חורים ברשת

אוריאל אוחיון כותב ב-Techcrunch ומלנקק אל הסיפור המשעשע הבא, הממחיש מה קורה כאשר התקשורת המסורתית עוסקת באינטרנט מבלי להבין במה מדובר. במחשבה שנייה, זו דוגמה לעיתונות לא רצינית בכלל, זו שפוטרת עצמה מבדיקת העובדות.

לפני כמה שבועות צרפתי בן 28 בשם אראש דרמברש גילה יישום פייסבוקי המאפשר לבחור “נשיא עולמי לפייסבוק” מדי רבעון. דרמברש, בין אם התייחס לעניין בהומור או ברצינות, החליט לרוץ לנשיאות. הוא רתם את חבריו לטובת העניין ואף הקים אתר בו פרש את האידיאולוגיה שלו: סובלנות בין דתות, חיסול הבערות וקידום התרבות הצרפתית.

היישום הותקן ביותר מ-140 אלף דפי חברי האתר ודרמברש הפך למועמד מוביל לנשיאות. עד כאן מדובר בשטות לא מזיקה, אך התפנית בעלילה נרשמה כאשר התקשורת הצרפתית, הכוללת ערוצי טלוויזיה ועיתונים רציניים כמו TF1, LePoint, L’express, FranceInter, Le Parisien, דיווחה ברצינות כי צרפתי נבחר לנשיאות פייסבוק, מבלי שטרחו לברר מה עומד מאחורי התואר הזה.

אראש הפך לכוכב בצרפת, זכה לדף משלו בוויקיפדיה והוזמן לדבר בטלוויזיה על האג’נדה הפוליטית שלו. כמובן שלפייסבוק אין שום קשר ליישום החיצוני הזה, אך התקשורת קנתה כל מילה של אראש, גם כאשר הוא מצהיר כי בעזרת תכונה סודית של פייסבוק הוא יכול לפנות ישירות ל-100 מיליון משתמשים, יותר מאשר נשיא צרפת בכבודו ובעצמו.

התקשורת הצרפתית אכלה את הפתיון הזה רק מפני שהסיפור “נראה אמין” ותמונתו של אראש שידרה רצינות. כמובן שהסיפור משעשע ומגוחך אך גם מעורר מחשבה. אם התקשורת המסורתית תקרוס, לא הבלוגים יגרמו לכך אלא מקרים כאלה, המכרסמים תחת הבסיס לקיומה. אגב, כמה אתרי חדשות, שלא במפתיע בתחום הטכנולוגיה, חשפו את הבלוף. הייתי רוצה להאמין שבישראל זה לא היה קורה. לצערי, האמונה הזו חסרת בסיס.