חורים ברשת

אני מודה – הוויכוח על הצעת חוק חסימת האתרים יצא מכל החורים. כל הטיעונים כבר נאמרו, ואנחנו אפילו לא בחצי הדרך עד לתבוסה או לניצחון. הסיבה לחוסר התוחלת בדיון התחדדה לי אתמול בפאנל של איגוד האינטרנט בנושא “אינטרנט מצונזר, או אינטרנט מוסבר”, בו השתתפתי. הוויכוח מתנהל בין אנשים אשר ההבדלים בחיברות הטכנולוגית שלהם תהומית ממש, לא בין תומכי פורנו לשולליו, חסידי חופש ביטוי למתנגדיו, ליברלים לדוסים או הורים דאגנים למופקרים מתירנים.

יוסי מילר, מנכ”ל מורשת, מכיר אינטרנט וטכנולוגיה, ועל אף שהוא אדם דתי ומתפרנס משירותי סינון, מדבריו בפאנל אני מסיק שגם הוא מבין את חוסר התוחלת בניסיון לחסום את כל האינטרנט במדינה על פי ערכים מוסריים אחידים. רוני אלוני-סדובניק, מנכ”ל המרכז המשפטי לילדים ולנוער, עושה רושם של אישה נבונה, אבל אין לה מושג מהו האינטרנט. אחרת היא לא הייתה מציעה להנהיג באינטרנט חבילות ערוצים שחלקם יוגבלו למבוגרים בלבד, ממש כמו בטלוויזיה הרב-ערוצית.

מהדברים של חלק מהדוברים עלתה כמיהה לאינטרנט אחר, אינטרנט שהם יעצבו מחדש לפי דמותם. אינטרנט עם תכנים “נחמדים” ונקיים, בלי כל הגועלנפש מסביב, אינטרנט של פרחים וציוצים ועולם מוגן עבור ילדיהם. יש בדרישה הזו לא מעט צביעות, מכיוון שאני משוכנע שחלק מהאנשים האלה צורכים את גועלהנפש שהם מבקשים למנוע מילדיהם, ובכל זאת הם מפנטזים על חומה סינית שתפריד באינטרנט בין מבוגרים לילדים ובין תכנים מלוכלכים לנקיים. אך חומות לא מצליחות במיוחד ברשת. תראו מה קורה בסין, אפילו שם לא מצליחים לסנן הכל.

רחל דון יחיא, אחת הפעילות הפמניסיטיות (משום מה, האינטרנט החופשי והבלתי מסונן הפך לאויב הנשים) הסבירה בראיון טלוויזיוני לפני כמה חודשים שכאשר ילדתה מנסה לגלוש לאתר תמים ופתאום קופצים עליה “דברים מגעילים, פשע, סמים וסטיות איומות ביותר”. מעניין, כאשר אני גולש לאתרים תמימים לא קופץ עלי שום דבר, גם אם אני מבקש ממש יפה. אלא אם כן הורדתי לפני כן רוגלה חביבה או פתחתי קובץ שלא הייתי אמור ועוד כהנה פעולות מסוכנות.

אם יבדקו ימצאו מיתאם גבוה בין אוריינות טכנולוגיה קלושה לבין תמיכה בהצעת החוק 892. וזה די מכעיס, כי אי אפשר מצד אחד להתלונן על אובדן הסמכות ההורית ומנגד, להתבצר מאחורי בורות ולצפות שתוכנה מטומטמת תגן על הילדים שלך. לכן טענתי בפאנל שהצעת החוק הזו מיועדת להורים ונכתבה כדי לטפל בחששות שלהם באמצעות הצבת כולנו מאחורי חומות. שייקחו פסיכולוג או קורס מחשבים ויעזבו אותנו בשקט.

לצערי זה לא כל כך פשוט, ואותם טכנופובים עוד עלולים להעביר הצעת חוק שתגרום נזק אדיר. יש מי שמציע לתת להם לאשר הצעת חוק לא ישימה ולא אכיפה, אבל לפני שהחוק יבוטל הוא עוד עלול לפגוע קשות באינטרנט. לכן הטקטיקה הנכונה לדעתי היא המשך המאבק בחקיקה באשר היא, מבלי לשרת את יוזמי החוק ולסייע להם לשכלל את ההצעה שלהם, ובמקביל למצוא את הנוסחה שתרגיע את חששות הטכנופובים, תסביר להם את הרשת ותתן להם כלים להתמודד עם הטכנולוגיה.

עוד על הפאנל בפוסט לייב בלוגינג אצל אחי דקר. ניסיתי להגיב לקטע כבר אתמול אך התגובה שלי נבלעה בסייברספייס. >