פופולרי עכשיו:

  • הכירו: יאיר לפיד - הקומיקס מאת ארז רונן
  • של מי התכנים האלה לעזאזל?

    מאת: גל מור    |  03.10.2007 בשעה 7:07

    4 תגובות

    נדמה לי שהיה זה פרופ’ שיזף רפאלי שהצביע על התפקיד הריכוזי המסוכן שנוטלות על עצמן הרשתות החברתיות. מסוכן למשתמשים, כמובן. הן משכנעות את המשתמשים להקפיד עוד ועוד ביצים בסל אחד, שלהן, כמובן, ובכך ממלאות תפקיד של מתווך בינינו לבין האינטרנט. כתוצאה מכך, הרשת הופכת ריכוזית יותר ויותר. ממש גן עדן לתאגידים. אפשר לטעון שחוק ה-80:20 תפס מאז ומעולם, אך הרשתות החברתיות “דביקות” יותר מאתרי התוכן המסורתיים, גוזלות מאיתנו יותר זמן שימוש ומפתות אותנו לפרסם עוד ועוד מידע אודות עצמנו אצלן.

    מכאן הדרך קצרה מאוד לצנזורה קלה יותר, והשפעה פוליטית ומסחרית על ההמונים.

    אבל ממש אין צורך להרחיק לכת בתרחישי אימה. מסמך תנאי השימוש של Google Docs (אף הוא בדרך להיות מעין ‘גרף חברתי’) מציין אמנם, כי גוגל אינה טוענת לבעלות על תכנים שתעלו באמצעות השירות, אך מסתבר כי כל מי שמשתמש בשירות מעניק לחברה רישיון גורף, ללא תמלוגים, לשנות, להפיץ מחדש ולפרסם את התכנים שלכם למטרות של קידום שירותי גוגל. סעיף דומה מופיע במסמך תנאי השימוש הכללי של החברה. באנגלית:

    By submitting, posting or displaying Content on or through Google services which are intended to be available to the members of the public, you grant Google a worldwide, non-exclusive, royalty-free license to reproduce, adapt, modify, publish and distribute such Content on Google services for the purpose of displaying, distributing and promoting Google services. Google reserves the right to syndicate Content submitted, posted or displayed by you on or through Google services and use that Content in connection with any service offered

    Facebook לא טובה יותר. מסתבר שבפרסום תכנים באתר, אתם אוטומטית מספקים לחברה רשות להשתמש, להעתיק, לפרסם בפומבי, להציג בציבור, לשנות, לתרגם, לצטט באופן חלקי ולהפיץ מחדש כל תוכן שלכם. במילים אחרות, אם תעלו לאתר תמונה, החברה רשאית למכור אותה ולא לתת לכם גרוש. אם היא תחליט לפרסם ספר הכולל דברים שלכם, תוכלו לשכוח מתמורה. באנגלית:

    When you post User Content to the Site, you authorize and direct us to make such copies thereof as we deem necessary in order to facilitate the posting and storage of the User Content on the Site. By posting User Content to any part of the Site, you automatically grant, and you represent and warrant that you have the right to grant, to the Company an irrevocable, perpetual, non-exclusive, transferable, fully paid, worldwide license (with the right to sublicense) to use, copy, publicly perform, publicly display, reformat, translate, excerpt (in whole or in part) and distribute such User Content for any purpose on or in connection with the Site or the promotion thereof, to prepare derivative works of, or incorporate into other works, such User Content, and to grant and authorize sublicenses of the foregoing. You may remove your User Content from the Site at any time. If you choose to remove your User Content, the license granted above will automatically expire, however you acknowledge that the Company may retain archived copies of your User Content.

    ראו גם “כל רשת חברתית תהפוך לבסוף לנדל”ן תאגידי” >

    » 4 תגובות ל “של מי התכנים האלה לעזאזל?”

    1. noamt
      03.10.2007 בשעה 11:20

      רגע רגע. זה לא בדיוק כמו שאתה אומר, לפחות לגבי גוגל. אם אני מבין נכון את זה:

      By submitting… which are intended to be available to the members of the public, you grant Google…

      זה אומר שאם פרסמת את המסמך באופן פומבי, הם יכולים לפרסם אותו כרצונם. אז אין פה פגיעה בפרטיות.
      חוץ מזה, מה שבעייתי בפסקאות כאלה, זה שאם הם לא היו כותבים את זה, הם היו צריכים לבקש ממך אישור מיוחד לכל שימוש בתוכן: למשל, אם אתה אחד שמפרסם מאמרים דרך DOCS ואני רוצה להיות מנוי של הפיד שלך – זה עשוי להיות לא חוקי בלי אישור שלך. ואפשר לחשוב על מקרים דומים, זה לא ממש כיף לכתוב בתיבה הקטנה הזאת :-)

    2. גל
      03.10.2007 בשעה 12:44

      הבעיה העיקרית היא לא הפגיעה בפרטיות אלא השימוש הגורף שהם יכולים לעשות במידע. ואגב, האם לדעתך הפרשנות המשפטית לא יכולה לקבוע שמשלוח הודעת אימייל לחבר היא הפיכתו לזמינה לציבור? אני מבין למה הם עושים את זה, אך צריכים להיות גם מודעים לבעייתיות

    3. אייל
      03.10.2007 בשעה 15:02

      כפי שגל העלה, באמת הכי מעניין זה מה קורה עם פרטיות בג’ימייל.
      במיוחד כאשר *אהם* אוניברסיטה עברית מסוימת בארץ *אהם* העבירה את כל הכתובות האקדמיות שלה לג’ימייל.

    4. ניצן
      04.10.2007 בשעה 18:52

      שים לב שההסכם עם פייסבוק תקף רק כל עוד אתה מפרסם את החומר אצלם, ואם וכאשר תוריד אותו מהאתר ההסכם האמור מבוטל. נראה לי שמדובר יותר בסעיף שמאפשר לפייסבוק להשתמש במנגנון ההפצה/ווידג’טס שהיא כל כך מפורסמת בו.

    הוסף תגובה

    גל מור
    גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

    עקבו אחר חורים ברשת
    • twitter
    • facebook
    • RSS

    mailאו, קבלו עידכונים במייל:

    השותפים שלנו
    מדורים
    אורלי בראון אייפד אייפון אינטרוויזיה אפל בלוגים גוגל דגתי ברשת הטוקבקיסטים התעשיה בע"מ וידאו חופש ביטוי חוק חסימת האתרים חורים ברשת טוויטר טכנואבסורד טכנופוליטיקה טלוויזיה כללי לסל המיחזור מדיה חברתית מדריך מוזיקה מיקרוסופט מנשקים נפלא וטפשי נפלא-וטיפשי סלולר עיתונות עיתונות און ליין פייסבוק פרטיות פרסום פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת רשתות חברתיות שווה צפייה תקשורת תרבות דיגיטלית Facebook ipad IPhone Twitter Web 2.0 WI-Fi WIcafe
    Google Analytics Alternative