הודעה לסופרי הראשים: הכמות היא לא העיקר
מעת לעת ובקצב גובר אנו עדים לתחרויות פופולריות בטוויטר. יש אנשים ששמו לעצמם מטרה לצבור עשרות אלפי עוקבים והם משתמשים בטקטיקות שונות לשם כך. אני מסכים לכל מילה שנכתבה בפוסט “אז יש לך מיליון עוקבים” ב-Dotmad.net, המסביר מדוע כל רדיפת העוקבים מטופשת מיסודה.
הנה העיקר מבחינתי:
“עוקבים עוורים”, אשר מצרפים אתכם מבלי להכיר אתכם או מפני שהם ספאמרים הם חסרי משמעות. זה קהל לא מפולח ולא רלוונטי שאינו מספק לכם תהודה, לא ישירה ולא עקיפה. מבלי שיש לכם מוניטין מקוון המספק תשתית לכמות עוקבים גדולה, אין שום משמעות לספירת הראשים הזו.
אני מתייחס גם לגורי אלפי, עינב גלילי, עופר שלח ורביב דרוקר. אם מטרת התחרות היא ניסיון להיבנות על הבאז של טוויטר עבור כמה נקודות רייטינג (בספק אם טוויטר מעניין יותר מכמה אלפי אנשים בישראל), היא נכשלה. הכשלון המהותי יותר שימוש בטוויטר שלא למטרה לשמה הוא נועד – קרי, דיאלוג מתמשך ואישי בגובה העיניים.
כמה כדורים פורחים אתם סופרים? מה זה משנה? תמונה ברישיון Creative Commons של a4gpa
רשתות חברתיות אינן המוניות ולא מובחנות אלא מפולחות ומזוהות
זה לא קורה היום פשוט משום שהרשתות החברתיות עדיין אינן משוכללות מספיק. אך גדולתן תתגלה ברגע שאפיץ מסר בנוסח “צופה בתוכנית הסריגה בערוץ 8″ ורק קהל עוקבים המתעניין במסר זה יקבל את ההודעה. אני רואה עתיד קרוב ובו קהל העוקבים יהיה דינמי – כלומר, לא נעקוב אחר אדם באופן רציף אלא סלקטיבי – נקבל רק את הציוצים הרלוונטים שלו. זה הכיוון של חברות כמו my6sense.com ואני חושב שהוא נכון.
מי הקהל שלכם?
במדיה חברתית האיכות חשובה יותר מהכמות.
מדי יום קוראים את “חורים ברשת” בין 800 ל-3,000 אנשים. זה יהיה נחמד מאוד אם נכפיל ונשלש את הכמות הזו, אך אם הבחירה היא בין כמות מצומצמת ומפולחת של קוראים לבין המונים שמגיעים לאתר רק משום שהוא מתפרסם על במה מובילה ומזרים אליו תנועה לא מובחנת – תמיד נעדיף את הקוראים הנאמנים. גולשים אלה נשארים יותר זמן באתר, יוצרים אינטראקטציה, מניבים יותר הכנסות מפרסום, מפנים לבלוג ממקומות אחרים והם השגרירים הטובים ביותר שאפשר למצוא. אפשר לחשוב עליהם כעל מיסיונרים של תוכן – מפיצים את הבשורה שלכם לכל מקום ואלה יחסים שחשוב לטפח. גולש חוזר הוא גולש טוב יותר, גולש משתתף הוא גולש מצוין ושניהם שווים פי כמה מהגולש האקראי. האם אתם יודעים מי הם הגולשים שלכם?
אין בלוג המנותק מהקהילה שלו כפי שאין חשבון טוויטר (אמיתי) ללא נעקבים. על כן, אני רואה ב-cnnbrk וכל ה-apulsk למיניהם יותר RSS מאשר טוויטר במובנו האמיתי.
רשתות חברתיות מורכבות ממבנים של כוכבים קטנים כאשר אתם (או החברה שלכם) במרכז. המטרה העיקרית היא לוודא כי כל אחד מה-Nods המתחבר אליכם הוא רלוונטי, מעורב, פעיל. שכבה ראשונה של 100 עוקבים נאמנים עשויה להפיק Reach (יכולת השגה) של 1000 קוראים רלוונטיים בעוד שכבה ראשונה של 10,000 עוקבים פאסיבים תיצור אפקט קטן מאוד. אז נכון שסלבריטאים נהנים ממקדם עניין גבוה, אך ללא נוכחות אמיתית גם הם לא יצליחו במדיה חברתית.
