עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)
אבן נייר ומספרים: הגירסה למבוגרים בלבד
הפקת אופנה ששמה את הנשים מלפנים או מאחור? (תמונות)
פארודיה ישראלית קורעת ל"אולד ספייס (וידאו)חברים ממליצים
ויראלי
מכתב פומבי לרון מיברג
מאת גל מור פורסם ב- 2.11.2009 בשעה 0:38
שלום רון,
אני מרשה לעצמי לענות למכתבך בפומבי משום שכתבת בסופו שתודה על העברת המייל הזה למי למכרי שעשויים להיות מעוניינים במנוי. מאחר ולא מעט ממכרי קוראים את הבלוג הזה, חשבתי שפרסום פומבי עשוי להיות דרך טובה למדי להעביר את המסר שלך גם מצדך.
בתום חצי יובל בעיתונות בתפקידי כתיבה ועריכה וניסיון להעשיר את חוויית הקורא במבחר רב של נושאים ותחומים, החלטתי כי העיתונות המודפסת אינה עונה יותר על צרכיי ככותב, ויותר מכך, על צרכי הקורא. לכן אני מתכוון להעלות בקרוב אתר – מגזין מקוון בעריכתי, שעניינו תרבות על מכלול נושאיה, פנאי, סגנון חיים, מדור אוכל מורחב בעל היבט סיפורי ומדריכי, מדריך מסעדות עם דגש על אמריקה, וכיוצא באלה. כל התחומים עליהם כתבתי ושעליהם הייתי מופקד מטעם עיתונים שונים בעבר. בנוסף לטקסטים חדשים מעודכנים בתדירות גבוהה בתחומים שאינם זוכים לתשומת ליבה של העיתונות, ולא בצדק, יהיה האתר חדשני ויוצא דופן בחזותו ובעושרו הוויזואלי וגדוש בחומרי ארכיון. חוץ ממני יכתבו באתר כותבים מן השורה הראשונה, שגם הם מאסו במגבלות העיתונות המודפסת ובהחלטתה העקרונית להוריד את רמתה במפגיע בתקוותה לנצח את המתחרים בקרב על המכנה המשותף הנמוך ביותר.
מכיוון שמדובר בהשקעה גדולה בזמן וכסף, ומשום שאני מעוניין לשמור על עצמאותי המערכתית ואינני ממומן על ידי איש, אני מציע לך גישה לאתר תמורת תשלום של שקל אחד ליום במשך שנה. לכן אני מציב בפניך את השאלה הבאה: האם תהי/ה מוכן/נה לשלם תמורת מנוי למגזין?”
כמי שקרא אותך מקרוב מספר שנים ומעריך את כושר הכתיבה שלך ואת עושר התכנים שאתה מספק לקוראים, אין חפץ ממני בהצלחתך. הניתוח שלך למצב העיתונות המודפסת אף הוא נכון ומכאן עולה טעם חשוב נוסף של עידוד מדיה עצמאית בישראל למען חופש הביטוי. אך גם רעיונות טובים ויפים מתנפצים לעתים אל קרקע המציאות. האינטרנט היא פלטפורמה מסוג חדש ומשנה את כל מה שידענו על דרכי הפצה של תכנים. אנחנו נחשפים לשפע של אוצרות חינם ואם היינו צריכים להוציא שקל על כל פנינת תוכן בה ניתקל, מזמן היינו מרוששים.
למה הסיכויים כל כך עגומים? משום שתכנים איכותיים זמינים כיום גם חינם. נכון, אין שפע של 
בלוגים איכותיים בעברית אך הבלוגוספירה הישראלית עברה כברת דרך בשנה האחרונה ואפשר להעביר כל ערב בקריאת פוסטים איכותיים שפורסמו באותו היום. התחרות שלך מול כל כך הרבה מתחרים המעוניינים לקושש כמה שקלים מכיסיהם של האנשים (למטרות טובות, כמובן) כמעט חסרת סיכוי בדרך הזו.
תכנים חדשותיים, בניגוד לסדרה המצליחה Heroes או הספר “נקודת המפנה” של מלקולם גלדוול (קריאת חובה, אם ניתן לרכוש במיין), אינם יחידים מסוגם. משמע, אינם ישות מותגית חזקה מספיק כדי להיתרגם לרכישה. יש להניח כי רבים אומרים לך אחרת והם מאמינים בכנות כי ישלמו לך שקל ליום, אך חשוב להבין כי המרחק בין הפה לכיס הוא גדול ולא משום ש-30 שקלים בחודש הם הוצאה גדולה.
