תחקיר הפדופיליה של ערוץ 10 – שאלות פתוחות

גל, אני מסכים איתך בכמה דברים וחולק על אחרים:

א. זה נכון שאין כל עדות לעליה בפדופיליה , עם או בלי קשר לאינטרנט. פדופיליה היתה נחלת העולם מאז ומתמיד, והאינטרנט רק נתנה *אפשרות* נוספת – נוחה ו”בטוחה יותר” – לפדופילים להשיג את טרפם. יש אפילו עדויות ששימוש באינטרנ טע”י עברייני מין הביא *לירידה* בעבריינות המינית. אבל זו סטטיסטיקה, ואותנו מעניין הפסקת פעילות כל פדופיל ולא הסטטייסטיקה…

ב. ה”תרגיל” של ערוץ 10 הוא לגיטימי ומקובל, למרות – כפי שציינת – אינו מקורי. תרגילים כאלו נעשו פעמים רבות בארצות שונות, והתוצאות היו דומות. למרות שאני סולד מכל אקט של יחצנות ושאר לקקנות לרייטינג, הרי שכאמצעי לחימה בפדופיליה זוהי דרך מצויינת, דרך שהפכה לפעילות רוטינית של סוכני FBI ברשת האמריקאית, ועל זה אני רק מברך! הלוואי ולנו “משטרת אינטרנט” (במובן החיובי, ולא כסותמי פיות וצנזורים)שתפעל בדרכים כאלו!

ג. המעורבות של המשטרה היתה מתבקשת במקרה זה לאור הפניה לפגישה וניסיון הפיתוי של “ילדה”. זו עילה מספקת מבחינה משפטית, ובוודאי מוסרית, אם כי אין ספק שהמניע של ערוץ 10 והמשטרה גם יחד היה משיקולי פרסום ולא טובת הציבור בהכרח.

ד. תתפלא כמה ילדות נמשכות לשוחח עם מבוגרים (כולל זרים). אני לא מאחל שזה יקרה לבתך, אבל זה דבר שכיח ואפילו מסקרן ומחמיא לילדות ונערות. כך שאם הפדופילים הזדהו כילדים או כמבוגרים – זה ממש לא רלוונטי לצורך הלכידה שלהם.

ד. התחקירנים בפירוש הזדהו כילדה בת 13 – אם בניק ואם בשיחה עצמה. זה היה חלק מהפיתוי ולכן חלק מהעבירה.

יש סכנה אמיתית בגלישה של ילדים באינטרנט, וכמו שלא נותנים להם לעשות מה שבא להם במטבח (תנור, אלכוהול וכדומה), ככה גם סביר לנסות לרצות להגביל אותם מצ’יטוטים עם מבוגרים.

לא ברור לי איך אפשר לעשות את זה, מצד שני, שהרי אינטרנט היא מכשיר חברתי ומשכיל חשוב מאוד לילדים מגיל צעיר מאוד.

אני יכול לדמיין את הילד שהייתי קורא ויקיפדיה במשך שעות ומרווה סקרנות על פילוסופיה, ביולוגיה, ארכיאולוגיה, פסיכולוגיה ועוד.

ובאותה נשימה, הייתי גם רווה סקרנות באתרי פורנו, כמו שאני עושה עד היום, בעצם. אני לא בטוח שפורנו הוא דבר חיובי, ובדיעבד אני שמח שהוא לא היה נגיש לי כילד.

כילד בן 13 בטח הייתי מנסה להשתמש באינטרנט לפגוש ילדות בנות 13 או 12, כדי לגעת להן בציצי. אם הייתי ילד הומו בן 13 או ילדה חרמנית בת 13, בטח הייתי מצליח להשיג מבוגרים באינטרנט שירוו את החרמנות שאני זוכר שהיתה לי כילד הטרוסקסואל בן 13.

אני לא בטוח שבאמת בריא לילד הומו בן 13 לקיים יחסים עם מבוגר הומו שאוהב ילדים בני 13. אז מה עושים? החברה מתגייסת נגד זה בכלים שיש לה: היסטריה והגזמה.