בחזרה לטוויטר. זו אולי ציפייה נאיבית, אך אני מאוד מקווה שנתחיל לחזות בקרוב בתחרויות “איכות” במקום “כמות”. מפורסמים שיצטרפו לטוויטר לא על מנת לעשות “מכה” של עוקבים ולברוח אלא כדי ליצור קשר אמיתי עם אנשים שמגלים בהם עניין וחשוב מכך – להקשיב מהם באמת ולהפגין ענווה. כי אם יש ערך אמיתי במדיה חברתית מעבר לכל הבאז והשפה השיווקית הוא בעצות ובפידבקים האותנטיים והלא מסוננים של העוקבים והנעקבים שלכם. אם אתם לא מוכנים להקשיב, לא תוכלו ללמוד ולהשתפר. אם לא תהיו שם באמת, לא תהיו שם בכלל.
אנחנו לא מספר!
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
18.08.2009 בשעה 16:20
מסכימה שמספר העוקבים הוא מדד שטחי ואפילו אינפנטילי במידת מה.. אבל לא רואה מולי עדיין את הויז’ן שכתבת עליו (דוגמת תכנית הסריגה) – זה נראה לי עדיין כל כך רחוק – אוטופיה שתעזור לי מאוד, בעיקר בניצול זמן הרשת שלי בצורה נכונה.
תודה
18.08.2009 בשעה 16:26
היי מיכל. רוב הדברים שתיארתי כאן עדיין אינם קיימים והם בבחינת “הכנה למזגן”. אך אם התשתית לא תונח כמו שצריך, גם מה שייבנה עליה יהיה רעוע..
18.08.2009 בשעה 16:27
גל, אני מסכים עם המסקנה של הכמות, אבל רואה קצת אחרת את נושא העקיבה – מהניסיון האישי שלי בעשור האחרון במעקב אחרי כותבי בלוגים, סטטוסים וציוצים, גיליתי כי ההנאה הגדולה שלי היא במעקב אחרי מישהו מסוים בתחילה בשל נושא מעניין שהעלה. אולם, בהמשך, הכותב שלי מניב לי מידע, תובנות והעשרה גם בתחומים אחרים של שלו, גם כאלה שעבורם יתכן שלא הייתי עוקב אחריו בתחילה. זוהי בעיניי התמורה הגדולה שלי בהקדשת הזמן לקריאה – ההיחשפות לתחומים חדשים ומעניינים של אנשים שהיגעתי אליהם בדרך אקראית לעיתים.
18.08.2009 בשעה 16:49
כרגיל, נהנתי מהפוסט ותודה על כך
במיוחד עניין אותי הנושא של מעקב סלקטיבי, זה רעיון מבריק ואני מקווה שיתממש בקרוב בכל הרשתות
18.08.2009 בשעה 17:02
הי גל,
שים לב לשלושת הטֲתים: טלפון, טוויטר, טלויזיה. בטלויזיה, המדד היחיד להצלחה הוא ספירת ראשים. בטלפון אין לכך כמעט שום משמעות. טוויטר נמצא באמצע בין טלויזה לטלפון, וכנראה שעוד מוקדם מידי להבין איזה מקום הוא יתפוס בתיקשורת בין בני אדם. האם טוויטר יהיה אך ורק כלי ל”דיאלוג מתמשך ואישי בגובה העיניים” בתוך קהילות קטנות, או כלי מסחרי לתקשורת המונית עם פרסומות סמויות, או אולי משהו חדש שאנחנו עדיין לא מכירים. הניחוש שלי: האפשרות השלישית היא הנכונה.
Sty
18.08.2009 בשעה 17:07
היי סטיי, אני לא בהכרח מוצא סתירה בין הדברים. לדעתי, טוויטר הוא כלי אפקטיבי לדיאלוג בקהילות קטנות, כאשר מסר מוצלח יעבור באופן יעיל (לא אמרתי ויראלי..) בין הקהילות האלה. כולל פרסומות סמויות ושיווק. זה כשלעצמו משהו חדש שלא הכרנו קודם.
18.08.2009 בשעה 17:08
העובדה שהתחרות של שלח-גורי-עינב-דרוקר הניבה רק כ- 2000 עוקבים לכל אחד מהם, מראה עד כמה טוויטר צריך להימדד באיכות ולא בכמות.
