על הפרגון
הפוסט המצוין של אפי פוקס מאתמול ("אבדה: הביקורת") העניק לי השראה ואיפשר לי לסיים פוסט שנכתב בראשי כבר כמה שבועות. אם יש מילה בעברית שזילותה זועקת לשמיים מלבד שם הפועל "לפנק" זה "לפרגן". בניגוד לפינוק שבמקור היא פעולה מלאת חסד והתדרדרה לתהומות של מבצעים שיווקיים לשמפו, הפרגון נולד בחטא.
מקור המילה באידיש הוא פארגינען ("להסתכל בעין טובה"). שמעתי אין ספור פעמים את הדרישה-תביעה ליהנות מפרגון מכולם – החל מההיי טקיסטים מצליחים וכלה ביזמים שעדיין לא הוכיחו דבר.
מהי הדרישה לפרגון? היא תביעה להשעיית הספק, החשיבה העצמאית ולהסתכל בעין טובה, כלומר, טובה לתובע, לכאורה. לי זה תמיד מזכיר את המערכון של החמישייה הקאמרית "פלדרמאוס באולימפיאדה", שדורש הד-סטארט בקו הזינוק לאצן מישראל בשם שישה מיליון קורבנות שואה.
מה אומר דורש הפרגון? אתה ואני מאותה השטעטל. איך אתה מעז להפר את ברית הדמים בינינו? לעזאזל החשיבה הביקורתית, אתה תהיה בעדי, ואם אתה נגדי זה בוודאי מקנאה, אינטרסים סמויים או כל יצר אפל אחר, כי איך אפשר אחרת?
ומה המרגש בפרגונלנד? המון נחמדות על פני השטח, טונות של בינוניות בכל מקום, הסתרת כישלונות, צביעות, שיחדש. אני מעדיף לחיות אך ורק בביקורתלנד, שבה הגברים הם גברים, סוסים הם סוסים ולא רק ילדים אומרים את מה שהם חושבים. הרי מה מהות כל השיתופיות הזו אם בסופו של דבר משתמשים בה כדי לשפוך אלפי מילים ריקות. אין כמו הכנות, הענייניות, הביקורת הקשה אך הוגנת. האמת זה הדבר הכי סקסי, לא?
בימי בעיתונות ראיתי לא מעט: מיזמים שנקטלו בתקשורת וחובקו על ידי הציבור הרחב ומפעלים שזכו לשירי הלל בעיתונות וכשלו כישלון טוטאלי במבחן המציאות.
יש סיבה להבדל העצום במקצועיות בין חברות אינטרנט ישראליות המכוונות לארץ לבין חברות ישראליות הפועלות אך ורק בחו"ל, לרעת הראשונות כמובן. חייבים להודות באומץ כי יש מידה מסוימת של חוסר מקצועיות בשוק האינטרנט הישראלי ואחדים מהגורמים המשמעותיים לה בעיני הם העדר ביקורת (אם בתוך הארגון או בחוץ – בעיתונות, בבלוגים ובפורומים אחרים), תהליכי קבלת החלטות פגומים והיררכיה נוקשה מדי במקום אימוץ מבנה מבוזר יותר. כמובן שלא כולם כאלה ויש גם דוגמאות הפוכות שאת חלקן אני מכיר מקרוב.
האם המפתח להצלחה היא גישה של "פרגן לי ואפרגן לך" והעדר מוחלט של שיח ציבורי ביקורתי לטובת ברית של אינטרסים ? אני, בתור מנהל, הייתי מבקש מעובדים, עיתונאים, בלוגרים: "אמרו לי מה אתם חושבים באמת". כי המבחן שלי אינו מולם אלא בציבור. את הפרגון תקבלו בבית, מחברים, משפחה – מקומות בהם הוא בא מכל הלב. ואם הציבור יאהב – זה הפרגון הכי משמעותי. זו תמימות לחשוב שמוצר או שירות ייכשל בגלל התקשורת. הוא ייכשל בגללו. ואם יצליח – התקשורת עשויה לסייע להצלחה אך לא לחולל אותה. אסור לתת לביקורת עניינית לשתק אלא לשפר – זה המנדט שניתן לה.
cc: by-nc-sa jef safi
אין הכוונה לקרוא חלילה למרחץ דמים. וזה עוד דבר ששוכחים אצלנו: שביקורת אמיתית דלה מאוד במילות תואר ומבוססת על טיעונים, היא פונה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, שאינה חייבת לעלות לטונים גבוהה או לגלוש לפסים סנטימנטליים. כי מה זו מקצועיות אם לא להודות "שכנעת אותי שהרעיון בו התאהבתי היה אידיוטי" או אפילו להגיע למקום הנעלה של "הקשבתי קשב רב לדבריך ואני אפילו מסכים איתך בכמה נקודות". הקשבה! שיחה! היי טק ממש. וזו האבסורד הגדול שאנחנו פועלים במדיה שנקראת חברתית אך מעט מאוד שיחות-דיונים-מריבות-איכשלאתקראולזה אמיתיות מתקיימות בה. לכך גם מתכוון גדי שמשון.