לרע או לטוב, אני מאמין שהדרך העיקרית להצליח היום היא להפוך למותג ולא להתפרנס ממכירת התכנים אלא מהיוקרה של הבלוג ואיכות גולשיו. על אף שאתה דמות מוכרת, גם עבורך בניית קהילה תדרוש את הזמן והסבלנות שלה. מרגע שהקהילה תשגשג תוכל להתחיל לשוחח עמה על אפשרות לגבייה עבור תכנים שיספקו להם ערך מוסף. לדעתי, גביית שקל מהיום הראשון היא מתכון לכישלון, על אף שאני לא מייחל לכישלון זה ומרגיש מחויב להתריע בפניך מראש.
[ad#alljobs] >
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אני רוצה להבהיר:
הרעיון הוא לגמרי של מיברג, הוא נחוש ללכת בדרכו ומאמין בכך מאוד, ואני מצדי עוקבת אחריו בעניין, בחרדה ובתמיכה.
אין לי מושג אם זה יצליח או לא, ועד כמה. אני רק עוזרת ככל יכולתי, ומקווה לטוב.
דווקא חשבתי לעשות מנוי לרון מיברג, אבל הוצאתי את כל הכסף שלי על מנוי שנתי לטוויטר של idokpremium@
(למרות שלדעתי הוא צריך לשנות למודל של מיקרו-תשלומים ולגבות על כל ציוץ חוזר שאנשים רוצים ממנו)
אני לגמרי מסכים עם מה שאתה אומר, רון מיברג הוא סוג של רופרט מרדוק ישראלי שלא מבין שחוקי המשחק השתנו לגמרי באינטרנט.
זה בכלל לא קשור לרמת התכנים שלו, ואני ממש לא מאלה שמסתלבטים עליו. אני פשוט חושב שהוא לא מבין שהאינטרנט זה הרבה יותר מ”גרסה אלקטרונית של עיתונים”, זה פשוט מדיום אחר עם חוקים משלו. לא משנה כמה התכנים שלו יהיו איכותיים, זה לא מצדיק שאנשים ישלמו עליהם באינטרנט כשיש להם את האלטרנטיבה החינמית במרחק של קליק אחד ממנו.
אני בטוח שהוא במילא היה מרוויח הרבה יותר כסף מפרסום רגיל באתר שלו, וגם היה זוכה כך לטראפיק יותר גדול (מה שבמילא היה תורם להכנסה מפרסום), ובעיקר הוא היה נתפס בצורה יותר רצינית בקרב הגולשים ולא עושה מעצמו צחוק.
פינג: orangetime | הדב השחור והיד האדומה | Velvet Underground
לדעתי, למרות שסכוייו של מיברג קלושים עליך ככותב בלוג שמשקיע מכספו ומרצו לעודד את מיברג. עתיד התוכן האינטרנט לוט בערפל. ברור שמישהו יצטרך לשלם על זה. המודל של רווח מפרסום לא עובד. ואתרים כמו יוטיוב עדין מפסידים מזה שאתה מעלה את מסיבת יום ההולדת של ביתך לרשת. מיברג מנסה ליצור מודל בו גולשים יהיו מוכנים לשלם על תוכן אכותי (לטעמו) אני יכול להגיד לך שאילו היה צריך לשלם שקל לכל בלוג שלך, עדין היתי קורא אותו (הנה יש לך רווח תיאורטי של כמה שקלים) יהיה מעניין לראות מה יעלה בגורלו של המיברגבלוג. ברור שאם הוא יצליח עוד ילמדו את זה באונברסיטה (וכנראה גם אם הוא יכשל)
אני חייב לציין שיש משהו מאוד נאיבי בפניה הזאת.
אולי בגלל התמכור המוזר.
קודם כל, שקל ליום זה לא מעט. זה 30 ש”ח בחודש, זה 365 ש”ח בשנה. זה ממש לא מעט בשביל תוכן אינטרנטי, שאנשים רגילים לצרוך בחינם.
30 ש”ח בחודש, זה מחיר של שימוש באתר שאתה ממש ממש פעיל בו. נניח – משחק אונליין שדורש תשלום. אבל לא תוכן. בטח לא תוכן של אדם פרטי.
באמת עם כל הכבוד למיברג (ויש כבוד רב), המחיר גבוה מידי. לא כשהוא מוצג כשקל ליום, אלא בחישוב כללי. (תן לנו קצת קרדיט, בכל זאת אתה רוצה לקוות שיש לך קוראים ברמה מסוימת, לא?)
אני חושב שלמרות העקרונות והאידאלים, פרוייקט כזה צפוי להיכשל, ולו רק מהסיבה שבארץ אין טיפה של כבוד לזכויות יוצרים של תכנים, ובזמן שאחדים אולי ישלמו, אחרים יפיצו את התוכן באופן פירטי לחבריהם שלא משלמים.
