הנרגבלוגים יצאו לדרך
בחירת מילים היא לעולם לא מקרית ותמיד מלמדת אותנו משהו על עולם המושגים של הבוחר. ערוץ הבלוגים החדש של נרג, למשל. בראש הערוץ מתנוסס באנר גדול “בלי צנזורה, בלי מחסומים, הכותבים שלנו נטו”. זאת לעומת שאר תכני נרג המצונזרים והחסומים? העורך הוא צנזור?
הבשורה הגדולה של הבלוגים אינה “מות העורך” כי אם “קלות הפרסום”. יש בכך יתרון עצום אך גם מחייב יותר שיקול דעת מצד הכותב. הוא חייב לשמש גם כעורך (או צנזור) של עצמו לא כדי להשתיק אלא על מנת להבטיח רלוונטיות. האמת היא שבלוגר משמש כעורך לא פחות מכפי שהוא כותב. כתיבה טובה לא יכולה לחפות על נושא משעמם או מאוס כפי שכתיבה גרועה יכולה לפספס נושא מצויין. תוך כמה שבועות עד חודשים נדע אם העיתונאים של מעריב יכולים להיות גם בלוגרים טובים. האם הם יוכלו להתמיד בכתיבה? האם יתייחסו למגיבים ויטפחו קהילה? האם ידעו לכתוב מעניין ולפרסם פוסטים רלוונטיים בעיתוי הנכון? כמה נקודות להתייחסות.
1. פרסומות מעבר (המופיעות כאשר מקליקים על כותרת של פוסט בעמוד הראשי) הן בוודאי לא צעד פתיחה טוב עבור בלוגים. הנה המחסומים שלכם חוזרים בצורה שונה.
2. בחירת הכותבים. אם קובי אריאלי כותב פיסקה כזו בפוסט הפתיחה כזו, ייתכן שהוא עדיין לא בשל לכתיבת בלוג. אך הוא מתיימר להבין דבר או שניים על שפה בלוגית “נחותה”. אגב, קובי, גם אני בן 37. זה לא הגיל אלא מצב התודעה.
אני פתאום מרגיש זקן מאוד. עד לפני דקה וחצי היה הז’אנר הזה זר לי לחלוטין. לא באמת הכרתי בכותבי בלוגים. מבחינתי בלוגים נכתבים ע"י אנשים שרוצים לתפוס מקום, להבדיל ממאמרים בעיתון שנכתבים ע"י אנשים שתופסים מקום. (משפט יותר מידי טוב בשביל בלוג. עדיף: לא ממש מבין בשביל מה רביב דרוקר צריך את זה).
אנשים עם פוטנציאל “שיחתי” גדול במיוחד הם אראל סג”ל ומנחם בן. אולי מהם תצא הבשורה.
3. כתיבה דעתנית אך לא בלוגית. כאשר דן שילון כותב לביבי הוא עושה זאת מעל לראשם של הקוראים. הוא לא כותב להם אלא לראש הממשלה. הקוראים הם בלתי נראים – בשלב הכתיבה וגם לאחר הפרסום (נראה אם הוא יענה למי מהמגיבים. אני מהמר שלא אלא אם כן יבקשו ממנו). אין הכוונה לכך ששילון היה צריך לכתוב על המגיבים שלו אלא אליהם, כאנשים שחיים בארץ הזו.
4. היכן הקהילה? אין בלוגים ללא קהילה. לקהילת המגיבים של נרג אין קיום מלבד בתחתית פוסט ובקוביה צדית קטנה. מה לגבי איזה Facebook Connect קטן לרפואה? ניסיון להתחבר למשהו קצת יותר גדול מהגן הנעול הקטן שפתחתם שם?
5. מבוי סתום. היכולת לעבור מפוסט לפוסט ברשת הבלוגים של מעריב מוגבלת ביותר. אין הצעות לפוסטים רלוונטיים וכך צפוי שיעור Bounce מאוד גבוה. אין דרך להמשיך לעקוב אחר כותבים באופן קבוע (טוויטר, מייל ועוד שיטות מעקב). אין גם תגיות וכך אין קישורים בין פוסטים שעוסקים בעולמות תוכן דומים – לא מבחינת הגולשים ולא בעיני גוגל.
הבלוגים של נרג זו התחלה מבחינתם ויש לברך עליה ועל כל צעד דומה שיקרב בין אתרי התוכן הגדולים למדיה שיחתית. עם זאת, ההתחלה של נרג היא פחות ממה שניתן לצפות לו בסוף 2009. נקווה לשיפורים והפתעות בהמשך הדרך.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
13.11.2009 בשעה 15:22
מהי כתיבה בלוגית? נראה לי שאתה שופט את כל הבלוגים על פי אמות המידה של חורימבה, ולאור הדיונים האחרונים בנוגע לפוסטים של חורימבה… בכל אופן, כותב רהוט המביע דיעה ייחודית ימשוך אליו קוראים, כפי שאתה ויובל עשיתם במהלך השנים.