כאשר יתנהלו שיחות אמיתיות, כנות בנושאים מעוררי מחלוקת, כפי שאנחנו מנסים לעודד כאן ב"חורים ברשת", כולם ירוויחו מכך – הגולשים, השוק. ובתוך תהליך הביקורת הזו חשוב ורצוי גם לשבח, לאהוד ולהוקיר – כל אלה, כל אחד בנפרד וכולם יחד – נעלים בהרבה מהפרגון הנקלה.
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
25.08.2009 בשעה 11:12
סוכן הביטוח הפולני שלי הסביר לי פעם שרק ביידיש קיים הצירוף: אל-פירגון
“נישט-פארגינען”.
אז כנראה שיש לנו, בתור העם הנבחר, את היכולת “לא-לפרגן” צריך רק לדעת להשתמש בה…
25.08.2009 בשעה 12:06
פוסט משובח, מצויין וממצה עם המחשה משעשעת שתמיד מצחיקה.
ואני אומר את זה כבלוגר אל בלוגר וכבלתי אשכנזי.
נו, מה באמת עושים כשלא ממש מוצאים ביקורת אבל לא רוצים להיות חשודים בפרגון מוקצה בפוסט כזה?
למען האמת, בכנסים שמארגן ד”ר ורדי הוא פותח ומבקש (במפגיע) להשאיר את הביקורתיות הקשה בחוץ. אם אין לך משהו טוב להגיד וכו’. שם זה נפלא. אלו מקומות הדומים לסיעור מוחות יצירתי יותר מאשר לפגישה עם משקיעים (למרות שגם כאלו יש שם, מן הסתם).
בסופו של דבר, אני חושב שעל היזם להגדיר מראש מה הוא מחפש. יזם טוב יחפש את הביקורת הקשוחה ביותר כתהליך עבודה, אבל באירועים פחות “עסקיים” לא תזיק לנו התנהגות מנומסת ומלאת טאקט.
אני מכיר בכך שאכן ישנם אנשים שלוקחים קשה ביקורות נוקבות מדי. צריך להתאים גם את הביקורת למבוקר.
25.08.2009 בשעה 13:43
“יש סיבה להבדל העצום במקצועיות בין חברות אינטרנט ישראליות המכוונות לארץ לבין חברות ישראליות הפועלות אך ורק בחו”ל, לרעת הראשונות כמובן. חייבים להודות באומץ כי יש מידה מסוימת של חוסר מקצועיות בשוק האינטרנט הישראלי ואחדים מהגורמים המשמעותיים לה בעיני הם העדר ביקורת (אם בתוך הארגון או בחוץ – בעיתונות, בבלוגים ובפורומים אחרים), תהליכי קבלת החלטות פגומים והיררכיה נוקשה מדי במקום אימוץ מבנה מבוזר יותר.”
“כל יזם, פעל ומנהל חייב להיות פתוח לביקורת קשה ולא מסיבות מוסריות אם כי עסקיות – ביקורת כזו תחסוך כסף וזמן.”
יזם, איש שיווק, בלוגר – התחל כאן ^
זיגמונד
25.08.2009 בשעה 15:04
[...] גבוהה או לגלוש לפסים סנטימנטליים.” גל מור מזכיר אמת גדולה שקל מאוד [...]
25.08.2009 בשעה 16:56
[...] גל מור כתב הבוקר, בהמשך לכל מהומת התביעות, הוויכוחים המקצועיים החסרים ואותו פוסט מתוקן והולך של אפי פוקס, על הפרגון ההדדי שיוצר שקריות ובינוניות, ועל החוסר בביקורת ודיון אמיתיים. גל מחמיא למקבלי ההחלטות הנדירים שיכולים להיות פתוחים לביקורת, בין היתר הוא התייחס גם לסגנון: אין הכוונה לקרוא חלילה למרחץ דמים. וזה עוד דבר ששוכחים אצלנו: שביקורת אמיתית דלה מאוד במילות תואר ומבוססת על טיעונים, היא פונה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, שאינה חייבת לעלות לטונים גבוהה או לגלוש לפסים סנטימנטליים. [...]
25.08.2009 בשעה 17:25
השאלה הנשאלת היא האם היתה בהצטברות כל אותם פוסטים, ציוצים, כרטיסי פייק וכרטיסי הסתה, שיחת איומים ועוד, רק משום ביקורת עניינית?
ושאלה נוספת היא האם הביקורת היתה עניינית או שהמטרה כבר סומנה ורק עסקו בירי חיצים למטרה שידיה קשורות מאחור?
אם התשובה לשתי שאלות אלו אחרת ממה שנראה (באופן אובייקטיבי למי שראה את התמונה כולה) אזי אותו מנכ”ל של אותה חברה עלומה הוא טיפש עם קבלות וחמור בלי רישון. אם, לעומת זאת היה קמפיין של ביקורת (לא בונה ולא מקשיבה) אז אולי המסקנה היא אחרת.
