חורים ברשת

הרברט ג’ורג’ וולס (1866-1946) הוא אחד האנשים הבודדים מבין כ-100 מיליארד שאי פעם חיו ומתו על פני כדור הארץ שמגיע לו להיחשף לתקופתנו ולו לכמה רגעים, כמו גיבור ספרו שקראתי עכשיו, “כאשר הישן התעורר”. זה מעין סיפור חוני המעגל בגירסה מודרנית, על איש ששקע בשינה עמוקה למשך 200 שנים והתעורר בלונדון של שנת 2100.

וולס (“האי של ד’ר מורו”, “מלחמת העולמות”, “האיש הבלתי נראה”), שנחשב לאחד האבות המייסדים של המדע הבדיוני, היה הוגה דעות. בניגוד לבן תקופתו, ז’ול ורן, העיקר בסיפוריו לא הייתה ההרפתקה או הטכנולוגיות החדשות, כי אם ביקורת חברתית נוקבת.

הוא התעניין פחות בטכנולוגיה ויותר במצבו של האדם, לגביו הוא היה פסימי. וולס המציא את המונח “פצצת אטום”; הוא ביקר את החברה שבה הוא חי אך גם את זו העתידית.

ב”כאשר הישן התעורר” מתאר וולס עידן של קפיטלטורה, שלטון ההון, כאשר הדמוקרטיה התרוקנה מתוכן, זכות ההצבעה של ההמונים הפכה סמלית בלבד והשליטים נקבעו על ידי העשירים. נשמע מוכר?  הוא מתאר מערכת חינוך פופוליסטית המבוססת רק על תכני לימוד שתלמידים מביעים בהם עניין ללא בחינות או ציונים. תחזיות מדהימות, בהתחשב בכך שהספר פורסם ב-1899.

הוא כותב על רשת של בתי תמחוי שהפכה לארגון כלכלי מצליח לאחר שהפכה את הרעבים ללחם לעבדים חסרי זכויות שמשרתים את האינטרסים המסחריים שלה תמורת מזון ולבוש. 30 אחוז מהאוכלוסיה הפכו נתינים שלה. למרבה הצער, עתיד כזה אינו מופרך.

וולס אמר לנו בעצם שאין קשר בין קידמה לבין תבונה, בין טכנולוגיה מתקדמת לבין הומניזם בסיסי. הכל הוא חומר ביד היוצר – בידינו.

לא נכון לעשות אידיאליזציה לדמותו של וולס. הוא היה בן תקופתו – לטוב ולרע. למשל, הוא היה גזען לא קטן. אחד מ”תרחישי האימה” המתוארים ב”כאשר הישן התעורר” התייחס לסכנה של הגירת אפריקנים ללונדון. במקום אחר הוא התייחס ל”משפחות היהודיות השולטות”.

אריאנה מלמד על ה.ג’. וולס >