לא כל מי שאוהב ילדים וילדות בני 13 הוא חלאת המין האנושי, גם אם יש לו תכונה שלילית ובעיה מוסרית קשה. אבל החברה חייבת להזדעק ולהגזים ולהציג את “האינטרט הרע” והפדופילים כתתי-אדם כדי להגן על הילדים. עד כמה שזה נראה לי צדקני, מוסרני ומלא בבורות ואי-הבנה של הזולת, כנראה שזה הפתרון הכי נכון.

אנחנו המבוגרים שוחרי האינטרנט צריכים להרכין ראש ורק לוודא שלא יפגעו בחירויות האינטרנט של מבוגרים.

אני מבקש לכתוב דווקא על תחושת אי הנוחות שבצפייה בסדרת הכתבות האלה: דב גילהר בעיני גיבור על חלשים.

הרי ברור שהגברים האלה סוטים שנתפסו בקלקלתם ומעכשיו הם טרף קל בדיוק כמו נכה בכסא גלגלים שנתפס עושה את צרכיו על עצמו.

אפשר להירתע מהם, לשנוא אותם ואפילו לסגור אותם מאחורי סורג ובריח – אבל אין מה להשפיל אותם ולהתנשא מעליהם בהתחסדות.

מותר לחמול עליהם ולהבין שמדובר בנכים רגשית החסרים אפשרות בחירה אמיתית ואין צורך בעיני בהטפות המוסר האלימות והפורנוגרפיות של גילהר.

אמנם הסוטים האלו חיזרו במשך חודשים אחרי ילדה חסרת אונים, אבל גם גילהר עשה את אותו הדבר בדיוק – כשטמן את מלכודתו המתוחכמת לגברים הנכים האלה, רק כדי לשסות בהם באכזריות את מצלמות ערוץ 10.

בעיני, לא רק מי שכמהה למגע של ילדה בת 12 הוא סוטה – גם מי שמוכן לטרוף חי אדם אחר בשיא חולשתו, רק כדי לספק את תאוות הרייטינג שלו – לא זוכה במילון שלי להגדרה – “נורמלי”.

צפיתי עכשיו לראשונה באחת הכתבות בסדרה, ולצד הברכה שיש בהעלאת המודעות והמעצר של גברים שהיו מוכנים לעשות מעשים כל כך קשים, מהסוג שרודף אחר כך כל החיים את הקורבנות, אני מסכים עם ההסתייגות שלך.

הצפיה בשיחה של גילהר עם המהנדס החולה גרמה לי אי נוחות גדולה. מדובר באיש מסכן שזקוק לטיפול, לא להשפלה במשפט שדה רווי בכל כך הרבה צדקנות. הרי גילהר ידע שזה עניין למטפלים מקצועיים, הוא לא באמת חשב שיש ערך לשאלות נוסח “למה”. למה? כי מדובר באנשים חולים.

המגיבים לכתבה בנענע דיברו גם על חשיפת פניו ושמו בהקשר של העוול שנגרם למשפחתו, שלא חטאה.

אי אפשר להגיע לרמות הרוע והנזק שגורמים אנשים מהסוג שהתחקיר הביא למעצרם, אבל לא הרבה אחריהם ניצבים אותם עיתונאים, שהם פשוט שופכי דמים במובן החז”לי של הביטוי. על מזבח הרייטינג, הם איבדו כמעט לחלוטין את ההבחנה בין טוב לרע, ויש לכך כל כך הרבה דוגמאות.

עם כל הכבוד למשפחות של הפדופילים – יש כאן מצד שני גם משפחות של עשרות ילדים אחרים שנפגעו והולכים להפגע.
אם ה”קורבן” של הפדופיל הוא בדמות חשיפתו בערוץ 2, אבל באותו הזמן יימנעו הטרדות של ילדים אחרים (ואין לי ספק שיש בכך הרתעה, לפחות לטווח הקצר) – זה שווה את זה.
זה לא שיש כאן נפגע חף-מפשע, אבל פדופיל מסוכן שמבחינתו עשה כל מה שיכל כדי לפגוש ילדה בת 13 ועם כוונה לקיים איתה יחסי מין.

