![[000216]_Panorama_(2)](http://www.holesinthenet.co.il/wp-content/uploads/2012/02/000216_Panorama_2_thumb1-161x106.jpg "[000216]_Panorama_(2)")
עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
גילוי האגם הנסתר: סודות בני מיליוני שונים, חוצנים ונאצים (וידאו)
ממשלת בריטניה לא סולחת לטיורינג
מחקר קובע: ימניים פחות אינטליגנטיים משמאלנים
אתגר הקינמון זה לחלשים: פלפל חריף לאמיצים (וידאו)חברים ממליצים
ויראלי
“המחליפים” ומלטפי הוובקינז: עתיד וירטואלי מדי?
מאת חיים שפיר פורסם ב- 28.10.2009 בשעה 13:03
עברית היא שפה קשה. נראה שלתרגם לעברית את שם הסרט "המחליפים" לא היה קל. Surrogate בעברית משמעו "ממלא-מקום", או "פונדקאי". אך היות והסרט לא עוסק במורות ולא בהריוניות החליטו ללכת לכיוון אחר. לא לתרגם את השם אינה אופציה סבירה שכן אצלנו "סרוגייט" נתפס בתור מחליף בטיפול-מיני (מה שאולי היה מושך עוד כמה אנשים לקולנוע, אבל למה לשקר?).
ברוס וויליס (שהזדקן פלאים) משחק חוקר בעולם עתידני ובו אנשים חדלו לעזוב את בתיהם. את מקומם בחברה האנושית ממלאות בובות-אדם-רובוטיות המעבירות את קלט-החושים לבעליהן. לבני האדם לא נותר אלא לשבת בספות מרופדות בצורה שמזכירה התחברות למתקן מציאות וירטואלית ולחיות בשלט רחוק.
בעולם הזה, אנשים בתור אנשים – על פגמיהם ומגרעותיהם – הפכו למשהו בזוי. האסתטיקה של הרובוטים היא ללא רבב. היופי מצוי בכף ידו של כל מי שיכול לשלם. אז משלמים – 98 אחוז מהאוכלוסייה העתידית הזו חיה את חייה באמצעות המחליפים.
היתרונות – גם אם אתה גבר שמן ומקריח אתה יכול לחיות את החיים בתור ילדה בת 18. מישהו אמר סטיות? אין. גם אם במשך שעה תתקע אגרופים בבטן של השכן שלך לא יקרה לו כלום. מישהו אמר אלימות? אין. גם אם תשכב עם כל העולם לא תידבק בשום דבר. מחלות מין? אין. סקס חופשי? יש! יש! יש!
אז העולם יפה, כולם בסדר והכל כל כך מושלם עד שבלי המחליף הסינטטי שלך אתה לא בנאדם. זיפים? קמטים? ריח-פה? שיער לבן? למה לסבול? זוגות נשואים לא יכולים להביט אחד על השני ללא המחליפים שלהם וצעירים בדיסקוטק מכנים את מי שמתהלך בחברה ללא הסרוגייט שלו בתור "שק-בשר" (meat-bag).
תחושה לא נעימה
ולו רק בשביל לא לקלקל לכם, אעצור כאן ואומר שכשיצאתי מהסרט חשתי תחושה לא נעימה ומוכרת. הסרט גרם לי לרצות להתנצל על דרך החיים שלי. חשבתי מדוע ונזכרתי בשיחה שקיימתי לאחרונה עם חברי הטכנוקרט. שנינו הגענו למסקנה שריבויי הרשתות החברתיות ודרכי ההתקשרות האינטרנטיות מספקות איזושהי אשליה של קהילה אך למעשה מהוות את הדרך הקצרה והלא-מחייבת-ביותר לשמור על קשר עם האנשים הקרובים (?) אליך.
האווטר (avatar), הפרופיל והטאמאגוצ’ים האינטרנטיים מחליפים את מי שאתם, את מי שהייתם רוצים להיות ואת הסביבה בה הייתם רוצים לחיות. כן-כן, כבר עכשיו, ניצנים של התופעה (המתועדת היטב במד"ב) מראים את אותותיה. אז העלילה הולכת ומסתעפת אבל אני רוצה לרדת כאן. פה בפייסבוק פינת הפורום ליד הטוויטר והמסנג’ר. אני רק שאלה.
האם גם השותפה שלכם מבלה חצי יום מול המסך מאכילה את הג’ירפה המעופפת שלה בעוגות שוקולד אבל לא ליטפה כלב מאז גיל שלוש (כי זה מגעיל). האם גם השותף שלכם לקיוביק עובד ב"כאילו" כל היום בחווה-וירטואלית אבל הוא לא הנביט אפילו שעועית בשיעור טבע כיתה ב’ ולמעשה עבודה אמיתית הוא לא עושה גם עכשיו במשרד? האם גם אתם משפצרים את הפרופיל עשרים פעם בשבוע אבל מחליפים חולצה פעמיים? האם אתם מעדכנים את ה-linkedin לפחות פעמיים בשבוע ושוכחים את יום הנישואין?
