עקבו אחרי חורימבה
עדכונים במייל
פוסטים אחרונים מהבלוג
חברים ממליצים
ויראלי
מה קורה לזמן האמת בעבר?
מאת גל מור פורסם ב- 22.8.2009 בשעה 6:18
אותו סיפור מוכר: אנשים נפגשים, מדברים, חווים חוויות והולכים לדרכם. בחלוף זמן הורסים דחפורים את המקום ובונים קניון ומחלף חדש. אני מתכוון כמובן לאתרי אינטרנט שאינם עוד. כלומר, ייתכן שהם קיימים, אך החוויה שהם סיפקו לכם היא חד פעמית באופייה ובלתי ניתנת לשחזור.
הכוונה היא לצ’טים, תרחיש גלישה מסוים, שיחות במסנג’ר, תגובה שהשארתם באתר, פורומים שאינם קיימים. אלה רגעים שתרצו להיזכר בהם אחר כך. תיעוד כזה מחדד את הזיכרון, מחיה את החוויה.
אם קיים תיעוד, הרי שבחלוף השנים הוא נגוז בין מפירמוט לפירמוט ועקב טלטלות הזמן. מי זוכר, מי שוכח. ודווקא כאשר רוצים להיאחז ברגע, בזיכרון, בחוויה, מתברר שהתיעוד חמק, כמעשה שטן.
מי יקים את ערי העבר של הרשת מעפרן?
טוויטר כבר פותר את הבעיה הזו. מדיום שפועל בהווה-מתמשך ועבר-מתפתל. בעזרת חידושים כמו Google Wave כל חיינו המקוונים יתועדו בזמן אמת למען העתיד. הכל ניתן לחיפוש ולשליפה. אם זה טוב? כנראה. האם זה רע? כנראה שגם. האם ניתן לעמוד בפיתוי לא לעשות את זה? כנראה שלא.
דווקא מיקרוסופט, שאנחנו לא מצפים ממנה לתעוזה או לחדשנות, תומכת בפרויקט מחקר שנראה מציאותי לחלוטין – MyLifeBits. הניסוי נערך בהשראת ה-memex של וונבר בוש, חזון של רשת מידע קדמונית משנת 1945. חוקרי MSR סבורים כי יש להתייחס ל’זבל האורגני’ הקרוי מוח מה שווה הרגע ללא תיעוד הרגע?
בספקנות הראויה לו ולגבות אותו במוח אמין יותר, מוח ממוחשב.
[ad#adsensebannerpost]
הנסיין, גורדון בל, מתעד כל פרט שחווה באופן דיגיטלי, במאגר מידע אחד – במדיה ויזואלית, טקסטואלית או קולית. בל מתעד כל ידיעה או ספר שקרא, מכתבים, תזכורות, מסמכים, תמונות, מצגות, סרטוני וידאו ביתיים, שיחות טלפון, תמלילי IM, תוכניות טלוויזיה ורדיו. הכל מתועד. כמה זמן יעבור עד שיופיע שירות Lifestream מלא, שיתעד כל רגע מהחיים? ואף יעשה זאת גם באופן אוטומטי – כלומר, חלק מהעדכונים יישלחו כפינגים למרחב החברתי שלנו מיד כשנגיע למקום מסוים, נדבר עם אנשים מסוימים וכו’
הנה שתי מסקנות אפשריות: 1. אנו מאומנים לסמוך פחות ופחות על ראשנו ויותר ויותר להסתמך על מחשבים. תופעה זו אינה חדשה, אך הטכנולוגיות החדשות מאיצות את התהליך. 2. התאווה לתיעוד היא גם טרגדיה, משום שתיעוד עצמי מרצון משמעותו גם פחות פרטיות בעולם. ומי מעוניין יותר מכל בצמצום פרטיות אם לא אותם גורמים – בין אם פוליטיקאים או חברות – שאנחנו לא מעוניינים שיפלשו לפרטיותנו. אילו היה עירבון לכך שהחשיפה הזו היא רק לטובה – מילא. אבל אין ואיך יכול להיות עירבון כזה.
תמונתו של jonathanb1989 מופצת ברישיוןCreative Commons
[ad#adsensepostbottom] >
"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900


צפו בצוואה הרוחנית של פרופסור מיכאל הרסגור ששוחררה באפליקציה (וידאו)
חתולים שמדברים אנגלית: חתולונובלה כובשת את יוטיוב (וידאו)





לא הבנתי איך טוויטר פותר את הבעיה. אם טוויטר יעלם יעלמו גם כל ההודעות שבו, ממש כמו בפורום שהפסיק להתקיים…
טוויטר מתעד את התקשורת בזמן אמת והתיעוד הוא פומבי. בתקשורת כזו שהתנהלה בעבר, או שהתיעוד היה פרטי וקיומו תלוי בתוכנה במחשב המקומי או שהתקשורת בזמן אמת לא תועדה – צ’טים ב-IRC למשל. נכון שאם הדאטבייס של טוויטר ייעלם מחר לא יישאר כל תיעוד.
זה לא לגמרי מדוייק שאם ה-DB של טוויטר יעלם לא יישאר כל תיעוד, מכיוון שבגלל הפומביות של טוויטר והממשק הפתוח שלו קמים הרבה ספיחי טוויטר ששואבים ממנו מידע. כך שהמידע בעצם לא יושב בהכרח רק אצל טוויטר עצמו. (ושווה להזכיר כל מיני שירותים שצצים עכשיו כדי לתת אפשרות לגבות את זרם הטוויטר שלך).
הכל טוב ויפה וישנה הסכמה שטוויטר אכן משנה את היכולת שלנו לתקשורת המונים בזמן אמת ולמרות זאת בלתי אפשרי יהיה להחיות את החוויה שכן המוח מקשר זכרון למשהו ממשי. בעיקרון גם אם מדובר בטרגיה הקריאה על כך בטוויטר משרה “רגש זמני” שלא יהיה ניתן לשחזר.
פינג: Twitter Trackbacks for מה קורה לזמן האמת בעבר? | חורים ברשת [holesinthenet.co.il] on Topsy.com