עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
לכבוד הקיץ שהגיע: אפוד עם מיזוג אוויר
מלחמת ששת הימים בטיימליין של פייסבוק (ויראלי)
תחרות סרטי נינג’ה? בשדרות?
בואו לבדוק כמה נפוץ יום ההולדת שלכםויראלי
אנשי הדממה
מאת גל מור פורסם ב- 28.11.2007 בשעה 1:29
הם כאן בינינו, גולשים אבל לא מורגשים. קדחת הפייסבוק השכיחה ממני לרגע את העובדה שהם עדיין הרוב בקרב בני גילי ומעלה. כמה שיחות בזמן האחרון שימשו תזכורת. הם אנשים צעירים, בפירוש לא טכנופובים, גולשים כבדים, חלקם אפילו עובדים במקצועות ההיי טק, אך שומרים בקנאות על פרטיותם. הם מסרבים לבלג ולהגיב, לפחות לא בשמם. פייסבוק, קפה דה מארקר, לינקדאין – חלילה וחס. לא תתפסו אותם שם. ניסיון לגגלם יציג אפס תוצאות או תמונה אקראית פה ואזכור בחטף שם, לא משהו שעשוי לספק שלל רב לבלש חושחש. אם תרצו להזכיר אותם או דבר מה שכתבו הם יכעסו על עצם הכוונה.
לקריירה בעולם הפרסום - תואר B.A. בפרסום ותקשורת שיווקית
אני לא שופט אותם. אין סיבה. במובן מסוים אני מבין אותם לגמרי ומכיר את המקום ממנו הם באים. אך בשבילי ורבים כמוני אין דרך חזרה. אחרי כל כך הרבה שנים אי אפשר לגרד אותי מהרשת.
לפני כמה חודשים ניסיתי לשכנע מישהי שחשוב לה לקיים נוכחות מקוונת ברשת. היא שאלה למה ואני לא התעקשתי. אחר כך ניטעה בי התובנה שאנחנו הדור האחרון שאי פעם ינהל דיונים כאלה (לפחות עד השלב שבו נחזור להשתמש באבנים ומקלות). סימן השאלה כבר לא יהיה קיים בדור של ילדתי בת ה-3.5. מגיעה הערכה לאנשי הדממה על אף ואולי בגלל היותם גזע נכחד. לא קל להיות דוממים בעידן כל כך רועש. אנחנו עוד נתגעגע לשכמותם. >
מאת: גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
האנשים האלה – כוונתם טובה: שלא תהיה אינפורמציה אודותם באינטרנט.
אבל אם נכנסים לעובי הקורה, טעות בידם: בעולם שלנו היום, בו למשתמשים יש כמות אדירה של אינפורמציה אודותם, עצם העובדה שאין עליך אינפורמציה היא בעצמה אינפורמציה רבת ערך – אם אתה מסתתר אולי יש לך מה להסתיר?
שיטה עדיפה – לדעתי – היא לחלק את החיים שלך לאינפורמציה פרטית ואינפורמציה ציבורית.
את האינפורמציה הציבורית שחרר בערוצים הרגילים – רשימות תפוצה, facebook, חיפושים תמימים בגוגל, גלישה באתרים תמימים וכדומה.
על האינפורמציה הפרטית שמור באדיקות. אם זה אומר להשתמש בדפדפן אחר ובחשבון משתמש אחר לצורך גלישה לאתרים שאתה מחשיב את עצם הכניסה שלך אליהם למידע פרטי, אם זה אומר למחוק את כל העוגיות כל הזמן, אם זה אומר ליצור חשבונות נפרדים בגוגל, ביאהו, בהוטמייל, אם זה אומר שהתעבורה תעבור תמיד דרך tor. בהתאם למידת הפארנויה שלך.
האמת היא שבמוקדם או במאוחר, כל אחד מאיתנו עלול לעשות טעות ולחשוף אינפורמציה, גם אנשי הדממה. עדיף לשלוט באינפורמציה הנחשפת ולהיות “אזרח מהשורה”, חלק מהרעש, כמו כולם, אנונימי כאחד בין מאות מיליונים – ותוך כדי כך לשמור על האינפורמציה הפרטית באמת.