אין בלוג ללא קהילה? אין בלוג ללא כותב.אך בהחלט יש בלוגים בהם אין אפשרות לתגובות כלל (סת’ גודין עולה כדוגמה). זהו המקום של הכותב להביע את דעתו. הקשר של הקהילה עם הכותב לא חייב להתבצע מעל עמודי הבלוג.
אני לא יודע מה יצא מהבלוגיה של נרג – כנראה מעט מאוד – אבל אני חושב שנקודת המבט שלך הפכה בחצי השנה האחרונה לצרה מדי. התחלת להאמין שבלוג חייב להכיל כל מה שכתוב במדריכים, וזה לא נכון.
13.11.2009 בשעה 16:05
היי עומר. אני לא חושב שחורימבה צריך להציב אמות מידה לבלוגים אחרים. כשאני כותב אני לא חושב על הבלוג הזה כמודל אך אני בהחלט מתבסס גם על הניסיון המעשי שלי ולא על 10 דרכים להיות בלוגר מוצלח.
אני יודע זאת על כתיבה בלוגים – כשהיא טובה היא מתנהלת בזמן אמת (קרוב להתרחשות הדברים) והיא לעתים קרובות שיחתית (תגובה לאנשים – למגיבים, לבלוגרים אחרים). כמה סת גודינים יש? והאם אתה לא חושב שהוא מצליח למרות שהוא סוגר את הפוסטים שלו לתגובות ולא בזכות כך? אני לא מנסח כלל באמצעות יוצאי דופן כפי שאתה ציינת אלא מנסה להתייחס לאידיאל של בלוג על פי עשרות הדוגמאות המצליחות שאני מכיר.
13.11.2009 בשעה 16:44
בקיצור, ערוץ הבלוגים של נרג הוא פשוט מאוד… עוד ערוץ, כמו העשרות שיש באתר, רק שבמקום שיהיה כתוב לו למעלה “ניו אייג’” כתוב לו “בלוגים”.
ככה היה גם במערכת הבלוגים הישנה של “הארץ” (שציפר הוא השריד האחרון שלה), אם כי האלטרנטיבה (דה מרקר קפה) זוועתית פי כמה.
נשאלת השאלה מה כאב לאנשי הפיתוח של נרג להתאים איזו תבנית וורדפרס אחידה לכל הבלוגים ולהלביש את זה על הדומיין הקבוע. היה יכול להיות הרבה יותר פשוט, ואז גם הכותבים היו ממש צריכים לתחזק בלוג, ולא סתם לשגר מאמר פעם בכמה זמן, כמו ציפר (שבמקרה שלו התוכן באמת מחפה על העליבות הטכנולוגית).
13.11.2009 בשעה 16:56
אני ממליץ לנרג’ לתת RSS משלו לכל מי שכותב מאמרים באתר בקביעות, ולא רק לבלוגרים
13.11.2009 בשעה 17:25
מנקודת מבט פשטנית משהוא, קשה לי להבין איך הופכים אנשים לבלוגרים בכוח… בלי שום כוונה לזלזל, כישורי כתיבה זה לא מספיק כדי להפוך עיתונאי לכותב בלוגים (ובהקצנה , גם ההפך).
13.11.2009 בשעה 18:14
מסכימה – גם אצל בן כספית:
“..איפה זה, הבלוגוספירה הזאת? בחיים לא הייתי שם. הבלוג שלי הוא הבלוג הראשון שקראתי (תוך כדי כתיבה)…” – האיש חי ען הפלאנטה שלנו, כן?
בנוסף:
אי אפשר לבצע back לבלוגים של אחרים מרגע שנכנסתי לכספית למשל. לא בדקתי את היתר כבר…
ומסכימה גם עם איתי כאן מעלי – כתיבה בלוגית היא לא בדיוק הדבר להנחית על אדם מלמעלה. הפוך גוטה.
ואחרון: גם לי ההכרזה של ללא צנזורה… עשתה צמרמורת.
13.11.2009 בשעה 18:15
*ען-על כמובן..
13.11.2009 בשעה 18:55
“הבלוגים של נרג זו התחלה מבחינתם ויש לברך עליה ועל כל צעד דומה שיקרב בין אתרי התוכן הגדולים למדיה שיחתית”
אמן כן יהי רצון!
