פוסט שותף של Gemini: אומת הסטארט-אפ נגד ההיי טק
מאת: גיא הורוביץ 
| 16.11.2009 בשעה 9:00
ביום ראשון בבוקר שוב פקקו האופנוענים את המדינה. טוב, לא את כל המדינה, אבל חלק ניכר מאוכלוסיית ישראל הושפע מהמחאה באופן ישיר או עקיף. הרוכבים – אלה שלא עוכבו על ידי המשטרה עוד לפני שעלו על הכביש – נסעו לאיטם בנתיבי איילון כדי להזכיר לנו איך יראו הכבישים אם יחליטו להחליף את האופנוע ברכב. מאות אלפי אנשים מצאו את עצמם תקועים בפקק, בלי יכולת תמרון ועם הרבה תהיות – האם היה אפשר למנוע את הפקק הזה? האם המדינה עושה מספיק כדי למצות את אפשרויות ההידברות והחתירה לפתרונות יצירתיים, או שמא אנחנו צריכים להריח את הקטסטרופה מקרוב כדי להיזכר שכדאי ליזום ולא להיגרר?
כן, זה בהחלט יכול להיות המקום לעבור לדון בנושאים מדיניים, או לכל הפחות בגלעד שליט. אבל אעמוד בפיתוי (הקטן למדי, יש לציין) ואגע דווקא במחאה אחרת, לא פחות אלימה והרבה יותר מסוכנת, רק עשרים וארבע שעות קודם לכן, בהר-חוצבים שבירושלים. אלפי חרדים, כך לפי מניין לא רשמי, התפרעו והסבו נזקים לבניין מפעל אינטל שזה עתה נפתח מחדש, בדרישה למנוע את חילול השבת הכרוך בהפעלת קווי הייצור שבעה ימים בשבוע. המשטרה, ראוי לציין, לא עיכבה את המפגינים לפני שהגיעו למקום, ובעצם גם לא התקרבה למקום במשך שעתיים של התפרעות רבתי. הרי כמה דלתות מנופצות לא מפריעות לאיש, בעוד שתנועה חופשית על האיילון היא בנפשנו.
אבל הטענות לא צריכות להיות מופנות למשטרה, וגם לא לחרדים. אלה גם אלה עושים בדיוק את מה שניתן היה לצפות מהם בנסיבות. את הטענות יש להפנות לעצמנו, הציבור השפוי (לפחות זמנית) והחרד באמת. חרד לצביונה של אומת הסטארט-אפ ומקומה במשפחת העמים בני-התרבות. כשם שהאופנוענים מוחים עכשיו של עלייה של 12 אחוזים בממוצע בתעריפי ביטוח החובה – רק שנים עשר אחוזים, רבותי – וכשם שהחרדים מוחים על כך שיהודים שומרי שבת עובדי אינטל יאלצו לבחור בין חילול שבת בחצר הפריץ הגוי פול אוטליני לבין, רחמנא ליצלן, מציאת פרנסה במקום אחר, כך גם אנחנו צריכים אולי לעלות לבירה, חמושים בלפטופ ובבלקברי, ולמחות על כך שהמדינה שלנו נותנת יד לקבורת עתידו של מנוע הצמיחה של מדינת ישראל, ההיי-טק, בידי אנשים שחרתו על דגלם את ההתנגדות לקידמה באשר היא. בעצם לא צריך לעלות לבירה, לפטופ ובלקברי יספיקו.