– אריק
לפעמים אני קצת מקנאת בהם. הרבה יותר פשוט בלי כל זה, לא?
אריק, אתה צודק. נדמה לי שכל ההתייחסות למידע אישי כאל סוד כמוס היא זו שמשתנה. יש משהו קצת אגוצנטרי במחשבה שכולם יתעניינו בגולש י’, מי הם חבריו וכו’. כמו שכתבת, זו אינפורמציה שמופצת בשליטה מלאה של הגולש. לא מדובר בתמונות עירום או קופת שרצים נגלית. אבל אי אפשר להטיף לאנשים לנהוג כך. כל אחד יעשה מה שמתאים לו.
אריק – נדמה לי שבסופו של דבר תמיד תהיה זליגה של מידע. אפילו במובן הטריוויאלי של כתיבה מקצועית.
אתה כותב בלוג מקצועי אבל הסגנון שלך מיוחד, או שפתאום, ברגע של אושר או משבר כתבת על חוויה או הגבת לתגובה בסיפור אישי. זה בלתי נמנע.
ואני תמיד תוהה אם לא תהיה תנועת מטוטלת לכיוון השני – אנשים יתחילו להיות מודעים יותר לפרטיות ודווקא ייסגרו.
ברור שאנשים כאלה לא יפתחו חשבון GMAIL, ובצדק. מצד שני, הם *מקבלים* הרבה הודעות דוא”ל מחשבונות GMAIL, ואף *שולחים* דוא”ל ל- GMAIL. זה עושה את “אנשי הדממה” הרבה הרבה פחות חשאיים ממה שנדמה להם שהם.
(ומי שמצפין כל דואר יוצא, ומחליף כתובת EMAIL כל כמה חדשים, שיקום)
הפרכה קלה-לא כל מי שמסתתר יש לו מה להסתיר!
יש גם אנשים רציניים ושקולים שפשוט יודעים להעריך ולנהל סיכונים בצורה נכונה.
אם העולם הוא “כפר גלובלי”,הרי שאנו חיים בדירת חדר סדוקה בפאתי דימונה,כאשר אין מקום להניד עפעף מבלי שמישהו ידבר על כך מאחורי הגב שלך.
).
המצב הנ”ל היה יכול להיות נסבל מצד אלו שאין להם מה להסתיר,אך אם נוסיף למתכון את הטבע האנושי,ואת מערכת השליטה הקלוקלת,תצא לנו-ביצה סרוחה!(כן,כן,אני יודע…אני במצב רוח אלגורי היום
ההוויה הציבורית כיום,אשר מחלחלת לתוך כל מוסד קיים,היא ש”אין עשן בלי אש”,”אשם גם אם תוכח חפותו”.
תוסיפו לזה את החטטנות האנושית,את הקלות שבה ניתן לאסוף מידע על אדם,את קלות העונשים המוטלים על גנבים,רמאים,מתחזים,סתם מתחרים שרוצים להכפיש את שמך,ולבסוף תחשבו על הנזק שיכול להגרם ועל הפיצוי שלא תקבלו…
אני לא אומר שצריך להפוך לפראנואידים חלילה,אני גם לא אומר שאדם רגיל ששוטח את חייו ברשת בהכרח יקרה לו משהו(אין לי סטטיסטיקות,אבל אני מניח שאחוז ניכר מעביר את חייו בניחותא).אני כן אומר שאפילו פגיעה אחת,גניבת זהות לדוגמא,יכולה להרוס למישהו את החיים.
שכל אחד יעשה את השיקולים שלו לגבי היחס בין מה הוא מקבל משיתוף ברשת לסיכון(יהה גודלו אשר יהה) שיום אחד אחרי עשרות שנים,זה יחזור אליו כבומרנג.יש הרבה אנשים שזה משתלם להם.