אפילו יותר מכך, כדי באמת לגבות תשלום מקוראיו, האתר יצטרך לנקות בשיטת “הגן הנעול”, מה שאומר שתכניו לא ייוצאו החוצה ולא יגיעו לקוראים נוספים.
אתם יכולים לדמיין מצב שחבר שולח לכם לינק במייל, אתם לוחצים על הלינק ואז נדרשים לשלם שקל בשביל להגיע לעמוד? כמה מיכם היו משלמים – שימו יד על הלב? זה עובר לסל המחזור תוך פחות מ-3 שניות.
מתנצל על שגיאות הכתיב שלי, אני דיסגראף. (תמכור=תמחור, לנקות=לנקוט ובטח פספסתי עוד כמה…)
מסכים עם כל מה שכתבת, גל. למרות זאת, אני נשבע ומתחייב לשלם 365 שקל דמי מנוי למיזם של מיברג.
גישה אחרת. במצב הרשת כיום, גם אם בלוג ישיג כמות גדולה של גולשים – זה לא יספיק כדי לחיות מפרסום. אם נאספת קהילה גדולה – זה כבר מאוחר מידי בשביל להתחיל לקחת כסף.
בתמחור יותר נמוך – דווקא לקחת דמי מנוי מ- DAY 1 זו הדרך היחידה להצליח. דרך עם סיכון גבוה, אבל שממנה תמיד אפשר לסגת.
בכיוון ההפוך זה לא אפשרי. לפחות לא עד שתשלום עבור תכנים ייכנס למיינסטרים (עוד שנה שנתיים לדעתי)
אלי, ההשוואה לרופרט מרדוק לא בהכרח שלילית, בהתחשב בזה שמודל הגביה באתר של הוול סטריט ג’ורנל דוקא עובד מצוין.
אני אוהב את הכתיבה של מיברג ומוכן לשלם עליה, אבל אני חושב ש 365 ש”ח לשנה זה מעט מוגזם. אם היה מדובר ב 80-90 ש”ח היתי מתייחס לזה כמו לקנות ספר של מיברג פעם בשנה, דבר שהרבה אנשים היו עושים בשמחה.
מייקל, לדעתי זה הרבה מעבר לסכום, זה יותר עניין של עקרון. אני מאמין שרוב האנשים לא ישלמו אפילו עשרה שקלים בשנה עבור תוכן באינטרנט, איכותי ככל שהוא יהיה.
זה עניין של הרגל ושל נורמה שכבר השתרשה בציבור, ומעבר לכך זה כבר חלק מהותי מהאינטרנט כמדיום שמציע עושר של תכנים שקל להעתיק אותם ולהפיץ אותם הלאה.
אני אינני מוכן לשלם עבור תוכן באינטרנט, אבל אני מוכן לשלם 100 דולר לשנה כדי לקרוא את רון מיברג באיזה פורמט שיבחר לכתוב. מאותה סיבה שהייתי קונה את כל העיתון רק כדי לקרוא כתבות של מיברג.
התוכן הוא העיקר, ולא הפורמט.
אני לא מצטרף למחמאות למיברג. לדעתי, הוא כותב לא רע, אבל פעמים רבות הרשימות הארוכות שלו משעממות עד מוות, והרבה מהן נגועות בעיסוק משעמם ברון מיברג.
.
אני גם לא מצטרף לאלו שחושבים שאין לו סיכוי. נגיד שבמעריב שילמו לו עשרת אלפים שקל לחודש, לקראת סוף הקריירה שלו, אז מדובר בסך-הכל בקצת יותר מ-30 אלף דולר בשנה. לשם כך הוא צריך לא יותר מ-400 מנויים. אם הכותב האהוב עלי (אורי קליין, במקרה) היה עובר לכתוב פעם ביום בבלוג בתשלום, אז בטוח שהייתי משלם שקל ליום כדי לקרוא אותו. כל מה שצריך זה שלרון מיברג יהיו 400 אנשים שאוהבים את הכתיבה שלו כמו שאני אוהב את הכתיבה של אורי קליין, ובזה נגמר הסיפור.
אני לגמרי בעד הרעיון של מייברג.
האמירה “למה אנשים ישלמו עבור משהו שהם יכולים להשיג חינם?” היא אמירה כ”כ ישראלית, של אנשים שעוד לא הפנימו את הקונספט (החדשני?) שיש לשלם מחיר עבור מוצר או שירות שאתה מקבל, במיוחד אם אתה מחשיב אותו כאיכותי.
ובעניין המחיר, תעשו לי טובה, אתם צוחקים? הרי כל אחד מאתנו מוציא בארוחת צהריים בעבודה 30 ש”ח, אז לומר שזה מחיר יקר עבור מנוי חודשי?