בנוגע לשאלות ששאל מחבר הפוסט:
1. השמות של הילדות היו בסגנון “ילדה 13″, “מגניבה13″ וכו’. זה לא היה “מחפשת_מין13″.
2. לא היה אף עידוד של הפדופילים, אלא פסיביות מוחלטת. זה הוצהר באופן אבסולוטי בראיונות ובכתבות. כמו כן, ערוץ 10 היה צריך להיות ממש מטוטמם אם אפילו הוא אפילו היה מעודד במרומז את הפדופילים, כי זה היה מחסל כמעט את כל הקייס שלהם מבחינה משפטית.
3. תתפלא מאד.
4. ערוץ 10 שיתף את המשטרה רק בשלב מתקדם של התחקיר. מה בדיוק רצית שהמשטרה תעשה? תגיד – “לא תודה, תעזבו את הפדופילים האלה” או לחילופין: “אוקי, בוא נשתף פעולה כדי לתפוס את הסוטים הללו”. תתאר לך איזה מחדל זה היה עם אחרי שהיו את כל התמלילי שיחות והראיות הללו המשטרה היה מחליטה להתעלם מזה.

סליחה מורן, אבל אני מסכים לחלוטין, או כמעט, עם הביקורת על ערוץ 10 ודב גילהר.

קודם כל, בימינו, וזה לא סוד-בנות 13 מקיימות יחסי מין יותר מאשר אי פעם (חוץ מאשר בתקופות שבהן הוגדרו ככשירות לנישואין וסביר מאוד להניח שכל אחד מאיתנו הוא צאצא לנשים שרובן הגדול היו מתחת לגיל ההסכמה שילדו את ילדן הראשון או שנישאו) תסתכלי סביבך-אל תכסי את הענייים: ילדות בנות 13 מסתובבות עם חולצות בטן, עם מיני קצר בטירוף, גרביים בצעבים ופלטפורמות-לעיתים מצורף אפילו פירסינג-אבל כל זה הוא חלק מהאופנה שאותה התקשורת, שנותנת לילדות כאלו דמויות חיקוי עם מוסר מיני מפוקפק, כמו כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס ופריס הילטון (או הספייס גירלס, זה לאמשנה-הכל מאוד מאוד מיני) מכתיבה לאותן ילדות.

מתוך כך גם מספר הילדות שמסתובבות עם פלאפון מגיל 11, משמע הן מנהלות לשכה או מי יודע מה, ששוכבות עם “חברים” מהשכבה או 2 שכבות מעליה-הולך וגדל-כמי שהתנדב בארגוני נוער-ראיתי המון, אבל המון, מקרים כאלו-כולל מקרים של ילדות בנות 12 שהשתמשו על דעתן בגלולות של האמא, האחות וכ”ו. בואי נשאל באמת, למה את התופעה הזאת-שהיא הרבה יותר רחבה, התקשורת לא מגנה? אולי כי זה יושב טוב עם החזון החברתי שלה-של חברה אינדוונדואליסטית קיצונית שהדבר היחיד שאסור בה הוא אפילו מראה עין של ניצול האינדוודואליזם וחוסר הערכים האלו.

לא מזמן פורסם כי המשטרה פתחה בחקירה, בעקבות תלונת הורים, נגד ילד בן 13 ששכב עם החברה שלו, בת 12 (הם גילו את זה כי היא התחילה להשתמש בגלולות)-במונחים המוסריים המעוותים של ימינו זה הגיוני: שניהם קטינים, בהפרש גילאים חסר משמעות למען האמת-אבל הוא גבר (ילד למען האמת), והגבר הוא המנצל-זאת אג’נדה יקירתי.

ללב העניין עצמו: כן, מדובר באנשים טיפשים, סוטים וכאלו שזקוקים לחינוך-מה לעזאזל גורם לבנאדם לסכן את כל מה שיש לו-והיו שם לא מעט כאלו שהיה להם מה לסכן (למשל, מהנדס עם עבודה טובה, שני בנות ואישה בגיל 38) בשביל לפגוש את דמות וירטואלית שאפילו לא שלחה תמונה (כך שלא יכולת לדעת אם היא בת 13 באמת).

