–
[1] אני מתכוון למה שקרוי “חברת הזרים” (בניגוד לחברה השבטית של טרום עידן התעשיתיות והעיור – אורבניזציה), שגורמת לחוסר בטחון (טבעי) שמוביל לנטייה להתקבץ סביב מעגלים מוכרים (מוצא, צבע, שפה, לאום, מגדר, גיל וכו) שמשרים בטחון. כל זה מונע שיתוף פעולה פורה ותורם יותר לתחרות בין מגזרים שונים.

[2] למשל “צרכנות” ובאופן כללי גם הרבה מהתחרותיות האחרת שאנו מממשים ביום יום.

הטענה שלי היא דווקא הפוכה – בגלל שזה לא דבר חדש, אלא רק שונה (נטוורקינג ברשת במקום בעולם האמיתי, מדדים שונים אבל בתכלס אותו דבר) – זה לעולם לא יהיה רשמי..

חבר השופטים לא ידע איך לאכול אל זה כל כך, אבל מייסד נפסטאר ז”ל שון פרקר ממש התלהב מהם ואמר שזה או מתיחה או גאונות.

פוסט מצויין, לענין. לדעתי רק משהו אחד פוספס – זה לא העתיד, זה כבר מזמן כאן, פשוט בלי מדיה חברתית. כבר מזמן יש לי תאוריה שמה שחשוב בעסקים וביום יום הן לא יכולות קוגנטיביות – אלא היכולות החברתיות – כמניע להצלחה, ולא משנה איך תגדיר הצלחה (חברתית, מקצועית, יו ניים איט).

כמובן שלחברה חשוב ללמד אנשים גם את התכלס כי (1) לא כולם חזקים חברתית (2) מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה (3) יש אנשים שחושבים שזה חשוב יותר. וזה תמיד ישאר ככה.