חורים ברשת

אם יש סיבה טובה לטוס לארה”ב, היא להתנסות ב-Foursqaure, נושא הטור החדש שלי ב-ynet. טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל מדובר עדיין בתופעה מלהיבה, רשת חברתית מבוסס מיקום שמצליחה באמת ורושמת שיעורי גידול מצוינים.

למה Foursquare כל כך מוצלחת? החולשה הגדולה מכל של רשתות מבוססות מיקום עד היום הייתה העדר אינטרס. למה שארצה לגלות לעולם שאני יושב עכשיו בבית קפה מסוים? ואת מי זה מעניין בכלל? אם מידע אודות המיקום שלי יישלח באופן אוטומטי זה יהיה פולשני מדי ואנשים יחרדו מפני ניצול לרעה של המידע האישי הזה – בצדק מבחינתם. שירותים מבוססי מיקום (LBS) קמו על בסיס הניסיון לייצר את האינטרס הזה, שאינו טבעי להתנהגות האנושית.

שירותים חברתיים מבוססי מיקום קיימים כבר כמה שנים רבות (Brightkite, Loopt ,Google Latitude והאב הרוחני Dodgeball, אם למנות כמה) אך מעולם לא הפכו ליישום פופולרי במיוחד בשל סיבות שונות, בהן יכולות האיכון של תשתיות הסלולר, העדר תוכנות תומכות, ממשקים לא ידידותיים וחשש המשתמשים לפרטיותם.

למי שלא מכיר, Foursquare, שמציגה שיעורי צמיחה מרשימים מאוד, היא פלטפורמה של עדכונים קצרים – ממש כמו טוויטר – אך נוסף לה מרכיב של מיקום ושל משחק חברתי. Foursquare, בדומה למשחק ששאל ממנו את שמו, מתייחסת לעולם הפיזי כטריטוריות שיש לכבוש אותן. ניו יורק, סן פרנציסקו, לוס אנג’לס, בוסטון וערים נוספות הן מגרש המשחקים של משתמשי Foursquare.

זהו משחק אורבני המתגבר בהצלחה על העובדה כי כלל לא טבעי לנו לגלות לזרים גמורים היכן אנחנו, לא כל שכן לפגוש אותם. Foursquare מצליח לעשות בדיוק את זה. אותי זה מלהיב מסיבה נוספת: שירותים כלי מחדירים את האינטרנט למרחב סביבנו. במשך שנים שאלו אותנו: מתי כבר תעזבו את המחשב – יש עולם שלם בחוץ. Foursquare יכפה על כל עכברי המחשב הלבנבנים לצאת החוץ ולספוג קצת ויטמין D או גשם. התפתחות יפה לכל הדעות. לטור ב-ynet.