דרך אגב, לא שלחרדים אין פיתרון יצירתי (מה שבהחלט לא ניתן לומר על המר"ן ידין ענתבי ור’ יובל שטייניץ שליט"א) – אדרבא, ימשיכו אנשי אינטל לחלל שבת בחדרי חדרים נקיים, אבל יעסיקו נא רק גויים בשבתות. בעצם, למה רק בשבתות? הרי היהודים ידועים בחיבתם לחגים ארוכים, במיוחד בערים שאינן פרוזות, ונוטים גם לדרוש שכר גבוה משל הגויים מחזיקי תעודות הזהות הכחולות. למעשה, אם חושבים על זה, הגויים המתהדרין בדרכון זר, נאמר הודי או סיני, דורשים הרבה פחות ומוכנים – לא פחות ולא יותר – לעבוד גם בשבתות וימי ראשון כדי להביא פרנסה למשפחתם ותל"ג למדינתם. נכון, היהודים אולי פרודוקטיביים יותר בשעות קבלת הקהל, אבל בחישוב שנתי עדיף אולי לוותר על הקלות המס (שניתנו לגויים כדי שיקימו כאן מפעלים העובדים שבעה ימים בשבוע, אבל מי זוכר את זה עכשיו) ולהקים את מפעל השבבים הבא במזרח אסיה במקום במערב ירושלים. ובא לציון גועֶל.
פוסט זה נכתב מטעם חברת Gemini, נותנת חסות של “חורים ברשת”. לפרטים.
 |
Gemini היא אחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והותיקות בישראל. קרן הון הסיכון משקיעה בחברות ישראליות החל מהשלבים המוקדמים ביותר (סיד) בכל תחומי ה-IT והאינטרנט. לפני כשנה גייסה ג’מיני את הקרן החמישית שלה, בהיקף של 150 מיליון דולר, וביצעה שבע השקעות חדשות. מאז הקמתה ועד היום גייסה ג’מיני מעל 700 מיליון דולר, השקיעה בכמאה חברות, והייתה שותפה לכמה מההצלחות הגדולות של ההיי-טק הישראלי, כאשר חברות בהן השקיעה בשלבים מוקדמים נמכרו או הונפקו – ביניהן פרסייס, ג’קדה, קומטאץ’, סרגון, וריסיטי, סייפן ועוד. במהלך השנתיים החולפות נוספו לרשימה טריאנה, דיליג’נט, אלוט ואייטמפילד. בלוג Gemini | אתר | RSS | Twitter |
מלחין, מנגן, שר, כותב ובעיקר מוחק – אבל מתפרנס מהון-סיכון.
16.11.2009 בשעה 10:46
“…יהודים שומרי שבת עובדי אינטל יאלצו לבחור בין חילול שבת בחצר הפריץ הגוי פול אוטליני לבין, רחמנא ליצלן, מציאת פרנסה במקום אחר…”
אהבתי את המשפט הזה במיוחד. הוא מציג את המובטלים החדשים ככאלה שבסך הכל הולכים לעבוד במקום אחר. כנראה שקל יותר לכתוב על חייהם של אחרים שאתה לא ממש מכיר ואין לך שום סיכוי להכיר בקרוב.
16.11.2009 בשעה 12:43
פשוט מגעיל.
בשני המקרים מדובר על אנשים שמחו נגד מה שכואב להם, בשני המקרים האנשים עברו על החוק. בירושלים היה למפגינים כואב על האמונה שלהם ובגוש-דן כאב לאנשים על הכיס שלהם. הנזק הכללכלי בתל-אביב שווה מליוני דולרים ואלו בירושלים ככל הנראה אלפי שקלים.
אז למה החרדים מפחידים אותך יותר? יכול להיות שזו אוטואנשימיות?
ואגב, לא ברור שאין בפתיחת המפעל עברה על חוק ימי המנוחה. ואז המפגינים היו עם החוק…
“…ולמחות על כך שהמדינה שלנו נותנת יד לקבורת עתידו של מנוע הצמיחה של מדינת ישראל, ההיי-טק…” פשוט פרנואידי ואם לא יעבדו בשבת ילך על המפעל?
לאן השכל הולך שכצריך לשנוא חרדים?
16.11.2009 בשעה 13:40
ממתי הבלוג הזה הפך להיות פוליטי?