אני לא יודע אישית אם אעשה מנוי לבלוג של מייברג, מכיוון שאני לא יודע עדיין אם אני מסווג אותו כאיכותי בעיני, אבל אני יודע שאם אחליט שהתוכן שהוא יכתוב, או כל בלוגר אחר לצורך העניין, יעשה לי את היום או את השבוע בכל פעם שאשב לקרוא אותו, אשלם מחיר כזה בשמחה.
כל כך ישראלי להגיד “כל כך ישראלי” כשאין משהו אחר להגיד.
הנושא הזה נידון בכל העולם, מיברג לא גילה פה את אמריקה (תרתי משמע), כבר קדם לו רופרט מרדוק הטרחן שקם בוקר אחד ונדהם לגלות שרחמנא ליצלן אנשים צורכים תוכן חינם באינטרנט והחליט שזאת שערוריה שאין כמוה.
בינתיים מורדוק לא הצליח לשנות את פני האינטרנט, אבל מי יודע אולי מיברג יצליח איפה שמורדוק לא הצליח…
מה הקשר בין מיברג למורדוק? מיברג בסך-הכל מנסה להקים עסק צנוע, ואין לו שום צורך ביותר מכמה מאות אנשים שירצו לשלם על תכניו. אני מאוד מקווה בשבילו שיהיו כמה מאות כאלו.
מה זה “צורכים תוכן” חינם? הרי כדי שאתה “תצרוך” תוכן, מישהו צריך לכתוב אותו ולעבוד בשבילו, ולמה שמישהו ייצר עבורך משהו איכותי ללא תמורה? רק כי הוא ממש ממש אוהב אותך? לא נראה לי.
זה מאוד כייף ומאוד נוח לקבל כמויות מטורפות של מידע ותוכן חינמי ובעיקר זמין ונגיש, אבל בסופו של דבר אני מאמין שכדי לקרוא תכנים איכותיים(ולא סתם מידע אינפורמטיבי בסגנון וויקיפדיה ודומיה) של כותבים שאתה מעריך ושאתה רוצה שזה יהיה העיסוק שלהם, אתה תצטרך לשלם, וכמו שציינתי, מחיר של שקל ליום הוא מחיר הוגן לחלוטין, כמעט מגוחך, לשלם עבור קריאה של תוכן שאתה מעריך.
אהלן גל,
כשותפתו של רון מיברג במגזין המקוון אני רוצה לתקן כמה טעויות:
למרות שהדבר כבר נכתב במקומות שונים, כולל המייל שמצוטט לעיל, כנראה שאין ברירה אלא לחזור עליו: לא מדובר בבלוג, אלא במגזין בעריכת רון מיברג, בו יקחו חלק כותבים רבים. העובדה שהוא יתפרסם אך ורק באינטרנט, אינה הופכת אותו לבלוג. המגזין לא יכלול תכנים חדשותיים ואינו מחויב לסדר יום אקטואלי. המחויבות היחידה היא רלוונטיות ועניין, ועל שני אלה נקפיד תמיד.
נכון שהמרחק בין הפה לכיס גדול, אבל מיברג הוא כבר מותג; הוא עבד 30 שנה בשביל להפוך לכזה.
חוץ מזה, תודה על הפרסום הפומבי…
מה הקשר בין מיברג למרדוק? שניהם חושבים שהם יצליחו למכור תוכן עיתונאי באינטרנט תמורת מנוי בעוד שאת אותו תוכן אפשר להשיג בחינם במקורות אחרים. חוץ מזה אין הרבה דמיון.
ובאמת שאין לי שום דבר אישי נגד מיברג ונגד הרעיון שלו. ממש לא. אולי לא הסברתי את עצמי טוב. זה לא שאני רוצה שהוא יכשל, אני פשוט לא רואה שום אפשרות שהוא יצליח. אם הוא באמת יצליח לגייס מספיק קוראים שיסכימו לשלם תמורת מנוי לאתר שלו כל הכבוד לו, אני פשוט לא מאמין שזה יקרה במציאות שבה אנחנו חיים כיום.
בינתיים אני רק נתקל בהרבה אנשים שתומכים ברעיון שלו ואומרים שעקרונית המחיר מוצדק, ושזה בהחלט יותר משווה את המחיר וכו’ וכו’. רק שהם בעצמם לא מתכוונים לשלם לו…
פינג: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » לפרק את מיברג
נו קדימה חברים יש מספר חשבון
זה קצת מזכיר את ההתרמות לניתוח כבד בבלגיה
אז אני חושב שאפשר להפקיד גם 12 שקל
או מאה אלף
מה כבר יכול להיות
אני לא חושב שהוא יחזיר את הכסף
אולי אפשר להפקיד שקל אחד ולקרוא יום אחד
ואם אני אפקיד ולא אשאיר פרטים איך ידעו לאן לשלוח לי את הסיסמה ושם המשתמש
אכן שאלות רבות וקשות