חורים ברשת

“אבל ככה לא שרים את זה”, גוערת בי ילדתי על נטייתי המגונה לערבב מילים של שיר אחד עם מנגינה של שיר אחר מאחד מכותרי ה-DVD הילדותיים שהפכו לפס הקול של חיינו בשנים האחרונות. “נכון, לערבב שירים זה טוב”, היא חוזרת אחרי במבט מהורהר, יותר בגלל שאני אמרתי ופחות כי זו דעתה.

בגן עוד ינסו להסביר לה מהי “הדרך” הנכונה, אך עם הזמן גם היא תבין כי בעידן הזה, המתאפיין בפירוק, כיווצ’וץ’ והרכבה מחדש, הכל נמצא בידינו כחומר ביד היוצר, ותכונות כמו יצירתיות ויוזמה אישית זוכות לביטוי רב יותר מבעבר, ומאפשרות לכל אדם להטביע חותם אמיתי ביתר קלות מבעבר. הרשת שיטחה את העולם וסיפקה לכל אחד מאיתנו מיקרופון להשמיע את קולינו. נעשה עוול לעצמנו אם לא נשתמש בו.

בשנות ילדותי העשוקות ברמות רמז אשר בחיפה, כאשר האינטרנט היה עדיין ניסוי בין-אוניברסיטאי, והטלוויזיה הייתה לא מעניינת בערוץ אחד בלבד במקום ב-200, מוזיקה הייתה האטרקציה היחידה. במועדונים, בין השיעורים, ובבית, צמוד לסטריאו.

כיאה לבני תשחורת עם אוברדראפט בדמי הכיס, רובנו יצרו אוספי שירים בקלטות. את נייר הקרטון הלבן הוצאנו בזהירות ממארז הקלטת, וכתבנו באדיקות את שמות השירים ומיספרנו אותם. המקפידים אף עיטרו את עטיפת הקלטת שלהם בציורים וצבעים, ולבסוף זכה המוצר המוגמר לשמות בנוסח “שירים שקטים 3″ או “שירים עצובים ששרון אוהבת במיוחד”. בקו המוזיקלי של אוספים האלה הושקעה רבה עד לפרטים הקטנים, כולל התאמה בין שירים לשיר, פייד אאוט ופייד אין.

זה מפתה לחשוב שהנגיעה במוזיקה הייתה אישית ומרגשת יותר באותם ימים, אם לא ידעתי שזה עניין של גיל ולא תלוי טכנולוגיה. בני העשרה של היום ימצאו להם זכרונות אחרים להתרפק עליהם ביום מן הימים.

מה שחשוב זה שהאוספים האלה היו תוכן הגולשים של בני דורי בימים ההם, והחלפות הקלטות לצורכי העתקות, בכיתה, בבתים ובמועדונים היו רשתות שיתוף הקבצים שלנו. מה שמוכיח ששירותי אינטרנט טובים עונים על צרכים אנושיים מאוד בסיסיים שלנו. חברות התקליטים עונות אף הן על צרכים אנושיים, אך בטיפשות רבה גם נלחמות בהם.

בתקופה הקדם-אינטרנטית הן לא יכלו לעשות כלום נגד האוספים האישיים, כל עוד אלה לא הופצו בצורה מסחרית, אך כשהופיע האינטרנט הכל השתנה, וחברות התקליטים הכריזו מלחמה על התופעה, המכונה mixtape והיום אפשר להתייחס אליה פשוט כ-playlist אישי.

בחודש אוגוסט אותתה יוניברסל על שינוי כיוון, כאשר הודיעה כי תפיץ בצורה חוקית mixtape מחתרתי, שהופק על ידי DJ Bear, אך בספטמבר היא הגישה תביעה נגד קבוצת מוזיקה אחרת שהפיצה mixtape של אמני היפהופ שהיא מייצגת. חשוב להדגיש שאין ספק שזכויות יוצרים הופרו, אך זה לא היה מהלך חכם מצד יוניברסל. האוספים המחתרתיים הופצו במקומות מסוימים, לקהל של מובילי דעה מוזיקליים. יש להניח שהתאגיד הרוויח מהם יותר מכפי שהפסיד.

האינטרנט מחדד את הנקודה הזו עוד יותר. דרך “עונג שבת” הכרתי את אתר Mixaloo, המאפשר לכל גולש ליצור אוספים, לפרסם אותם בבלוג ואפילו להרוויח כסף עליהם. רק לאחרונה יוניברסל אישרה להפיץ את כל הקטלוג המוזיקלי שלה חינם בסטרימינג דרך אתר שיתוף המוזיקה imeem. תאגידי המוזיקה מתחילים להבין בדרך הקשה שכדי להרוויח, הם חייבים לוותר על חלק נכבד מהשליטה בתכנים. >