למה יותר הוא לפעמים יותר
אני לא יכול לפספס הזדמנות לדיון מעניין, במיוחד כשיש טענות שדורשות תגובה הולמת. תקציר הפרקים הקודמים: הפוסט האחרון שלי, "דגים ברשת, לא קוראים" טוען שלא נכון להתייחס לרשתות חברתיות וקוראי RSS כערוצי פרסום הנקראים באופן רציף אלא כזרם ממנו ניתן לדוג מדי פעם דגים מעניינים. יובל דרור הגיב בעניין הטענה שמעקב אחר אנשים ומקורות רבים הוא הכרח. על מנת להפיק את המיטב, צריך לפתוח את הברז רחב ולדלות מהזרם פיסות מידע רלוונטיות.
יובל דרור:
"הטענה של גל לפיה "כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל" שגויה סטטיסטית. ככל שתעקבו אחרי יותר אנשים כך תחשפו את עצמכם ליותר מלל סתום, אווילי, מעיק וחסר ערך מסוג כלשהו. ככל שתעקבו אחר יותר אנשים כך תקשו על עצמכם לדוג מתוך המלל האינסופי את אותם שמונה וקצת אחוזים של מלל שיש בו איזשהו ערך".
נדמה לי שהנחת היסוד המובלעת כאן היא שצריך לעקוב אחר כולם בטוויטר. ובכן, ממש לא.
צריך לברור בקפידה את האנשים שאתם עוקבים אחריהם.
נמחיש באמצעות דוגמה פשוטה להפליא. פתחו חשבון חדש בטוויטר ועקבו אחר 10 מנואמי TED. אנשים מבריקים, יצירתיים, מקוריים. כעת הגדילו את מספר הנעקבים ב-50 – אף הם נואמי TED. האם גדל מספר הקישורים, הדעות והדיונים המעניינים אליהם נחשפתם גדל באמצעות הרחבת המעגל – ללא ספק. האם הרעש הלבן – התוכן הלא רלוונטי – גדל במקביל? מן הסתם, אך לא באופן יחסי. מלבד זאת, הטענה מתעלמת מאינטליגנציה אנושית – היכולת של כותרות מעניינות למשוך את העין ולהתעלם ממסרים לא רלוונטיים או לפחות להקדיש להם פחות זמן.
יובל דרור:
"אני עוקב אחר 24 אנשים. לפעמים אני רוצה לעקוב אחר יותר אבל אז אני מבין שאם אעקוב אחר יותר בעצם לא אעקוב אחר אף אחד כי פשוט אי אפשר להתמודד עם מפלי הטקסט האינסופיים. ישנם אנשים שהתחלתי לעקוב אחריהם ולאחר מכן הסרתי אותם פשוט מכיוון שהם עדכנו את הטוויטר שלהם ללא הפסקה. זה מעיק בצורה יוצאת דופן"
בדרכך אתה צודק, אך אתה משתמש בטוויטר כערוץ פרסום טורי תלוי זמן. ובכן, לטענתי אין שום צורך לצרוך את טוויטר בדרך זו והיא אכן אינה אפקטיבית לצורך מעקב אחר מקורות רבים. אני טוען שהאופן בו משתמשים במדיום כזה הוא שונה – דיג אקראי של דגים שמנים מתוך הזרם. 24 אנשים הם די והותר אם אתה מתכוון לקרוא כל ציוץ שלהם. לומר לך שאתה לא מפספס מידע מעניין? אתה מפספס.
יובל דרור:
"הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! "
נכון. יש שיחות משעממות ויש סרטים גרועים וספרים מחורבנים ותוכניות טלוויזיה מטופשות. אם נצרוך את כל התכנים ללא הבחנה נאלץ לסבול בשקט. זה לא חייב להיות כך. כמו בדוגמה של 60 נואמי TED – ביכולתנו לקבוע אחרי מי אנו עוקבים. יש כלים לסינון תכנים במדיה חברתית, לברור מתוכה את העיקר או לפחות את הפופולרי. יש תיקיות של a-users ב-Tweetdeck ו-Seesmic Desktop. אין ברירה אלא לצרוך את המדיה באופנים משוכללים יותר כדי לעמוד בקצב העדכונים – טענה שמובלעת בפוסטים שפורסמו בבלוג זה בחודשים האחרונים. מי שמחליט להסתפק במועט יגלה שפספס לא מעט.
