הפילוסופיה של גוגל: פרסום זה תוכן

יאיר גולדפינגר, ממייסדי מיראביליס, הקים בשנת 2000 את דוטומי, חברה שפיתחה מערכת פרסום לא פולשנית השולחת לגולשים שהסכימו לכך מודעות המותאמות במיוחד עבורם. המערכת אפילו אפשרה לגולש לשלוח פרסומת שמצאה חן בעיניו לגולש אחר.

על אף שהתייחסו אליה במונחים של הבטחה והיא זכתה במספר תארים בנוסח “החברה המבטיחה של השנה”, דוטומי לא הצליחה בארץ ופועלת בעיקר בארצות הברית, אך נדמה לי כי גם שם היא לא הפכה להצלחה היסטרית.

במובנים רבים החברה הקדימה את זמנה. שוק הפרסום המקוון פיגר הרבה אחרי הטכנולוגיה. רק היום, כאשר 2008 בפתח, מדברים המפרסמים על עתיד נראה לעין של פרסום המותאים אישית לכל יוניק. בישראל רוב ההכנסות עדיין נובעות מפרסום “טיפש” ולא מפולח.

לדוטומטי היה רעיון טוב, אך היא כשלה בהבנת הפסיכולוגיה של הגולש. בתחילת 2002 כתבתי: “הקונספציה של דוטומי מתנגשת בתפישות יסוד שגולשים אינם ששים לשנותן – היא מצפה מהם לתת ידם לביטול אשליית האנונימיות שבגלישה ומחייבת אותם לבצע פעולה (להירשם) כדי לקבל פרסומות ‘ידידותיות’, בשעה שרבים מהם מוכנים לעשות הכל כדי להימנע מפרסומות מכל סוג. עידן הפרסומות האישיות עוד יבוא, כאשר התאגידים יחליטו שהם חזקים די הצורך כדי לא לשאול את האנשים אם הם מעוניינים בהן”.

העידן הזה עכשיו בפתח, והסימנים הראשונים לכך הן הפרסומות המסתננות בין “דיווחי התנועה” של החברים ב-Facebook.  תוכנית הפרסום החדשה של גוגל, ה-Gadget Ads, מיישמות את התפישה באופן שונה. המפרסמים יכולים לבנות לעצמם פרסומות עשירות באמצעות שירותי גוגל כמו Youtube ו-Google Maps, להוסיף RSS ועוד. 

למשל, הונדה “קנתה” את להקת הבנים Fall Out Boy. הבאנר של החברה הוא למעשה mini-site הכולל מעין לשוניות המאפשרות לצפות בתאריכי ההופעות של הלהקה, לשלוח לה תגובות, לצפות בקטעי וידאו מאחורי הקלעים, לשחק במשחקון און ליין ממותג, וכמובן גם לצפות במידע על ה-Civic החדשה של הונדה.

גוגל מצפה שגולשים ידביקו את הפרסומות האלה מרצונם בדף ה-iGoogle שלהם ובעתיד גם בבלוגים. לדעתי השאיפה האחרונה תיתקל בחוסר היענות למעט במקרים כמו משחקון און ליין ממכר או פרסומת שהיא קטע וידאו ויראלי. זה לא כל כך משנה, כי המטרה העיקרית והערמומית של גוגל תושג. החברה שהצליחה עם המודעות תלויות ההקשר הולכת צעד אחד קדימה ומטשטשת את הגבול בין תוכן לפרסום.  

כמה מהגולשים שייצפו בפרסומת של הונדה, אם תוצג ברשת הפרסום של גוגל, הכוללת מאות אלפי אתרים, יבינו כי הקוביה הכוללת קטעי וידאו, תגובות של גולשים, קישורים לכתבות ועוד תכנים, היא בעצם פרסומת? לכמה בכלל אכפת? ככל שהפרסומות האלה יותאמו יותר לתכנים הרגילים של האתר, כך הדביקות שלהן תגדל והטשטוש ביניהן לבין התוכן תלך ותגבר עד שהגבול ייעלם לגמרי. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת