-קינג שחילקה קופון להמבורגר חינם למי שמסיר 10 חברים:
http://www.huffingtonpost.com/2009/01/08/burger-kings-facebook-pro_n_156320.html
האמת שהתופעות האלו הן בכלל לא מדאיגות. הן פשוט קצת מפוצצות את הבועה הזו שנקראת רשת חברתית ואת אשליית ה”חברות”.
19.11.2009 בשעה 12:46
מסכימה לגמרי. יש עוד כמה תופעות לוואי לאלה שצוינו כאן וכולן קשורות לאפשרות להרים דגל אדום מול כולם ואפילו לא לסובב את המבט לראות מה קרה לבן-אדם שסימנת.
גם בעולם האמיתי צעירים רבים מתקשים כבר להתבונן זה בעיני זה בזמן שהם מחליפים דברים קצרים. בדיוק עובדת בפרויקט עם בני נוער. הרבה יותר קל להם to trash מישהו שיושב לידם ולנעוץ בו מבט מאשר להסתכל עליו ולומר את הדבר הכי מינימאלי לחיוב.
19.11.2009 בשעה 12:47
אני לא רואה בזה שום פיצוץ של הבועה או של אשליה זו או אחרת.
אני סך הכל רואה בזה נסיון לנצל פלטפורמות למטרות אישיות-אגואיסטיות -שליליות וממליץ למי שעומד מאחוריהן שלא לאפשר את זה.
19.11.2009 בשעה 13:03
עומר, יש לך טעות בתרגום הפועל dislike לעברית. בעוד שם העצם dislike ניתן לתרגם ל”שנאה” (למרות שהשימוש המקובל הוא “חוסר אהדה”), הרי שהפועל dislike הוא עדין יותר ומשמעו “לא לטעמי” או “לא מחבב”.
כאשר חבר שואל אותך מה דעתך על משהו, בהחלט סביר לומר לו שזה לא לטעמך. לפיכך כל ההיקש שלך כביכול מדובר באנטי-חברתיות הוא מופרך מיסודו.
19.11.2009 בשעה 13:27
תודה, מאמר מעולה.
פייסבוק עדינים גם בארגון איוונט, כאשר יש אופציה להסתיר את נתון מי שאינו משתתף.
יש לקחת בחשבון למי שמתנהל במדיה חברתית שגם תופעות של חוסר אהדה ויותר מכך הן חלק מהעניין.
המגמה לא מדאיגה, היא חלק מהמציאות של חיינו גם מחוץ למסך המחשב.
19.11.2009 בשעה 14:09
@יקי – כן, בכוונה תרגמתי את הפועל כך, במיוחד כדי להעביר את המסר. אתה, כאדם ישיר, עלול לבוא ולהגיד לאדם שאתה לא אוהב משהו שעשה או שזה לא לטעמך, אבל אני יכול לתת לדוגמא את התרבות היפנית (שאישית אותי מקסימה) שבה לעולם לא תשמע מאדם שמשהו שעשית הוא לא לטעמו ולהגיד דבר כזה הוא חוסר נימוס נוראי.
בסופו של דבר, יכולת ה-Like והיכולת התיאורטית של ה-Dislike הן פעולות שנתפסות בצורה סובייקטיבית על ידי אנשים.
19.11.2009 בשעה 15:04
@נטע, לצערי את הכותרת לא אני בחרתי. המאמר, לעומתה, כתוב בצורה שלא אומרת אם האבחנה טובה או לא, אלא רק מנסה להסביר אותה.
בקשר לאירועים, אפשר להזכיר גם את אפשרות ה-Block – כאשר תחסמי אדם מהאירוע, הוא לא יראה שום איזכור שלו, גם אם חבריו יאשרו הגעתם או ישתפו אותו.
19.11.2009 בשעה 18:10
אם הפוסט שלך מכוון לנורמות החברתיות המקובלות ביפן אז תכתוב זאת בגוף הפוסט. לומר בתרבות מערבית ובוודאי בישראל בה אנשים ישירים “לא לטעמי” או “לא מחבב” בוודאי שאינו מהווה מעשה אנטי חברתי כפי שניתן להבין מהפוסט שלך.
19.11.2009 בשעה 18:24
@יקי, הפוסט לא מכוון לנורמות חברתיות של אף מדינה ולכן אני גם לא מדבר רק על ישראל.
למרות זאת, בסופו של דבר חיזוק שלילי הוא סובייקטיבי גם מצד הנותן וגם מצד המקבל. עובדה היא שרבים רוצים את כפתור ה-’Dislike’, אבל אני יכול להתערב שאם תעשה סקר, אחוז קטן מאוד יסכים להיות רק בצד המקבל של לחיצת ‘Dislike’ מצד חבריו. מצד שלישי, הדדיות ‘Dislike’ אצל זוג משתמשים עלולה בהחלט ליצור אנטגוניזם בינהם, שגם הוא משהו לא רצוי.
22.11.2009 בשעה 12:05
[...] של פעילות אנטי חברתית, כך טען עומר ון קולטון בפוסט "מגמה: אנטי חברתיות ברשתות חברתיות". הוא שיבח בהקשר הזה את פייסבוק על כך שבתבונתה היא [...]
23.11.2009 בשעה 12:02
אני חושב שאתה טועה בפירוש הכפתור “dislike”.
כבר כמה וכמה פעמים ראיתי אנשים כותבים “I wish there was a dislike button” בתגובה לאדם שכתב שהוא חולה, עובד יותר מדי, גנבו לו את הארנק וכולי.
אין לזה שום קשר ל”להרתיע אותו מלהמשיך בפעילות שכזו”…
בסה”כ מדובר בכפתור “משתתף בצערך”, אין בו שום דבר אנטי חברתי.
23.11.2009 בשעה 12:25
אני חייב לציין שהכתיבה של הפוסט בכללותו לוקה בחסר. קיימת הנחה ברורה שכולם מניחים את אותן ההנחות שאתה מניח באופן טבעי. למשל, שרשת חברתית היא באמת יצור/גוף חברתי.
נכון שרשת כמו פייסבוק מאפשרת לך ליצור קשרים חברתיים עם אנשים, לשמור על קשר ואף לתקשר בצורה מוגבלת מאוד, אך חסרים לה הרבה מן החוקים החברתיים הקיימים במציאות. כאשר חבריי הטובים מדברים איתו על נושא כלשהוא, לא משנה מה יהיה, מראים לי תמונה או שואלים שאלה (בעולם האמיתי) הם מצפים ממני לתגובה אמיתי לקבל את דעתי, אפילו אם היא לא חיובית, ולכן הגבלה על הבעת הדעה של אנשים היא צנזורה. צנזורה חברתית יוצרת משטר חשוך.
שאתה מגדל ילד אתה לא מאפשר לו לעשות רק דברים חיוביים כי אין לך את האופציה הזו! הוא יעשה מה שימצא לנכון, עליך רק לתגמל אותו על מעשים חיוביים ולהעניש על מעשים שליליים לפי שיקול דעתך להתנהול חיות ולשלילית ובכך להנחיל לו קבלת החלטות נכונה.
מי שם את יוצרי פייסבוק או כל רשת אחרת כרשאים לחנך? מי הם שיגדירו לאדם בעל תבונה מהם האופציות שלו בחיים.
רשת חברתית היא רק עוד מסכה שבה משתמשים בני אדם כדאי להקל על חייהם לא להשקיע מאמץ לתחזק קשרים חברתיים או כדאי לקבל העצמה לאגו שלהם על ידי הגדלה פיקטיבית של מעגל חברתי. אדם הוא ייצור חברתי, הוא זקוק לתגתובה של האדם העומד מולו! למגע, מראה עיניים, תחושות ומחשבות. כל אלה לו עוברים ברשת החברתית. תוכל אולי לטעון שמחשבות כן עוברות, וזה נכון, אך האם אתה מנחם ידיד באותה צורה שאתה שומע על סבלו באינטרנט או שאתה עומד מולו ומגיב להבעת פניו ותנוחת גופו?
ולסיום אני חייב להסקים עם התגובה של יקי לגבי תרגם המילה Dislike, אומנם הקצנת בכוונה בכדאי להעביר מסר אבל עשיתי בזה שימוש ציני והקנצה שלא במקומה, בני אדם צריכים גם פידבק שלילי מדי פעם, איזונים ובלמים, לא הכל טוב העולם הזה.
