המחשב אשם, לא אני

הנה תרחיש היפותטי: מישהו פורץ למחשבכם, מוריד אליו אלפי תמונות פדופיליות ולאחר מכן מתלונן במשטרה או משמיץ בשמכם אנשים באינטרנט במטרה לגרום להגשת תביעה. במצב המשפטי הקיים, אם עבירה בוצעה מהמחשב שלכם ובשמכם, קשה מאוד להוכיח אחרת.

בית המשפט השלום בירושלים הרשיע את המנכ”ל לשעבר של להקת הריקוד “הורה נעורים”, אלי גור, בפרסום השמצות באתר חבר’ה על מנכ”ל “הורה ירושלים”, יוסף נבות, על בסיס פרטים שמסרה 012 על חשבון המנוי שפירסם את התגובות האלה על פי כתובת ה-IP שלו.

גור טען כי הוא לא השמיץ וכי הנטל להוכיח כי מדובר בו מוטל על התובע, אך השופטת קבעה כי הודעת קווי זהב ממנה עולה כי שם הלקוח אשר מהמחשב שלו בוצעו הפרסומים הוא אלי ולימור גור מרשיעה אותו, בתוספת העובדה כי גור נמנע להעיד ולא הביא עדים לטובתו. השכל הישר מעיד שכל הסיכויים הם שגור הוא המשמיץ, אך משפט אינו יכול להתבסס על כך בלבד.

משתפי קבצים בארה”ב מורשעים על סמך העובדה כי המחשב שלהם שיתף שירים עם מחשבים אחרים וטענות כמו שלא הם שיתפו בפועל אלא בני משפחה או שכנים שגלשו ברשת האלחוטית שלהם לא מתקבלות. הספק בגלל העדר זיקה חד משמעית שתחבר בין העבירה לחשוד בביצועה לא צפוי להיעלם בקרוב. ההפך. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: משפט