הייתי רוצה להיות מכור לאינטרנט*

אני חושב שהבעיה העיקרית בנושא הזה וכל השיח שמתקיים סביבו היא השימוש במילה “התמכרות”. מילה שטעונה כמובן במשמעות מאוד שלילית. הרי לא נדבר על פעולות אחרות כמו קריאת ספרים או יציאה לבילויים כעל “התמכרות”. לכן גם על האינטרנט באמת לא צריך לדבר ככה.

אני חושב שהשאלה היותר חשובה היא לא אם אנחנו מכורים או לא לאינטרנט, אלא האם האינטרנט מפריע לנו לבצע דברים אחרים בחיים. וזה עניין סובייקטיבי לגמרי. משהו שרק אנחנו יכולים לקבוע לגבי עצמנו. אם בן אדם מרגיש שהאינטרנט מפריע לו בחיים ומונע ממנו להקדיש זמן לפעילויות אחרות שהוא עצמו רוצה לבצע, אז באמת קיימת אצלו בעיה מסוימת שאי אפשר להתעלם ממנה. אני חושב שלא מעט אנשים מרגישים ככה כיום. לא רק טכנופובים שאוטומטית שונאים כל טכנולוגיה, אלא גם אנשים כמונו שאוהבים את הרשת וחיים אותה – אבל מודעים לזה שהיא גוזלת מאתנו זמן לא מבוטל.

אני לא לגמרי מסכים איתך לגבי כך שהרשת היא נייטרלית מעצם מהותה. גם אני כמובן משתדל להימנע מעמדות של דטרמיניזם טכנולוגי ולא מדבר אף פעם על האינטרנט כעל משהו “טוב” או “רע” מיסודו. אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מזה שלטכנולוגיות שונות יש השפעות שונות על החיים שלנו, והן אף פעם לא ניטרליות לגמרי. לכל טכנולוגיה יש את האופי המיוחד שלה, ולמרות שאנחנו לא עבדים לטכנולוגיה אלא מסוגלים להשתמש בה לפי רצוננו, עדיין יש לה השפעה לא מבוטלת עלינו. לדעתי יותר מדויק לראות את זה כיחסי גומלין בינינו לבין הטכנולוגיה, האינטרנט במקרה הזה, מאשר יחסים סיבתיים פשוטים של: האינטרנט שולט עלינו vs אנחנו שולטים על האינטרנט.

זה לא צירוף מקרים שהרשת “שואבת” אותנו אליה וגורמת לנו להקדיש לה כל כך הרבה שעות מהיום שלנו. קל להגיד שאנחנו קובעים ואנחנו מנווטים, אבל זה לא לגמרי מדוייק. אני חושב שאנחנו קצת משלים את עצמנו אם אנחנו מתעלמים מהאפקט ה”ממכר” של האינטרנט על החיים שלנו. ולמרות שכמובן שלא צריך ללכת לקיצונות של הטכנופובים, עדיין רצוי לנקוט בביקורתיות כלפי האינטרנט ובעיקר בביקורת עצמית כלפי השימוש שלנו בו.

מה שאתה מתאר בשם הגברה הוא אפקט של ביטול עכבות שקיים באינטרנט (משהו שכתבו עליו כבר לפני עשור). ויש לזה כמובן השפעות חיוביות אבל גם שליליות. אבל בכל מקרה אני לא יודע עד כמה זה קשור לשאלת ההתמכרות לאינטרנט. זה מן הסתם חלק מהעניין וסיבה מאוד רצינית שבגללה אנחנו גולשים כל כך הרבה שעות ביום, אבל אני חושב שיש עוד לא מעט סיבות. חווית ההיסחפות קשורה גם לדברים אחרים כמו עושר של רשמים, אינטראקטיביות ועוד.

