חורים ברשת

וירוס טורדני שהשבית אותי למיטה בסוף השבוע פינה לי יממה כדי לקרוא את “מצוינים” (Outliers – The story of sucess) של מלקולם גלדוול בתרגום העברי הזורם של שרה ריפין (הוצאת זמורה ביתן). גלדוול, כמו גלדוול, תמיד מצליח לרתק גם כשהוא נחרץ ולהוט מדי להוכיח את טענתו.

למה אנשים מסוימים מצליחים יותר מאחרים? נהוג לחשוב שזה בגלל שהם אינטליגנטים ושאפתנים. לא נכון! טוען מלקולם גלדוול. הסיבות להצלחה שונות לגמרי, וכדי להבין זאת צריך להסתכל על:

• המשפחה — משפחה תומכת, רצוי משכילה ומבוססת ולא משפחה קשת–יום ומפורקת.
• סביבת הילדות — מפותחת, מרכזית, תרבותית, ולא אזור ספר דל ושומם.
• שנת הלידה והתאריך — שנים שמאפשרות פריצת דרך כלכלית, מדעית, אמנותית.
• השקעה — לא פחות מ–10,000 שעות של תרגול ואימונים".

(ציטוט מגב הספר).

חשוב להבין כי ב”מצוינים” גלדוול מתכוון למצליחנים בזכות כשרונם ולא בהכרח להצלחה מסחרית, המזוהה משום מה לרוב עם מצוינות בישראל. הוא חומק מהמוקש של מתכון ההצלחה (ב-10 שלבים או פחות) אך בוחן את אלה שהצליחו בגדול וגם אלה שלא הצליחו על אף שהיו להם את כל הנתונים הדרושים לכך על פי זמן הולדתם, תמיכת הקהילה והמשפחה בה גדלו והאינטליגנציה הרגשית המסתמנת שלהם.

אחת המסקנות מאירות העיניים היא כי המצליחנים הגדולים עלו לגדולה לא רק בזכות האינטליגנציה האמנותית שלהם ושאפתנותם אלא גם בשל יכולות התקשורת שלהם, משפחה תומכת ומטרה שמעניקה משמעות לחייהם. במילים אחרות, המזל חוזר לתמונה. אם בורכתם בכשרון ומשפחה מפרגנת ומעניקה, הדרך להצלחה סלולה. הקורא הישראלי יראה בכך המובן באליו אך בארה”ב, השוק העיקרי אליו פונה גלדוול בספרו, אתוס ההצלחה האישית עדיין חזק.

ולא רק המשפחה והקהילה חשובות כי אם גם ההתמדה והניסיון. גלדוול לוקח את הקורא למסע בזמן עם הביטלס בזמן מרתון ההופעות שלהם במועדוני החשפנות של המבורג בין השנים 1960-1962 ומסביר כיצד אלפי שעות הנגינה המשותפות הפכו את הלהקה מטובה למצוינת. הוא מראה כיצד זמן המחשב הרב והנדיר באותם ימים ממנו נהנו ביל ג’וי וביל גייטס – יותר מ-10,000 שעות מצטברות סייע להם להשיג פריצות דרך טכנולוגיות. פרק זמן השווה ערך ל-10 שנות ניסיון, הדומה לזה שנדרש למוצרט להפוך ממלחין מוכשר למצטיין.

זה רק הגיוני שהניסיון הוא זה שהופך כל כשרון ליהלום מלוטש שכן אנשים כשרוניים מפעילים בעת התנסות תכונה של אינטליגנציה לומדת – היכולת להפיק לקחים מהניסיון לצורך שיפור ושכלול. ובכל זאת גלדוול מתאר זאת בדרך מעניינת. הוא כותב מזווית מרתקת של חוקר הדפוסים הנסתרים המניעים את חיי היום יום, שילוב של פסיכולוגיה חברתית, שיווק ותובנות שימושיות.

“מצוינים” אינו חדשני או חשוב כמו The Tipping Point או Blink, ספריו הקודמים של גלדוול, אך הוא מצליח לעניין. זלדה כתבה הרבה לפני גלדוול “לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו..” והרי אדם הוא תבנית נוף מולדתו (טשרניחובסקי). אז מה חדש? הבעיה בספר הזה דומה לספרי עיון מצליחים אחרים (בהם Free של כריס אנדרסון, אותו גלדוול מבקר): מחבריהם כה להוטים להאיר זווית מסוימת מתעלמים מזוויות אחרות ומדוגמאות שאינן משרתות את התיאוריה שלהם. קורט קוביין, למשל, שגדל בבית הרוס וסבל מהפרעות אישיות קשות ולהקתו, נירוונה, מעולם לא צברה 10 שנות ניסיון בנגינה והצליחה מהר יחסית, הצלחה שנקטעה עם התאבדותו של קוביין המעורער והרווי בהרואין ב-1994. או המשורר ארתור רמבו, שכתב את שיריו החשובים ביותר בגיל 17 ומת כתוצאה מהרעלת דם לאחר שהפך לסוחר נשק.

ניתן למצוא בנקל עוד דוגמאות רבות, אך הן  היו מעניקות לספרו של גלדוול גוון פחות נמרץ ומן הסתם גם פחות נמכר. מה היה עולה אז מהדברים? שעל אף שהמשפחה, הקהילה, עיתוי הלידה וההתנסות חשובים בהחלט, מרכיבי ההצלחה תמיד מורכבים יותר מחודש לידה מסוים, סביבת הילדות או ניסיון מצטבר.

>