Comments on: הם באמת יחפשו את החבר’ה שלהם http://www.holesinthenet.co.il/archives/426 מקור החדשות העצמאי המוביל בתחום הדיגיטל, המדיה החברתית והטכנולוגיה Wed, 08 Feb 2012 19:20:54 +0000 hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.1.4 By: גל http://www.holesinthenet.co.il/archives/426/comment-page-1#comment-14727 גל Thu, 18 Oct 2007 21:52:59 +0000 http://www.holesinthenet.co.il/?p=426#comment-14727 זו ש, אני מאוד מסכים. כל החוויה הזו מאוד נפיצה רגשית. אנשים שלא ראיתי אותם או דיברתי איתם כבר 15 שנים הם לא חברים. לכל היותר זה מוזר או מזכיר את "בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון" של אהוד בנאי זו ש, אני מאוד מסכים. כל החוויה הזו מאוד נפיצה רגשית. אנשים שלא ראיתי אותם או דיברתי איתם כבר 15 שנים הם לא חברים. לכל היותר זה מוזר או מזכיר את “בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון” של אהוד בנאי

]]> By: שי שלוש http://www.holesinthenet.co.il/archives/426/comment-page-1#comment-14726 שי שלוש Thu, 18 Oct 2007 19:41:30 +0000 http://www.holesinthenet.co.il/?p=426#comment-14726 אף פעם לא התייחסתי לחבר'ה כרשת חברתית. יותר כאתר של החברים שלי מפעם בהקשר נוסטלגי אף פעם לא התייחסתי לחבר’ה כרשת חברתית.

יותר כאתר של החברים שלי מפעם
בהקשר נוסטלגי

]]> By: זו ש http://www.holesinthenet.co.il/archives/426/comment-page-1#comment-14710 זו ש Thu, 18 Oct 2007 11:53:04 +0000 http://www.holesinthenet.co.il/?p=426#comment-14710 אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא ממש מתגעגעת לתקופת הצבא שלי, בלעכס. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא ממש מתגעגעת לתקופת הצבא שלי, בלעכס.

]]> By: נתאי http://www.holesinthenet.co.il/archives/426/comment-page-1#comment-14708 נתאי Thu, 18 Oct 2007 10:12:07 +0000 http://www.holesinthenet.co.il/?p=426#comment-14708 כן, אבל בדיוק בשביל זה יש לנו פה בישראל את הצבא, שזה בדיוק כמו תיכון אבל אחרי גיל ההתבגרות, ולאמריקאים יש קולג', נראה לי שלשם מכוונים. כן, אבל בדיוק בשביל זה יש לנו פה בישראל את הצבא, שזה בדיוק כמו תיכון אבל אחרי גיל ההתבגרות, ולאמריקאים יש קולג’,
נראה לי שלשם מכוונים.

]]> By: זו ש http://www.holesinthenet.co.il/archives/426/comment-page-1#comment-14705 זו ש Thu, 18 Oct 2007 08:03:34 +0000 http://www.holesinthenet.co.il/?p=426#comment-14705 אני מנסה לחשוב על העניין הזה של חברים מהתיכון ונדמה לי שאולי יש פה כשל מובנה שהוא עמוק יותר מאשר מודל עסקי לא מוצלח או היעדר אלטרנטיבה (במקרה של האתר האמריקאי שהצליח עד פרוץ הרשתות החברתיות). העניין הוא כזה: לאחוז לא קטן מבינינו, הנעורים ותחילת הבגרות היו תקופה מבלבלת ולא קלה (שלא לאמר, טראומטית לפרקים). לא תמיד הזכרונות משם כאלה מוצלחים ולא תמיד אנחננו רוצים להמשיך ולהישאר בקשר עם אנשים שמכירים את הסקיצות המוקדמות ולא תמיד המוצלחות שלנו. היות שבכל זאת קיימות סקרנות ונוסטלגיה ואולי חשק לדלות כמה חברים ולפעמים גם להגיד "שופוני, זה מי שאני היום וזה הרבה יותר טוב", אנשים נכנסים לרשתות הללו, נרשמים, מציצים באלה שסביבם ומספקים את סקרנותם. אבל לבנות מהנוכחות הזו, שטעונה רגשית ומורכבת מאוד, את הרשת החברתית של קשרי ההווה של מי שאני כיום, אני לא יודעת, אולי זה לא כזה מובן מאליו. אולי לשכתב לעצמך (שוב) פרופיל, במקום חדש ונוצץ שבו העבר הוא מה שאתה מספר ולא מה שזוכרים האחרים, בהקבלה לאיך שכל אחד מאיתנו ממציא את עצמו מחדש כאדם בוגר, תומכת דווקא בהפרדה בין העבר לבין ההווה. זה לא סתם שאנשים קצת ממציאים את עצמם מחדש בווירטואליה. יש בזה כוח עצום. מקסימום, העבר הוא מקום לאתר בו חברים ישנים - וגם זה בספק, כי כמו שכתבתי על חבר'ה קצת אחרי שהוא נפתח, רק לאחר שאתה מחדש קשר עם אנשים מעברך, אתה מבין ונזכר שלרוב יש סיבות די טובות לכך שלא נשארת איתם בקשר ממילא. אני מנסה לחשוב על העניין הזה של חברים מהתיכון ונדמה לי שאולי יש פה כשל מובנה שהוא עמוק יותר מאשר מודל עסקי לא מוצלח או היעדר אלטרנטיבה (במקרה של האתר האמריקאי שהצליח עד פרוץ הרשתות החברתיות).

העניין הוא כזה: לאחוז לא קטן מבינינו, הנעורים ותחילת הבגרות היו תקופה מבלבלת ולא קלה (שלא לאמר, טראומטית לפרקים). לא תמיד הזכרונות משם כאלה מוצלחים ולא תמיד אנחננו רוצים להמשיך ולהישאר בקשר עם אנשים שמכירים את הסקיצות המוקדמות ולא תמיד המוצלחות שלנו.

היות שבכל זאת קיימות סקרנות ונוסטלגיה ואולי חשק לדלות כמה חברים ולפעמים גם להגיד “שופוני, זה מי שאני היום וזה הרבה יותר טוב”, אנשים נכנסים לרשתות הללו, נרשמים, מציצים באלה שסביבם ומספקים את סקרנותם.

אבל לבנות מהנוכחות הזו, שטעונה רגשית ומורכבת מאוד, את הרשת החברתית של קשרי ההווה של מי שאני כיום, אני לא יודעת, אולי זה לא כזה מובן מאליו.

אולי לשכתב לעצמך (שוב) פרופיל, במקום חדש ונוצץ שבו העבר הוא מה שאתה מספר ולא מה שזוכרים האחרים, בהקבלה לאיך שכל אחד מאיתנו ממציא את עצמו מחדש כאדם בוגר, תומכת דווקא בהפרדה בין העבר לבין ההווה. זה לא סתם שאנשים קצת ממציאים את עצמם מחדש בווירטואליה. יש בזה כוח עצום.

מקסימום, העבר הוא מקום לאתר בו חברים ישנים – וגם זה בספק, כי כמו שכתבתי על חבר’ה קצת אחרי שהוא נפתח, רק לאחר שאתה מחדש קשר עם אנשים מעברך, אתה מבין ונזכר שלרוב יש סיבות די טובות לכך שלא נשארת איתם בקשר ממילא.

]]>