מילא בנושאים שקשורים לבלוג עצמו, אבל מה לכם ולשמירת שבת?
מה הקנאה הזו בחרדים כל פעם מחדש, הם כמשהו מציק להם מצליחים להרים עצמם מהספה (אין להם יותר מדיי מרקעים שירגימו אותם) ולעשות מעשה.
מדינה דמוקרטית, משהו מפריע לכם? קומו ותפגינו!
מספיק עם כל ההסתות חסרות מעש הללו חדשות לבקרים.
16.11.2009 בשעה 15:18
עמית – תודה, מקרה קלאסי של אובדן המסר בטקסט לא מוצלח. טעות שלי. עכשיו בוא נפריד לרגע בין התוכן לאריזה.
מה שהתכוונתי לומר הוא – במפעל שזה עתה נפתח (אינטל ירושלים הוא מפעל חדש שלא העסיק עובדים עד לאחרונה), ושבמוצהר עובד שבעה ימים בשבוע, רוב הסיכויים שמועמד שומר שבת יבחר שלא לעבוד. לא התכוונתי שיפוטר, חלילה, וודאי שלא טענתי שקל למצוא עבודה בירושלים ב-2009.
דרך אגב, לגבי “לא ממש מכיר ואין לך סיכוי להכיר בקרוב” – דווקא יותר מקרוב ממה שאתה חושב. למעשה לא מזמן הייתי אחד.
לאה – אני מסכים איתך במאה אחוז. הפוסט לא עוסק בחרדים (שוב בחירת כותרת גרועה שלי), הוא עוסק בי ובשכמותי שדווקא לא עולים לירושלים או על האיילון כדי למחות על מה שהם חרדים לו. במילים אחרות – מה שכתבת נכון לגמרי ולמעשה הוא נושא הפוסט.
קורא הבלוג לשעבר (?) – החרדים לא מפחידים אותי וגם לא האופנוענים. מה שמפחיד אותי הוא שמדינת ישראל, באופן עקבי, מונעת מאיתנו האזרחים ליהנות מפירות הצמיחה שאנחנו מייצרים עבורה. אם זה על ידי העלאת המס על רכבים ירוקים וחוסכי זמן, ואם על ידי סיבסוד גופים שתרומתם לתל”ג נמוכה מההוצאה. אפשר להתווכח האם ההקלות במס שקיבלה אינטל שוות את עלותן, אך אי אפשר להתתוכח עם כך שהן יוצרות במישרין משרות חדשות. אם אינטל תחליט להפסיק לעבוד בשבת, לאינטל לא יהיה מה לחפש כאן יותר בתחום הייצור, וכנראה שהכסף שהושקע בהטבות אלה לא ילך ליצירת משרות חדשות בירושלים.
בכל מקרה, אני מקווה שלא תפסיק לקרוא את חורימבה רק בגלל פוסט שלא הסכמת איתו. יש מספיק כותבים טובים כדי לכפר על העוולות שלי.
16.11.2009 בשעה 16:26
בואו נקדש את הזכות של המעסיקים לעשות מה שהם רוצים לעובדים שלהם, ולהתייחס אליהם בתור עוד מכונה במפעל.
ממתי עבודה 7 ימים בשבוע הפכה להיות זכות יסוד של העובדים? ממתי היא כזה מכשול בפני העסקה?
אה, כן, ואל תשלפו לי את ‘אם לא ניתן להם לעבוד 7 ימים בשבוע, אינטל ילכו מכאן’. אינטל לא בורחים ממערב אירופה, למרות שעובדים שם רק חמישה ימים בשבוע.
16.11.2009 בשעה 16:33
דרומי – העובדים לא מחוייבים לעבוד שבעה ימים בשבוע, יש משמרות כמובן, אבל המפעל עובד כל הזמן.
בכל הפאבים (FABs) של אינטל ברחבי העולם עובדים שבעה ימים בשבוע.