לדעתי, ראוי לבקר את המבקרים בביקורת בסיסית ויסודית: הם לא למדו את החומר. לא באמת. הם לא ניסו ללמוד את העובדות. לא באמת. הם ביקרו ושיבצו את חלקי הפאזל על מנת שיתאימו לרעיון אותו היו מעוניינים להביע ושבער להם בביטנם. יען כי, תפסו פרייר ועשו עליו סיבוב.
ועכשיו – בבקשה. אני מוכן לקבל ביקורת ואפילו נוקבת מכל מי שראשית לכל יהיה מוכן ללמוד את החומר ולשוחח. בבקשה ואפילו בשמחה.
25.08.2009 בשעה 17:51
עו”ד יאיר אולמרט, לא כיוונתי אליך בפוסט שלי ואני מעדיף שהפוסט יישאר ברמה העקרונית ולא הפרטנית.
25.08.2009 בשעה 18:06
גל, בתאוריה ניתן להגיד הכל. אפילו קל להגיד ולהטיף. מציאות חיינו מורכבת יותר מדיונים סטרליים. אבל אכבד רצונך ואומר כי באופן עקרוני נתקלתי בחיי בלא מעט מבקרים שמקצוע הביקורת גרם להם לא לתת לעובדות לבלבל אותם. לכן, גם המבקר צריך להיות פתוח לביקורת. עצתי, העקרונית, היא ללמוד היטב את החומר, לתת לצד המבוקר פתחון פה הוגן ולבקר במילים מדודות. “שחיטה” אינה ביקורת ובסיכומו של יום היא מאבדת מעוקצה.
“כאשר יתנהלו שיחות אמיתיות, כנות בנושאים מעוררי מחלוקת, כפי שאנחנו מנסים לעודד כאן ב”חורים ברשת”, כולם ירוויחו מכך – הגולשים, השוק. ובתוך תהליך הביקורת הזו חשוב ורצוי גם לשבח, לאהוד ולהוקיר – כל אלה, כל אחד בנפרד וכולם יחד – נעלים בהרבה מהפרגון הנקלה.”
אני מאמץ את מסקנתך בשתי ידיים ועדיין תן דעתך לפער שבין פרגון נקלה ובין סקילה באבנים.
25.08.2009 בשעה 20:47
כאדם ביקורתי, יש לי קושי מסויים כאשר אומרים לי “לא מוכרת לך את התמונה הגדולה כולה, ולכן אין לך זכות לבקר את המעט הידוע לך על המצב. איננו מוכנים לחשוף בפניך את התמונה הגדולה, אז אין לך ברירה אלא לשבת בצד ולשתוק. לתמיד.”.
משול הדבר בעיניי הוא למנה במסעדה – הפשטידה אינה טעימה בעיניי. ייתכן שזו מנת הדגל של השף, המשתמש בתבלינים סודיים ויש לו רוטב סודי ומיוחד, זה אינו אמור לשנות את העובדה שטעמה רע בפי, ובוודאי שלא ימנע ממני לספר לכל חבריי שלדעתי, המזון במסעדה היה איום ונורא.
26.08.2009 בשעה 2:42
[...] על הפרגון | חורים ברשת http://www.holesinthenet.co.il/archives/3989 – view page – cached כל יזם, פעל ומנהל חייב להיות פתוח לביקורת קשה ולא מסיבות מוסריות אם כי עסקיות – ביקורת כזו תחסוך כסף וזמן. לכל היותר תפיקו ממנה את כל מה שרלוונטי מבחינתכם, התייחסו אליה כתרומה ולא כפגיעה — From the page [...]
27.08.2009 בשעה 1:39
“פרגון”?
you keep using this word, I dont think it means what you think it means.
פרגון הוא ההפך מצרות-עין, כלומר, קנאה. זה להסתכל על מישהו שמצליח ולא לחפש בו מומים ובעיות. זה להגיד “כל הכבוד” למישהו שמגיע לו, במקום לחפש תירוצים למה לא להגיד את זה. וזו תכונה טובה, לדעתי.
31.08.2009 בשעה 13:45
אגב,
שימו לב שאין תירגום ישיר של המילה פירגון לאנגלית (אני יודע זאת עקב זה שזוגתי היא עולה חדשה שלומדת את השפה העברית מ-0. ואז מגלים הרבה מילים שאין להם תירגום).
02.09.2009 בשעה 21:02
[...] ניתן, במשפט אחד, לפרגן, להסתייג ולהסית. סליחה, אומו [↩]בה ניסה להתחמק [...]
20.10.2009 בשעה 16:00
[...] על הפרגון [...]
06.11.2009 בשעה 15:49
[...] של חלק מהבלוגים לבלוגים 'מקצועיים' הורידה גם את רמתם. מפוסטים איכותיים על עתיד הרשת הגענו לדיונים על חמישה דברים שאפשר לעשות [...]