לגבי הפסקה האחרונה, אני חושב שזה קצת מוגזם לחשוב שבאינטרנט יש יתרון לאנשים עם בעיות קשב וריכוז. אולי הם סובלים פחות כי המדיום הזה גם ככה הפך להיות הפרעת קשב אחת גדולה… אבל קשה לי לראות בזה יתרון כלשהו על פני מי שלא סובל מהפרעת קשב וריכוז.

@גל, תודה על הקישור. אני רק רוצה להדגיש בהמשך לפוסט שקישרת אליו ולהתייחס לטענה שלך שהאינטרנט היא ברכה לאנשים שסובלים מהפרעת קשב. זה לא מדוייק בכלל. בשבוע שעבר כתבתי פוסט על הקשר בין הפרעת קשב ולבין דפוסי שימוש פתולוגים באינטרנט שמראה שדווקא בין הסובלים מהפרעת קשב יש ריכוז גבוה מאד של אנשים שיש להם דפוסי שימוש פתולוגים באינטרנט

http://www.thingsonmymind.com/?p=482

גל,

גם אתה וגם ירדן כתבתם דברים חשובים ובתובנות ראויות לציון

לא כך הכתבה, שפספסה את הנושא לחלוטין והותירה את הקורא נבוך, מבולבל, וחסר תשובות…

נושא ה”התמכרות לאינטרנט” נדון במאות מאמרים מדעיים ומאות הרצאות בכנסים מדעיים. הנושא זכה לכמות עצומה של מחקר בארצות רבות, כשהידע המצטבר נותן תמונה לגמרי לא רעה על מהות “התופעה”, פרמטרים שונים הקשורים אליה וכד’.

לדעתי, הדמגוגיה, הניפוח, הסנסציאטיזציה והדמוניזציה המלוות את הנושא באמצעי התקשורת באות מבורות וטפשות מחד ואינטרסים (מסחריים?) מאידך. לדעה זו הגעתי כבר לפני כעשור ואף גיליתי שהסיכוי “לחנך” ולשנות את הגל הזה (לא, אתה לא קשור) חסר סיכוי, כך שאני כמעט ולא מתראיין בנושא זה (ובכלל ממעט מאד להתראיין לאמצעי התקשורת). המגוחך והעצוב הוא שמה שמגיע להמונים הוא לא משהו מבוסס, אמיתי, בדוק וחכם, אלא רפש בומבסטי שתורם להעצמת הבורות.

גם הפעם, מתוך ראיון ארוך מאד הוכנסו לכתבה שורות מעטות ממה שאמרתי. תמיד יש את הכיסוי המוצדקני של “שיקולי עריכה”. אולי זה נכון, אך זה לא גורם לי נחת, ובוודאי שלא רצון להתראיין שוב…

למזלי, תפקידי מאפשר לי לתרום לידע המתקדם והמבוסס יותר של אנשים לא מעטים, כך שלפחות המצפון שלי רגוע למדי.

גל,

פוסט מצויין! בהחלט שותפה מלאה לדעתך לגבי הפרעות קשב וריכוז והקשר שלהם לפעילות באינטרנט.

בהקשר לדבריו של ד”ר ירדן,יכול להיות שחלק גדול מהסובלים מההפרעה החלו את השימוש ברשת בצורה פתלוגית, ובמשך הזמן (תלוי גם ברמת המודעות העצמית)עבורו לצד הקיצון השני- שימוש מצויין ואפקטיבי ברשת. כלומר, חלק גדול המצויינים ברשת לוקים בהפרעת קשב וריכוז, אבל חלק גדול מהלוקים בהפרעת קשב וריכוז אינם כלל מצטיינים, ואף משתמשים פתולוגים.

אפרת

אני חושב שכל הדיון הזה על התמכרות כן/לא הוא חלק מהבדיקה של החברה למקום של דבר חדש וחשוב בה.

המשמעות היא בשאלות ולא בתשובה.

@עזי, אתה שוכח שקהל היעד אינו אנשים שמכירים את התחום אלא דווקא אלו שלא.