ואחלה וידאו – תמיד כיף להיזכר
18.08.2009 בשעה 17:41
אכן כתבה מעולה.
לטעמי הדוגמא היפה למעקב סלקטיבי היא : http://twitter.511ny.org/
מצטרפת לכתבה השניה היום שציינת בתחילת הפוסט
18.08.2009 בשעה 21:46
איזה כיף! פוסט מצויין נוסף בנושא המדובר.
18.08.2009 בשעה 23:23
הי גל
לפיזיקאים יש מושג שנקרא multi-scale, כאשר תופעה מסוימת חוזרת על עצמה בסקלות גודל שונות. הטלפון והטלויזיה הן תופעות של סקלה גודל בודדת: שני אנשים בלבד או כל הצופים. בטוויטר נראה מן הסתם הרבה סקלות בו זמנית: חלק מהשיחות יהיו בתוך קהילות קטנות של פחות ממאה אנשים, שיחות אחרות בסקלות יותר גדולות, וכמה טוויטים יופצו לקהלי ענק. בהחלט ניראה גם תופעות של “מסר מוצלח יעבור באופן יעיל בין קהילות”.
ומי שידע איך לעשות מזה “מכה”, שיצליח, תפדלו.
בכל מקרה הפוסט שלך עורר אצלי סדרת מחשבות.
Sty
18.08.2009 בשעה 23:44
תודה על הלינק אלי, ועם זאת, אני לא מבין את ההקשר שבו הוא נכתב.
19.08.2009 בשעה 1:09
סטיי, אני לא ממש עוקבת אחרי מה שאתה כותב על טלוויזיה. טלוויזיה איננה רק ספירת ראשים, היא מפולחת היטב על פי ערוצי נישה ותוכניות שפונות לסוג קהל מסויים. רבים טענו שכל ז’אנר סדרות האיכות שהחל לתפוס תאוצה בשנות ה-90 של המאה הקודמת נוצר כדי לפנות לקהל מצומצם אך אטרקטיבי למפרסמים, היינו, בורגנים אינטילגנטים עם כסף לביזבוזים.
יש פה דימיון לפירסום בבלוגים ובאתרים המתמקדים בתוכן לקהל מסויים. מהבחינה הזו, טוויטר לא המציא את הגלגל.
19.08.2009 בשעה 12:49
האם אתה מדבר על הנחת תשתית ברמה הטכנולוגית? כלומר כלים שיאפשרו לנו את התקשורת הממוקדת שעליה כתבת או ברמת תרבות גלישה והבנה של ‘מה קורה פה’ מצד הגולשים?
איך אתה רואה את תהליך השינוי הזה קורה?
21.08.2009 בשעה 23:18
[...] עדכון: עוד פוסטים מעניינים שקשורים לעניין הם של שוקי גלילי ב מדוע שיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן וגל מור ב הודעה לסופרי הראשים: הכמות היא לא העיקר. [...]
22.08.2009 בשעה 14:04
[...] פרסום-מחודש (ReTweet) של אותן הודעות וכאן נחה האשליה. גם גל מור התייחס לנושא וכתב על עוקבים עוורים, אשר מצרפים אתכם מבלי להכיר אתכם [...]
22.08.2009 בשעה 21:00
[...] Referance). אז יש לך מיליון עוקבים בטוויטר. עדי אבנית, Dotmad.net. הודעה לסופרי הראשים: הכמות היא לא העיקר. גל מור, חורים [...]
01.09.2009 בשעה 19:24
[...] הודעה לסופרי הראשים: הכמות היא לא העיקר – גל מור [...]
08.11.2009 בשעה 15:35
[...] מתייחסת לספירת גולגלות כאל סממן הצלחה ברשתות חברתיות. כפי שכתבתי בעבר, “הצלחה” ברשתות חברתיות תימדד אך ורק על פי קשרים [...]
17.11.2009 בשעה 15:05
[...] הודעה לכל סופרי הראשים – הכמות אינה העיקר [...]
19.11.2009 בשעה 16:30
[...] הדיגיטלי, המדיה החברתית, הפוטנציאל, הROI, הויראליות, הפופולריות, המעורבות, הדיפלומטיה – ולכן כואב לי לראות שעשר [...]