זה מה שקורה כשמשחקים בקוביות עם היקום

אני מבין קטן בפיזיקה, אך זה לא מפריע לי להאמין שהתחום, בעיקר מכניקת הקוונטים, מעורר את התהיות הפילוסופיות המרתקות מכולן. למשל, החתול האומלל של שרדינגר, שנמצא במצב חצי מת וחצי חי עד שלא פותחים לו את הקופסה. היום האתי אלטמניות של העולם לא היו מאפשרות לזה לקרות, אפילו שמדובר בחתול תיאורטי.

לקריירה בעולם הפרסום - תואר B.A. בפרסום ותקשורת שיווקית

כל זה מביא אותנו לבעיית המדידה – לפיה עצם הבדיקה משפיע על העצם הנמדד ולפיכך מתערבת בסדרי עולם. אני מוצא לזה השלכות יומיומיות. יש לי תחושה עמומה שבכל פעם כאשר אני יורד לרחוב ותר אחרי מונית, הנוכחות שלי גורמת לכל המוניות להתרחק אוטומטית מהאזור. המדע פשוט לא מתקדם מספיק כדי להוכיח את זה.

למה הזכרתי את בעיית המדידה? כי בסוף השבוע פורסם מחקר חדש ומרעיש בעיתונות המדעית, לפיו יש אפשרות שעצם המדידות של הייקום עלולות להשפיע לרעה על עתידו.

כאן אולי מתבקש הסבר קצר. בעבר חשבו שהמפץ הגדול נוצר בוואקום והיום התיאוריה המקובלת היא שמדובר בוואקום מזויף. רוב החומר ביקום הוא “חומר אפל” שהולך ונסוג בעוד היקום מתפשט והולך. מדידות של אור שנפלט מסופר-נובה, שנערכו ב-1998, סיפקו לראשונה את ההוכחות לקיומו של אותו חומר אפל. על פי המחקר החדש, ייתכן כי אותן מדידות השפיעו לרעה על עתיד היקום ו”איפסו” את נסיגת החומר האפל. ועל כך (לא ממש על כך, אך מה זה חשוב) שר פעם פיטר גבריאל If looks can kill they probably will. >