23.11.2009 בשעה 12:27
@יניר, גם אם מה שאתה אומר נכון, איך יראה אותו אדם את עצם הלחיצה על הכפתור? אחרי הכל, מדובר בראיה סובייקטיבית.
23.11.2009 בשעה 12:43
בידיוק בגלל זה זו אינה חוויה חברתית!
בידיוק כמו שאנחנו מנהלים עכשיו,
איזו מן שיחה זו שאינך יודע מי אני? מה אני? איך אתה יכול לשקול מילה ממה שאני אומר מבלי להיות חלק אמיתי מעולמי? מה היא נימת קולי? מה אומרים לך קישוריך החברתיים על הבעת הפנים שאני עושה? או שאולי אינך זוכר כבר איך קוראים הבעות פנים? יש לך חברים בפייסבוק שראית רק בתמונות שלהם ולא במציאות? והם באמת חברים שלך? למה?
כל עוד אין לך את כל החושים שלך לשפוט את המהלכים שעושה אדם, לנסות להבין מניעים ואינטריגות אתה משליך עליו את המחשבות האישיות הפנימיות שלך. בעצם אתה חושב במקומו, אתה מנסה להבין פעולה של אדם אחר על ידי השלכה של המניעים שלך עליו. אינינו יכולים לחשוב מה מתרחש בתוך מוחו של אדם אחר, ולכן המפגש פנים אל פנים אין לו תחליף.
תגובה דיגיטאלית היא אוויר! דיאלוג דיגיטאלי הוא מוות לחברה.
ולכן אם תרצה אני מוכן להפגש ולדבר על הנושא, אבל המשך הדיון כאן הוא מיותר בעיני…
23.11.2009 בשעה 12:55
@Nir, אתה זורק הרבה שאלות לאויר, אבל אף לא אחת קשורה למה שכתבתי. אתה מדבר על התוצר של פעילות שכזו, שאמנם חשוב מאוד, אבל רבים, טובים וגדולים ממני כבר כתבו מאמרים הרבה יותר טובים עליו.
לעומת זאת, המאמר שלעיל אומר שכדי שרשת חברתית תצליח, היא צריכה לפנות לרגשות החיוביים של החברה על ידי עידוד של פעולות חיוביות ואי-עידוד (ולא מניעה אקטיבית) של פעולות אנטי-חברתיות. ככה היא תוכל ליצור אמפתיה גדולה יותר מצד המשתמשים שלה. מדובר במאמר אך ורק על ניתוח המצביע על כלל אצבע שאותו האנשים שכותבים מערכות שכאלו צריכים לאמץ.
23.11.2009 בשעה 13:03
מה הם הרגשות החיוביים של החברה?
מה שגורם לאינדיבידואל להרגיש טוב עם עצמו בכל מחיר?
או מה שגורם לו להראות בידיוק כמו כולם?
אלה שאלות אמיתיות שאני אשמח לתשובות עליהן.
ודרך אגב זה לא מאמר אלה פוסט. מאמר יש מחקר מאחוריו, גיבוי של מחקרים אחרים הסברת מושגים בנייה של תאוריה והוכחה.
23.11.2009 בשעה 13:08
ניר: כשאתה פוסל תקשורת דיגיטלית כאוויר, אני מניח שאתה כולל בזה גם מכתבים כתובים בכתב יד, נכון? ושיחות טלפון? כי גם במכתבים נימת הקול שלך הולכת לאיבוד. וגם בטלפון שפת הגוף לא באה לידי ביטוי.
לכל ערוץ תקשורת יש את המאפיינים שלו, ואת הדרכים שלו להעביר דקויות וניואנסים חברתיים. חלקם (כמו שיחה פנים אל פנים) עשירים יותר ברמזים כאלה, חלקם (כמו שיחות קצרות במסנג’ר, למשל) דלים יותר. אבל להגיד שזו לא תקשורת? להגיד שזו לא חברה? זה כבר להתפס למאפיינים מקריים של התקשורת פנים-אל-פנים ולחשוב שהם המהות.
23.11.2009 בשעה 13:09
דרך אגב התגובה שלי היתה לכך שכל ההנחה שלך לא נכונה. אי אפשר לדון בפעולות אנטי חברתיות במקום שהוא לא חברתי, ואני לא מוצא שום הוכחה שהוא כן. בעצם אתה נשען על זה שהוא חברתי מהשם שלו “רשת חברתית” שהוא מושג שנוי במחלוקת.
