הרשת כמקום של חסד: ג’ונתן זיטריין ב-TED

התחושה הרווחת היא שהעולם הופך למקום גרוע יותר מיום ליום. ניכור, רציחות מזעזעות, פחות אמון, אריזות נוצצות יותר עם פחות תכולה, ניצחון השיווק על התוכן, תבוסת המהות בפני החומר והתאיינות התקווה. גם אם יש בתיאור הזה הרבה מן האמת, התיאורטיקן החברתי ג’ונתן זיטריין אופטימי. הוא סבור שהמגמה הפוכה והאינטרנט מסייע לתמורה החיובית. הרשת מורכבת ממיליוני פעולות של חסר חסד, סקרנות ואמון בין בני אדם והכח שלהם גובר מרגע לרגע.

זיטריין מזכיר שהרשת נוסדה על ידי אנשים שלא חשבו על תוכנית עסקית, הנפקה או אחוזים (תמונה הורסת במיוחד של ממציאי הארכיטקטורה של Arpanet: ווינטון סרף, סטיבן קרוקר וג’ון פוסטל). IBM הודיעה בעבר כי אין סיכוי לבסס רשת ארגונית על פרוטוקול ה-IP. זה לא יעבוד: רבים צקצקו בלשון משום שהרשת לא פעלה על פי החוקים הקיימים – היא המציאה חוקים משלה, ארכיטקטורה שיחתית שמקשרת בין נקודות קצה בדרך המהירה ביותר. ולא רק שהתקשורת מתבצעת בצורה יעילה, הארכיטקטורה מעודדת אנשים לתרום זה לזה ללא תמורה. המערכת מעודדת אמון הדדי וחסד, אך גם ניתנת לניצול לרעה בקלות יחסית. מה שיפה הוא שהמערכת כוללת מנגנון מובנה לתיקון עצמי.

זיטריין מתאר מקרה בו ספקית אינטרנט פקיסטנית “חסמה” את Youtube בהוראת הממשלה – באופן שחסם את השירות בכל העולם. הפאקטים של כל משתמש שביקש להגיע לאתר נחסמו על ידי ספקיות אינטרנט בכל העולם. הבעיה נפתרה על ידי NANOG, קבוצת מפעילי הרשתות בצפון אמריקה, ששיתפו פעולה ביניהם לפתרון הבעיה ללא מטרות רווח.

החסד היה נחלת האינטרנט עוד מהימים הראשונים: ב-IRC, בפורומים וגם בצ’טים. ויקיפדיה נחשב בעולם הישן כרעיון מטומטם (גם לה יש מנגנון יעיל לתיקון השחתות). אנשים משתפים תכנים ורעיונות ברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר ועונים לאחרים ללא כל תמורה נראית לעין. הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שאנשים מונעים לפעולה על ידי תמריץ חומרי. האינטרנט אינו אנטי מסחרי אך חלקים גדולים בו מונעים על ידי דלק אחר לגמרי – רצון לעזור, אכפתיות וניצוצות של אנושיות. זיטריין מספר על הדיון שהתפתח בין ויקיפדים בשאלה אם לציין את שמו של ילד מלחמת הכוכבים בערך על שמו ולבסוף החליטו נגד, בניגוד לכלי תקשורת רבים שבחרו לציין את השם.

ההתחשבות הזו אינה מקרית. היא נובעת מכך שהכח של יחידים גדל. אם בעבר כוחם של כלי התקשורת היה עצום משום שהם פנו להמונים, הרי שכלי תקשורת קהילתיים כמו בלוגים, ויקי ורשתות חברתיות יוצרים מעגלים קהילתיים קטנים בהם כוחם של יחידים והקהילה גדל. מאזן הכוחות שיוויוני יותר. לאחרונה מכרה העלתה ל-Youtube קטע מתוכנית טלוויזיה ישראלית ישנה ובעקבות זאת פנה אליה אדם שהופיע בסרטון ואינו מעוניין להיות מזוהה עמו עוד וביקש את הסרתו. לא באמצעות עורך דין אלא כבקשה אישית. הפתרון שלה היה לחסום את הגישה בסיסמה מתוך התחשבות בבקשתו. זו רק דוגמה אחת לכך שקולם של יחידים נשמע באופן ברור יותר וכאשר הם משתפים פעולה יחד – קולם יכול לשנות מציאות. אנחנו רואים כיצד נדחית ההצבעה על חוק המאגר הביומטרי שבוע אחר שבוע, לא מעט בזכות אופוזיציה קטנה ורעשנית של עשרות בלוגרים. בשורה התחתונה ובלי ציניות: הכח של האינטרנטים להביא לשינוי חיובי קיים אך הפוטנציאל עדיין אינו ממומש ברובו. תודה לארד אקיקוס על שיתוף הסרטון בפייסבוק שלו.

עוד TED:

מהמונים לשבטים – סת’ גודין

מלקולם גלדוול על רוטב הפסטה

ממים מסוכנים

כמה טוב לחשוב בקופסה

>

תגיות: TED, זיטריין