רוב בנות ה13 היום, ובוודאי אלו שגולשות באינטרנט (שאותה תקשורת התרעמה שרצו לעשות בו חסימה לאתרי סקס, אמנם מטעמים דתיים, אך בין הנימוקים של מעלי ההצעה הייתה חסימת החשיפה לילדים שגושלים גם גולשים בהם אחרי שהם לוחצים על החלק ה’מאוד’ מחייב “אני מעל גיל 18″) יודעות טוב מאוד מה זה סקס, אלא אם גודלו בחברה החרדית-וזה לא המקרה. מעט מאוד ילדות בנות 13 יותרו לבד בביתן כי ההורים טסו לחו”ל-במקרה כזה צריך לתבוע את ההורים. עוד יותר מעט בנות ישמעו שמישהו בן 60 ולא רק שלא ינתקו איתו את הקשר מייד-אלא יימשכו אותו על פני שבועות (כמו שנעשה בתוכנית), עוד ממש ממש ממש מעט בנות 13 יישארו בקשר אחרי שהאדם שולח להן תמונות פורנוגרפיות (ולא מעט כאלו נשלחו) ויאמר להן בפירוש את כוונותיו (“אני אחדור לך”..”זה ייכאב?”…”קצת, אבל אח”כ תהיי בעננים”-האם משיחה זאת אין הסכמה של ילדה שכביכול לא יודעת מה זה מין…) -כלומר, זאת מלכודת דבש לאנשים שבחיים לא היו מפתים ילדה במקום אחר חוץ מבצ’ט-גם תרשי לי לנחש שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בכאלו שחיפשו סקס ברשת באופן כללי ונפלו על הילדה-בחזקת הפירצה קוראת לחרמן הדפוק. לנשים קשה להבין את זה-אבל באמת לא מדובר לדעתי בפדופילים. אם הם היו באים לפגוש ילדה בגיל 13 (והשחקנית לא הייתה וכך גם הפגישה איתה לא נחשבת לפגישה עם ילדה בת 13, זה שדב גילהר קבע שהיא נראית בת 13 זה עניין שלו-לדעתי היא בכיף יכולה להיראות בת 16 וגם יותר-תלוי מי המתבונן) ועושים איתה משהו-היה על מה להאשים (כל הנאשמים חוץ מהצייר הזקן היו מאוד פאסיביים ביחס אליה-לא יזמו מגע או שום דבר) חוץ מזה, הבחירה בבת 13 היא לא תמימה-סביר להניח שאם היו אומרים בת 9 הרוב המכריע של אלו שהגיעו לא היו מגיעים מצד אחד ומצד שני-גיל 13 הוא הגיל האחרון שנחשב לפדופיליה-גיל 14 נחשב מבחינה משפטית לגיל שבו מגע מיני נחשב לעבירה פחותה מאונס ועוברת לאינוס בהסכמה או משהו כזה, גיל 16 נחשב למדרגה אחרת-שכמעט לפני הסכמה, וגיל 17.5 נחשב להסכמה מלאה. אני לא זוכר בדיוק-אבל זה הרצף. מדובר בהפללה לצרכי רייטינג וצדקנות.

בית משפט השלום בתל אביב זיכה היום (ראשון) נאשם בפדופיליה שנחשף בעקבות תוכנית טלוויזה בערוץ 10 לפני שנתיים. השופט קבע כי לנאשם “טמנו פח” והעביר ביקורת על תוכנית התחקירים של דב גילהר, שלטענתו היתה מציצנית והונעה משיקולי רייטינג.

לפני כשנתיים שידר ערוץ 10 תוכנית תחקירים שכונתה “ילדות בסכנה”. מטרת התוכנית היתה להרתיע את ציבור הצופים מפני סכנות האינטרנט ולהרתיע פדופילים מלשוחח בצ’טים עם קטינות.

