חורים ברשת

תשובה שלילית לעולם אינה קלה, אך הדרך בה אנו מתמודדים עמה מעידה יותר מכל על ראיית העולם שלנו. האם אנו רואים בתשובה לא סתימת גולל או מבוי סתום וחווים אותה כמפח נפש או כמשהו אחר לגמרי, התחלה של דיאלוג ופתח להזדמנויות נוספות שעוד יגיעו.

אין לי ספק שמי שמצליח להתגבר על האגו יראה את הלא במימדים טבעיים ושפויים. זו הדרך היחידה להתמודד עם המפלצת – לא זה רק לא ולא יותר.

בשנתיים האחרונות אני מקבל לא מעט פניות בדואר האלקטרוני שנופלות תחת הקטגוריה “פרו בונו”. מאחר ואני עסוק רוב הזמן ומעוניין לעמוד בביצוע המשימות שקבעתי לעצמי, אני בוחן את הפניות האלה על פי טיבן. אם מדובר בשאלה שאת תשובתה אני יודע – אני עונה בשמחה ובהרחבה.

אם זה אותו סטודנט עצלן שביקש ממני לסכם את תולדות הרשתות החברתיות עבורו – בהחלט לא (על הפנייה השלישית והרביעית בנוסח דומה כבר לא טרחתי לענות). לעתים מבקשים הפונים ייעוץ חינם לאסטרטגיית האינטרנט שלהם, לפעמים זהו פוסט בחורימבה. לכל אלה אני עונה על פי העניין ואופי המטרה.

ברוב המקרים גם תשובה שלילית דורשת זמן. זה הרי לא מנומס לענות “לא” ותו לא ועל כן כל עוד הפנייה מנוסחת באדיבות ובאריכות, מגיעה לפונים תשובה דומה. לעתים אני מוצא את עצמי מקדיש 20 דקות ויותר לניסוח תשובה שלילית כהלכתה. רוב המגיבים מודים לי ובחלק מהמקרים דרכנו מצטלבות מאוד מהר – בסיטואציות נוספות בהן נוכל לעזור זה לזה, אם בעקבות פנייה נוספת שלי או לצד האחר.

בחלק מהמקרים הצד השני לא מגיב כלל לתשובה השלילית שלי. זו התנהגות אנושית מעניינת שקל להבין מהיכן היא נובעת: הבנה של הפונה שאני לא יכול לשרת אותו ועל כן הוא עובר הלאה (ראייה תועלתנית) או אכזבה מהתשובה (תגובה רגשית). אם נחזור לתחילת הפוסט לרגע, אכזבה היא בלתי נמנעת ואף מבורכת. היא חלק טבעי מהיום יום וכלי חשוב להפקת לקחים וכיוונון בחיים. הרי בעוד חודש אתה עשוי לגלות שהתשובה השלילית שקיבלת היא בעצם המתנה הטובה ביותר שקיבלת השנה, אז מה החוכמה הגדולה בחוסר נימוס כלפי ה”מאכזב”?

כל זה במישור הבין-אישי. וכיצד צריך להתמודד עם ביקורת שלילית פומבית? כמי שתכניו חשופים פומבית כעשר שנים, נאלצתי לעבור את כל טבילות האש. תגובות ב-ynet עשויות להיות עסק די מלוכלך עד שאתה מבין שהכל תלוי בדרך הראייה שלך. אם מבינים שתגובות שליליות הן לא תכנים של אחרים “נגדך” אלא מידע שבו תוכל להשתמש בשבילך, כל מושג ה”שליליות” משתנה לחלוטין. בשלב זה מפסיקים לראות את התגובות “הנמוכות”, המשמיצות והבלתי עניינות ומפנימים את העיקר למען שיפור ותיקון.

הנה דוגמה מהימים האחרונים. כאשר כתבתי את הפוסט “ערוץ 2, הפירמידה התהפכה”, לא חשבתי שהפעילות של חברת החדשות במדיה חברתית רעה מיסודה. למעשה, אני חושב שחברת החדשות עושה שימוש נבון במדיום ברוב המקרים והנכונות להעז ולחדש חיובית ביותר עבורה. בדיעבד, הייתי צריך להדגיש את זה גם בפוסט.

בד בבד, מעניין לראות איך הגיבו בחברת החדשות לביקורת. כך כתבה לי ענת מחדשות 2 בפייסבוק (קיבלתי את רשותה לפרסום התכתובת):

קראתי את מה שכתבת וחבל לי שנתפסת לצד השלילי של העניין. אין זו הפעם הראשונה שאנו עורכים סיור כזה. רק לפני כמה מספר חודשים התקיים סיור לבלוגרים ומנהלי קהילות באינטרנט, שאותרו דרך חשבון הטוויטר של החברה.
הסיור הנוכחי פורסם בקרב כ-10,000 חברים ואוהדים של חדשות 2 בפייסבוק ובטוויטר, בנוסף לאלפי הגולשים שרואים את האייטם באתר מדי יום ולכן, על מנת שנוכל לבחור מי יגיע לסיור – בחרנו בדרך של שקיפות, שבה הגולשים עצמם מחליטים מי ייבחר ללא התערבות מצדנו.

וזו התשובה שלי:

אני לא "נתפסתי" לצד שלילי אלא בחרתי להתייחס לפן אחד של הפעילות שלכם באינטרנט ואין בו כדי לבטל פעילויות אחרות חיוביות שעשיתם. עם זאת, אנו בוחרים בנושאים שלדעתנו יעניינו את קוראי הבלוג שלנו והם (וגם אנחנו) נוכל ללמוד מהם, דווקא משום שאינם טריוואלים ומובנים מאליהם. לטעמי, גם אתם יכולים ללמוד מהדברים ולא להיעלב או לענות תשובה שאינה התייחסות ספציפית לטענה שהועלתה. אם נבחין בפעילות מעניינת שלכם שאחרים יוכלו ללמוד ממנה לטובה לא נהסס להתייחס גם אליה. המטרה שהצבנו לעצמנו ב"חורים ברשת" היא ללמוד את המדיום ולנסות להנחיל מהידע שצברנו לאחרים – אין כאן אשמה ואשמים ולא צריך לראות את הביקורת בצורה הזו. תודה, גל

פוסטים נוספים שעשויים לעניין:

על הפרגון

אבדה: הביקורת

>