CC:by-nc-nd Tuaussi
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
19.09.2009 בשעה 19:42
[...] עדכון: יובל דרור הגיב, אני עניתי. [...]
19.09.2009 בשעה 19:58
עד לא מזמן אספתי “נעקבים” לחשבון שלי. לאחרונה זה התהפך ומדי יום אני מסיר עוד ועוד אנשים מהרשימה. היחס אות/רעש הולך ומשתפר. ואין לי שום חשש או דאגה שאפספס משהו, זה החלק בפוסט הקודם שלך שהכי לא התחברתי אליו.
אגב, אחד הדברים שגיליתי זה שגם פרסונות שלכאורה אמורות להיות מעניינות מייצרות רעש בטוויטר. זה מה שקרה לי עם פריקונומיקס למשל. שלא להזכיר אי אלו סלבריטאי תקשורת מקומיים שהבליחו לזמן קצר ברשימה ועפו משם כשהסתבר שגם הם זקוקים לקונטקסט כלשהו כדי לייצר ענין, ושטוויטר אינו הקונטקסט הזה.
19.09.2009 בשעה 21:48
אני עוקב אחרי המנהל של אתר בנושא שמאוד מעניין אותי , אבל הוא באמת מייצר הרבה רעש או כותב כל מיני שטויות – במקום זה פשוט מחקתי אותו ואני בודק את הפורום באתר כל כמה ימים.
19.09.2009 בשעה 22:31
עידן, אני מסכים איתך. לכן אני עוקב אחר אנשים על פי התוכן האיכותי שהם מנפיקים ולא לפי השם שלהם..
19.09.2009 בשעה 22:53
שאני אבין, כדי להמחיש שלעקוב אחרי 2,000 איש זה בסדר גמור כי זה לא יותר מדי, אתה משתמש בהשוואה של “50 אנשים מ-TED”?
איך לומר בעדינות, ההשוואה הזו כל כך מצחיקה וכל כך חסרת היגיון שאני פשוט לא יודע איך להתמודד איתה.
20.09.2009 בשעה 0:07
מצחיקה זה אחלה. חסרת הגיון? מה כל כך חסר הגיון בלברור לעצמך את האנשים שאתה מעוניין לעקוב אחריהם? תשמור על קשר עם 100 חברים בפייסבוק ובטוויטר תעקוב רק אחרי אנשים מעניינים – מTED או כל תוכן אחר רלוונטי.
20.09.2009 בשעה 0:10
[...] גל מור ויובל דרור מתווכחים על כמות האנשים שמועיל לעקוב אחריהם בטוויטר. [...]
20.09.2009 בשעה 1:02
היא חסרת כל היגיון מכיוון שבתשובה שלך אתה אומר “קחו את עשרת האנשים המעניינים ביותר בעולם המדע – נכון הם מעניינים? יופי. עכשיו תוסיפו להם את 40 האנשים המעניינים ביותר בעולם המדע – נכון יותר מעניין לכם?!”.
האם זו ההצדקה שלך להוסיף עוד 100 עוקבים על האלף שאתה כבר עוקב אחריהם? ואחרי זה עוד 50? ואחרי זה עוד 70?
בוא נאמר שיש לי תחושת בטן, שמתוך 300 האנשים האחרונים שהחלטת לעקוב אחריהם, אין אנשים רבים שנכללים בתוך איזשהי רשימה של “האנשים המעניינים ביותר בעולם בתחום כלשהו” (מבלי להעליב אף אחד).
רוצה לומר, אני מתקשה להאמין, ממש מתקשה להאמין, שבררת בקפידה 2000 אנשים והחלטת שהם, כן הם ורק הם, האנשים שיהיה לך הכי מעניין לקרוא את הטוויטים שלהם. מצד שני – אם אני טועה – כבוד!
20.09.2009 בשעה 9:51
גל. אני אוהבת את הבלוג שלך אבל אני לא ממש מבינה את הצורך האובסיסיבי הזה להוסיף תמונה לכל פוסט בבלוג שגם ככה מלא פרסומות והפרעות ויזואליות אין סופיות.
05.10.2009 בשעה 12:53
[...] אין ברירה אלא לצרוך מדיה בצורה חכמה יותר, אך יש לזכור שרוב המשתמשים לא נוגעים בברירות המחדל. [...]