23.11.2009 בשעה 13:25
אבנר שלום
אני מקווה שאף אחת לא כתבה לך מכתב אהבה דיגיטלי
ואני מקווה שעדיין אתה מקבל מתנות וכרטיסי ברכה, ובימיוחד מקווה שהם לא מודפסים אלה בכתב יד. כי יש הבדל גדול! מכתבים ושיחות טלפון הם לא תחליף הם עזרים והם עדיין מפעילים כמה חושים וכמה רגשות יותר מדיון באינטרנט. לעומת זאת ההתנהלות ברשת החברתית הופכת לאט לאט למחליפה ולא לעזר לפעילות חברתית.
זה הכל עיניין של מינונים. מה העיקר ומה הטפל.
עכשיו כל מי שיושב וקורא את זה אומר לעצמו אצלי זה לא המקרה. אני עדיין בסדר, אבל זה לא נכון.
אנשים מכורים לפייס בוק. והדור החדש מגיע אחרינו חוזר מבית הספר ובמקום לשחק כל אחד רץ הביתה לדבר עם חבריו במסנגר ולשחק ברשת.
אני לא אומר שזו לא תקשורת, אני אומר שאנחנו לא משתמשים בה נכון! בידיוק כמו המשבר הכלכלי, אני לא אומר שזו לא כלכלה, אנחנו פשוט לא משתמשים בה נכון, ואז יש משבר.
ואני אומר שרואים את המשבר החברתי הולך וקרב, וכולנו חלק ממנו! עודף תקשור באינטנט מוביל לאיבוד רגש. באינטנט שאתה פוגע במישהוא הוא לא אמיתי, לא משנה כמה שאתה זוכר שיש מישהוא בצד שני. ואז ברחוב רואים את ההשפעה של זה. אנשים מסוגרים בעולם שלהם, מדברים בפלאפון כל הזמן או עם אוזניות באוזניים. פחות אדיבים, יותר מקרי דקירה ללא סיבה.
והכי חשוב תקשורת פנים אל פנים היא המהות! היא החיים שלך! אחרת למה להקים משפחה? תקשר עם כולם בוירטואלי, זה הכי קל.
23.11.2009 בשעה 13:32
אני לא מעוניין להתנצח אלה לנסות לגרום לכם לחשוב על הטרנדים החברתיים ועל אופי האדם
ויש דברים נפלאים בעולם הוירטואלי
כמו למשל הפוסט הבא של יקי שהגעתי אליו דרך הדיון הזה, במקרה, אבל שימח אותי מאוד.
http://bibi.modiin.us/2009/11/12/%d7%a8%d7%a7-%d7%97%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%93%d7%a2%d7%aa%d7%95/
23.11.2009 בשעה 13:36
@Nir, אני מצטער, אבל את המשנה שלך אתה מוזמן לכתוב במקום אחר: כתוב פוסט משלך, שלח אותו לגל מור ואני די בטוח שהוא ישמח לפרסם אותו, למרות שלא אוכל לדבר בשמו. כל עוד אתה פוסל את עצם הדיון, אני לא רואה סיבה שתשתתף בו, בדיוק כמוך, כשאמרת: “המשך הדיון כאן הוא מיותר בעיני”.
בינתיים, אם יש לך תגובות הנוגעות באמת לפוסט, אתה מוזמן להתחיל לפרט אותן. אני, כמו שהוכחתי עד עכשיו, אשמח לענות עליהן.
וכשאמרתי מאמר, לא התכוונתי למאמר אקדמי. אחרי הכל, מאמרים יש גם בעיתון. חבל שלקחת את ההזדמנות הזו כדי להתנגח.
23.11.2009 בשעה 14:18
ניר, אני חש שאתה ועומר מדברים בשני עולמות מקבילים שלא ייפגשו. כפי שציינת, אין טעם בהמשך הדיון. הנקודה שלך ברורה.
23.11.2009 בשעה 16:38
[...] שאת דעתו אני מעריך מאוד, כותב בחורים ברשת על האנטי חברתיות ברשתות חברתיות – אבל אני מחפש בפוסט הוכחות למשהו שלא ממש ראיתי [...]
28.11.2009 בשעה 22:50
[...] [...]