רוברט ונדיטי חיבר את "המחליפים" לאחר אינספור מקרים עליהם שמע אודות אנשים שנעזבו על ידי בני/ות זוגם בשל התמכרות לאינטרנט ולדמויות אותם מילאו שם. אז אתם יכולים לקרוא לי "שק-בשר" עד מחר. אני לא פותח פייסבוק.
>
אני מניח שהסיבה שהסרט הזה נקרא “המחליפים” היא בין השאר משום שכבר יש בשם “סרוגייט” שיצא באחרונה למסכים:
http://www.surrogatethemovie.com/
ועל הטלוויזיה לא אמרו את זה… ושרדנו. פחות חברותיים, פחות אינטלגנטים, עם יכולת ריכוז של שנמדדת על פי הפרסומות, אבל מרגיש לנו בסדר בסך הכל.
יש הבדלים בין השניים.
אף אחד לא מעמיד פנים שהטלביזיה היא חבר שלו. אף אחד לא מעמיד פנים שהוא גר בתוכנית האהוב עליו. יש גבול ברור יותר בפונקציות שזו ממלאה בחיינו.
לגבי יכולת הריכוז – נידמה לי שאנשים דווקא מגלים יכולות מופלאות להתרכז בשטויות המצחקקות שבתוך הפייסבוק שלהם.
חוסר היכולת הכללי להתרכז במדיה דיגיטלית נובעת (להבנתי) מהצפה של אינפורמציה (flooding) שאינה רלוונטית ברובה.
אני חושב שרוב האנשים לא “מאכילים את הג’ירפה הוירטואלית” שלהם כשהם מתעסקים עם רשתות חברתיות.
מה שכן, את צודק בזה שרשת חברתית מאפשרת לך להציג את עצמך איך שבא לך (כמו שאמרת, גבר שמן מקריח ומבוגר יכול להיות בת 18).
הרשתות החברתיות האלה, לדעתי, הן התמכרות על כל ההשלכות שלה.
מעניין אם ימצאו לזה טיפול מתישהו…
אני לא חושב שפתיחת חשבון בפייסבוק היא אינדיקציה למשהו. אני מכיר מספיק אנשים שנגעלו מליטוף כלב או מדברים “טבעיים” נוספים הרבה לפני האינטרנט. אני לא מרגיש שרשתות חברתיות תורמות לניכור מהטבע או הקהילה – הן אולי מדגישות את התופעה – במובן שניתן לראות בבירור את הקונטרסט בין מה שנעשה שם לבין מה שלא נעשה במציאות. אני חושב שהעניין נתון להחלטתך הבלעדית, כל עוד אתה מסתכל במודע על הדברים. אני לא חש שום בלבול בין קומץ חבריי האמיתיים לעשרות “חבריי” בפייסבוק. האם הזמן שאבד בגלישה באינטרנט היה מושקע בטיפוח קשרים במציאות? אני ממש לא בטוח.
אז, בגלל שאנחנו חושבים שהקיצוניים הם פסיכים אנחנו… נלך… ל…קיצוניות… השניה? הגיוני.
דן – איש לא חושב או חשב שהטלוויזיה היא חבר שלו. היא לא מטשטשת גבולות חברתיים.
דובי – לא מדובר בקיצוניים. אני כמעט לא מכיר אנשים בלי פייסבוק. זו המגמה שעוטפת את כולם.
אני גם לא מכיר כמעט אנשים בלי טלפון.
היה צפוי שהסרט יימצא את דרכו גם לבלוג חורים ברשת.
גם אני כתבתי עליו אחרי שיצאתי נפעם ממנו (כן. ראיתי בקולנוע, איזו חוויה מוזרה), אם כי התייחסותי לסרט היתה שטחית ולא הובילה את הקוראים לשום מקום:
http://usabilitytalking.blogli.co.il/archives/578
מסכים עם ביבי.
לדעתי אנשים שלא יכולים להבדיל בין מה שקורה בעולם הוירטואלי לבין העולם האמיתי הם המיעוט.
בעיניי, נבואות זעם מהסוג הנ”ל הן הגזמה: רוב האנשים לא באמת עוברים לתקשר עם הקרובים אליהם רק באמצעים וירטואלים וגם אם כן, אין בזה משהו פסול מכיוון שרוב האנשים לא מציגים איזו דמות וירטואלית אידיאלית של עצמם, אלא ממשיכים לנהוג כרגיל גם אם התקשורת מתקיימת באימייל במקום בטלפון.
“שנינו הגענו למסקנה שריבויי הרשתות החברתיות ודרכי ההתקשרות האינטרנטיות מספקות איזושהי אשליה של קהילה אך למעשה מהוות את הדרך הקצרה והלא-מחייבת-ביותר לשמור על קשר עם האנשים הקרובים (?) אליך.”
אם כבר, זו דרך לא מחייבת לשמור על קשר עם אנשים שאתה גם ככה לא ממש בקשר איתם, ומדבר איתם פעם בתקופה.
אנשים שאתה בקשר רציף איתם – אני לא רואה מה ההבדל בין לשלוח מייל כדי לקבוע לצאת לפאב לבין להרים טלפון…