אבל ללא כל האלמנטים של שיתוף באשר הם שהוזכרו בבלוג – נעשה כאן צעד ריק מתוכן. חלק משמעותי מעולם המדיה השיחתית הם כלי השיתוף שלא מופיעים.
והכי זקוק לשיפור בעיני – הבלוגים מופיעים כאילו הם עוד כתבה ומסביב להם (ימין שמאל ולמעלה) מלא פרסום קופץ בעיניים (באנרים פלאשים כמובן) שמאד מקשה על קריאת התוכן.
דחוף לטפל בזה!
שיהיה להם סה”כ בהצלחה, בגלל המשפט הראשון המצוטט של גל.
13.11.2009 בשעה 22:18
הבעיה של בלוגרים היא שהם חושבים שכל העולם בלוגרים.
עובדתית זה לא המצב.
פוסטים כמו “10 טיפים לשיפור הבלוג” לא מעניינים אף אחד לא כי הם איכותיים פחות – אלא כי זה לא מעניין את רוב בני האדם (או היצורים הנחותים האלו שמעולם לא כתבו בלוג)
האמת היא שכנראה לערוץ החדש של NRG יהיו יותר קוראים מלרב המיחלט של הבלוגים החביבים עליונו. למה? כי עומר צודק.
מה שבלוג צריך (כמו עיתון או ספר) הוא כותב מעניין, וקוראים.
עובדה: הפוסט הראשון של מנחם בן הביא ליותר מ 60 תגובות.
כמה פוסטים כאלו יש לכם?
14.11.2009 בשעה 11:57
עוזי, האם בזה הרגע השווית בין חורים ברשת לנרג או שלא הבנתי נכון(:
14.11.2009 בשעה 15:34
עוזי,
כל הכבוד באמת למנחם בן שהצליח לקטוף 60 תגובות – אבל איזה מדד זה בדיוק לאיכות התוכן שלו או יותר חשוב מזה: לשאלה אם מדובר בכלל בבלוגים או בטורי דעות אישיים?
גם אתר פורנו ימשוך אליו יותר גולשים מאשר אתר תוכן איכותי – מה זה בכלל אמור להוכיח?
זה שנרג’ עשו מיתוג מחדש לטור הדעות באתר שלהם ועכשיו הם מנסים למכור לנו אותו בתור “ערוץ הבלוגים” לא הופך את זה בכלל לבלוגים.וזאת בדיוק הנקודה שגל דיבר עליה.
גל,
אני מסכים עם הטענות שלך, אבל לגבי פייסבוק קונקט (שזה דבר לא רע בכלל בפני עצמו) אני לא חושב שזאת הנקודה הבעייתית. ערוץ הבלוגים של נרג’ מעצם ההגדרה שלו הוא גן נעול. אני ממש לא רואה את הכותבים שם מנהלים דיאלוג עם בלוגים אחרים שלא לדבר בכלל על טרקבקים. גם דיאלוג אמיתי עם הקוראים (ולא הערה פה ושם כדי לצאת ידי חובה ולשלם מס שפתיים למלינים עליהם) אני לא ממש רואה שם.
15.11.2009 בשעה 8:02
גל:
אני לא רואה סיבה למה לא להשוות אותך ל NRG. אם הייתי מוצא סיבה כזאת כנראה לא הייתי פה.
אלי:
מי מגדיר מהו בלוג?
מי קובע מהו תוכן איכותי?
מה מבדיל בין בלוג לבין טור דעות אישי?
15.11.2009 בשעה 15:13
עוזי,
מי מגדיר מהו בלוג? – אני
מי קובע מהו תוכן איכותי? – אני
מה מבדיל בין בלוג לבין טור דעות אישי? – מה שאני מחליט
ובנימה יותר רצינית, כתיבת בלוגים היא ז’אנר אחר לחלוטין מכתיבה עיתונאית. יש אמנם דמיון מסוים (בעיקר לתת-ז’אנר של ניו ז’ורנליזם) אבל בכל זאת מדובר בז’אנר אחר ובמדיום אחר, עם חוקים משלו ועם סגנון משלו ועם תרבות משלו.
כל מי שעיניו בראשו ומבין דבר או שניים בבלוגים ובעיתונות יכול בקלות להבדיל בין “בלוג” ובין “טור דעות”. לקחת טור דעות ולהעלות אותו לאינטרנט לא הופך אותו אוטומטית לבלוג.
15.11.2009 בשעה 21:06
אלי:
כנראה שעיני לא בראשי, אבל עדיין לא הבנתי:
מה ההבדל בין בלוג לטור דעות אישי?
מה כן יהפוך טור דעות לבלוג?
אשמח לקבל דוגמא מוחשית, כי מה שאתה כותב אבסטרקטי מדי עבודי.