כדי להגיע אל אותם פדופילים, ניהלה תחקירנית התוכנית צ’ט בזהות בדויה של קטינה בת 13 וקבעה להיפגש עם החשודים, ביום “בו הוריה אינם בבית”. לחשודים חיכתה הפתעה שלא דמיינו שייקלעו אליה. לא רק שבמקום קטינה בת 13 הם פגשו בדב גילהר עצמו, שהטיח בהם האשמות קשות ולא נתן להם כמעט להגיב לדבריו, אלא גם שהכל שודר בשידור חי, בפריים טיים, במהדורת החדשות של שמונה בערב. השוטרים המתינו בסבלנות וכשסיים גילהר את נאומיו, אזקו את החשוד ולקחו אותו לתחנת המשטרה, גם כן מול כל בית ישראל.

הבוקר החליט השופט דן מור מבית משפט השלום בתל-אביב לזכות את אחד הנאשמים בפרשה מניסיון לבצע מעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית, מפני שלטענתו ערוץ 10 טמן לנאשם מלכודת. לכן, לדבריו, קיימת להגנתו עילת הגנה מן הצדק.

“התחקירנית ניצלה את פגיעותו של הגבר לתשוקתו המינית”

בהחלטה תקדימית קבע השופט כי בנסיבות הפרשה קמה לנאשם הגנת “פח יקוש”, כלומר הנאשם הודח לביצוע העבירה בנסיבות המקימות לו הגנה מן הצדק. השופט ציין כי הגנה זו לא הוכרה עד כה בבתי המשפט בישראל, אולם מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עיקרון משפט הוגן הפך לחלק מזכויות הנאשם. לטענתו, בכל תכני השיחות שהופקו ממחשבו של הנאשם אין תוכן מיני, וכלל לא הוכח שמדובר בפדופיל.

השופט לא חסך את ביקורתו ממהות התוכנית עצמה. הפרויקט “עניינו בשידול והדחה העוברים את גבול ההגנה”, כתב בפסק דינו. “התחקירנית ניצלה את פגיעותו של הגבר לתשוקתו המינית. הקשר באינטרנט הוא וירטואלי, קל להתמסר לפנטזיה. התחקירנית מנצלת חולשה אנושיות זו, וממשיכה בשיחות ארוכות, אינה מגלה כל התנגדות, ‘זורמת’ לכיוון רמזים מיניים – וראה זה פלא , הנאשם נלכד בפח”, כתב השופט.

השופט טען כי הפרויקט הינו מציצני, ולא אחריות ציבורית עמדו לנגד הוגי התוכנית אלא שיקולי רייטינג, ו”שיקולים עסקיים של משיכת צופים לתוכניות הערוץ, שפרויקט שכזה, כידוע, אינו אלא מציצנות בלבד”, והוסיף כי “מאחורי הפרויקט לא עומדים שיקולים ציבוריים של הבאת נאשמים לדין אלא הגדלת אחוזי הצפייה בתוכניות הערוץ”. בפסק דינו לא התייחס מור לעובדה שהמשטרה והפרקליטות שיתפו פעולה מראש עם הפקת התוכנית.

מאיפה לקח לעצמו גילהר את הזכות לתקוף את הנאשם

לגבי התנהלותו של גלהר כתב השופט: “תמהני מהיכן לקח גילהר לעצמו את הזכות לתקוף את הנאשם המופתע מול מצלמות הערוץ” וכן: “המפיק, דב גילהר, לא איפשר לנאשם אף לא את הזמן המועט הדרוש על מנת לאפשר לו לשוחח עם השחקנית כדי, אולי, לברר את האמת לגבי גילה, ואז, בהנחה שיש לזקוף לזכותו של הנאשם כחשוד בעבירה ? לקום ולעזוב את המקום”.

מלבד קביעתו של השופט כי הנאשם הודח לביצוע העבירה, הוא קבע כי מעשיו של הנאשם אינם עולים לכדי עבירה. על פי קביעתו, המעשים נעשו בתחום הווירטואלי והאנונימי, כאשר הנאשם לא יכול היה לדעת אם הוא משוחח עם קטינה. זאת למרות שהתחקירנית הציגה עצמה ילדה בת 13, ואין חוק האוסר לנהל שיחות וירטואליות בעלות תכנים מיניים עם ילדות בגיל זה. כמו כן, השופט קבע כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לעברת ההטרדה המינית.