16.11.2009 בשעה 16:53
לאינטל היה עד לפני כמה חודשים מפעל בירושלים ואז עבדו בו המון חרדים. היא סגרה אותו משיקוליה ועכשיו היא פתחה אותו מחדש. זה גורם לחשוב על המניעים שגרמו לסגירה מלכתחילה.
במשפט “לא ממש מכיר ואין לך סיכוי להכיר בקרוב” התכוונתי לעובד חרדי של אינטל בירושלים. הרשיתי לעצמי להניח את זה בגלל המשפט מהפוסט שאותו ציטטתי בתחילת התגובה הראשונה שלי.
אם ב”לא מזמן הייתי אחד” אתה אומר שהיית חרדי, זה עוזר לי להבין את הגישה שלך אבל זה עדיין לא יגרום לי להסכים איתה.
16.11.2009 בשעה 18:40
מה שאני חושבת זה שאם אדם לא יכול לעבוד במקום מסויים בגלל אמונתו האישית זו בעייה שאם היינו שומעים על משהו כזה בחו”ל היינו קוראים לה אנטישמיות אבל רק פה בארץ ה”לא שפויים” הם אלו שמוחים נגדה, אולי בגלל שהם לבושים קצת אחרת.
לא, הכותרת לא הייתה הבעייה, אני חושבת שאם הבלוג הזה אמור להיות בנושאים טכנולוגיים אזיי הוא צריך להיות א-פוליטי, במיוחד בנושאים שהם לא פוליטיים בעליל. מדובר בנושא חברתי שאני ממש מצטערת שככה הועלה לבלוג הזה שאני קוראת ברציפות במשך כל כך הרבה זמן למרות כל השינויים שהוא עבר.
17.11.2009 בשעה 14:25
דווקא בנושא העבודה בשבת היה נכון שאירגוני שמאל וזכויות עובדים יעמדו לצד החרדים. העבודה בשבת היא רעה סוציאלית חולה שגורמת לניצול העובדים. הטענה כאילו העובדים בוחרים בזמני העבודה האלה היא צינית ומתעלמת מהלחץ המופעל עליהם. לא סתם היתה היהדות צריכה לחוקק את השבת כחוק. חוק שעליו אוהבים להגיד שהוא החוק הסוציאלי הראשון, אך בפועל לא ליישם אותו. וראו מה אומרת על כך גם ח”כ שלי יחימוביץ:
http://www.shelly.org.il/node/2899
25.11.2009 בשעה 13:09
אני חושבת גם כן, כמו יוחאי, שנושא העבודה המנדטורית בשבת הוא בעייתי בפני עצמו, ואינו צריך להיות לעולם חלק מדרישות החובה של מקום עבודה. אינני יודעת אם אי פעם הזדמן לך לעבוד בעבודה שאין בה יום או לילה, שאינה מבדילה בין שבת וחול, אבל אני יכולה לספר לך, מנסיוני האישי, שזוהי חוויה שוחקת, רומסת ודורסנית, אשר נוטלת ממך את הזמן היקר ביותר, המתוק ביותר, החשוב ביותר שלך, עם יקיריך ובעיקר עם עצמך.
אני כן יכולה להסכים איתך שהדרך האלימה בה ההפגנות מתבצעות שומטת את הקרקע מתחת למפגיניה, ואני אקח דווקא את נושא האופנוענים – אפילו התומכים הגדולים ביותר במעבר לדו גלגלי, סיימו את ימי ההפגנה האלה, במידה ועמדו בפקקים, מרוטי עצבים, נרגזים ונטולי כל מוטיבציה לסייע לאלו שהרגע גזלו ללא צדק שעתיים שלוש מיום עבודתם.
ומאידך – במדינה כמו שלנו, יכול להיות שהם צודקים, ואלימות הופכת לפתרון יותר ויותר לגיטימי, ובעיקר, הפתרון היחיד שנראה כיעיל.