גילוי נאות:
בניגוד למה שעלול להשתמע מהסינגור שלי,אני באופן אישי לא מ”המסתתרים”,אני איפשהו באמצע,משתף פה ושם,אבל מודע לסיכונים,מיודד עם טכנולוגיה,רואה כיצד עוולות קורות ללא שום פיצוי ומנסה להזהר.
טוב הפוסט הזה פורסם לפני המון זמן במונחים של בלוגים, אבל יש לי מה להגיד ואולי זה לא ילך לאיבוד.
בין שני הקצוות שהצגת, יש כאלה באמצע.
אני מהנדס תוכנה בחברת הייטק גדולה.
לי אין בלוג (טוב, יש לי אחד שלא עודכן המון זמן, והוא לא היה “פרטי” בכלל), ואני לא “משחק” בפייסבוק. אבל אני כן משתמש בגימייל. ואני כן משתמש בלינקד-אין, כי היא רשת למטרות מקצועיות ואני בהחלט רואה שהיא יכולה לעזור לי.
אני קורא הרבה בלוגים, כמה מהם (כולל זה) באדיקות. דרך גוגל רידר.
אם תחפש את השם שלי בעברית אני לא יודע מה תמצא, באנגלית תמצא פוסטים שלי ברשימות דיוור ופורומים טכניים.
אני כן מתעדכן בחידושים באינטרנט, כמובן בעיקר דרך בלוגים וסלאשדוט. מודע לכל הדברים שהם ווב2.
אבל אני לא אפרסם מידע פרטי על עצמי. אם מישהו רוצה לדעת את מי אני מכיר, לא ממש מפריע לי אם הוא ימצא את זה בפייסבוק. אבל עלי הוא ימצא אולי רק כמה תחביבים, גיל, וכאלה.
ועוד משהו. אתה מדבר על “אנשי הדממה” באופן כזה שהם כאילו ממש קנאים לפרטיותם ולכן לא מפרסמים בלוג. לרובם, לדעתי, פשוט אין זמן/כוח לדברים האלה, כי הם עסוקים ולא נראה להם שמישהו יקרא אותם בכלל.
נועם.
נועם,יש לי שאלה.
).
אף פעם באמת לא הבנתי לגמרי את האנשים שמשתמשים בGMAIL לצרכים עסקיים.
אין לך שום חששות שמישהו שאתה לא מכיר יכול פשוט לקרוא הכל על הפעילות שלך?
אני מדבר על רמת הפרט,האדמין הפשוט(אם כי אני לא מוציא מכלל אפשרות שקיים סיכוי,גם אם הוא נמוך מאוד,שאולי אפילו גוגל עצמה,כתאגיד,במקרים מסויימים תוכל לנצל מידע שבידה(נו וכמובן איך אפשר לא להזכיר את המזימה של גוגל להשתלט על העולם
א, יש לי תשובה.
אף אחד פה (אני מקווה) לא משתמש ב-GMAIL ודומיו לצרכי עבודה. ואם אין ברירה וכן משתמשים, מצפינים את המידע.
השימוש שלי (ושל חברי לעבודה) בגימייל הוא לצרכים פרטיים.
אה,אופס.
התבלבלתי קצת בקריאת ההודעה שלך,בטעות קישרתי את המשפט שאתה משתמש בלינקד-אין ללצרכי עבודה עם GMAIL שרשמת לפניו.
אגב,אתה מכיר באמת אולי איזה שירות מיילים חינמי שכן בטוח לצרכי עבודה?(אני בספק שיש כזה,אבל אף פעם לא מזיק לשאול).
א:
1. לא, אלא אם כן אתה סומך עליהם שלא יקראו את הדואר שלך. באופן עקרוני אין לך סיבה לסמוך אפילו על ה-ISP שלך בעניין.
2. כן, אם זה ממש חשוב לך ואתה מוכן להצפין את כל הדואר. למשל, שילוב של Thunderbird, GnuPG ו-GMail עם IMAP או POP.
אה,זה מה שחשבתי.
תודה!
פינג: חורים ברשת » Archive » המיקרו-סלבים - נידונים לתהילה זעירה