חורים ברשת

השבוע פורסם דו”ח של ארגון ONI בנוגע לחופש הביטוי, ניטור וצנזורה באינטרנט במזרח התיכון ואפריקה. ONI הוא גוף מחקרי בעיקרו המופעל בשותפות  מספר גופים אקדמאים, בהם בית הספר לאינטרנט בחברה ע”ש ברקמן של אוניברסיטת הארוורד. הגוף פועל כדי לחקור, לחשוף ולהצביע על חסימות ומעקבים שמפעילות מדינות באינטרנט.

המסקנות הברורות מן הדו”ח אינן מפתיעות. מצב חופש הביטוי וחופש המידע ברשת בסביבת צפון אפריקה והמזרח התיכון החמיר דרמטית בשנים האחרונות. אם עד לפני מספר שנים, נתפסה הרשת כאלטרנטיבה עדכנית פרועה ומבוזרת לאמצעי התקשורת המסורתיים הנתונים לרוב להשגחה דקדקנית של רוב ממשלות העולם (עיתונות, טלוויזיה ושירותי טלפוניה), הרי שרוב המדינות במזה”ת, הצליחו לגשר על הפערים הדיגיטלים ובאמצעות טכנולוגיות מערביות עדכניות – לייעל את החסימה הניטור והצנזורה של תכנים שמגיעים אל תושביהן. כך, מגלה המחקר, אפילו ממשלת חמאס הענייה בעזה, שמנהלת את ישיבותיה לאור נרות, הצליחה למצוא את המשאבים לחסום אתרי פורנוגרפיה ואתרי היכרות בפני תושביה.

הדו”ח מציין כי אחת התופעות המדאיגות היא ההחרפה בצנזורה הפוליטית במדינות הסביבה. בדיקות העלו כי מדינות האיזור מפעילות כלים לניטור וחסימת מידע אודות המשפחות השולטות באותן מדינות. אף מדינות שנחשבות למתונות יחסית, מצנזרות באופן שיטתי ביקורת ציבורית אודות פעילות השלטונות והמנהיגים הפוליטיים העומדים בראשם. בין המדינות שאובחנו כפועלות בצורה זו ניתן למצוא את סוריה, בחריין, קטאר, ירדן, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מרוקו, לוב וטוניס.

מדינות כגון סודאן, טוניס, תימן וממשלת עזה שהוזכרה קודם, חוסמות אתרים שפוגעים “במוסר הציבורי” – בהם אתרים אודות הומוסקסואליות, עירום, הימורים, אלכוהול, סמים ואתרים המפקפקים באמיתותו של הזרם האיסלאמי השולט באותה מדינה. חלק מהמדינות שהוזכרו קודם החלו לחסום לאחרונה אף כלי רשת שנחשבו נייטראליים בעבר, כגון מנועי תרגום, מנועי חיפוש ושירותים שנועדו להבטיח פרטיות גולשים. על מנת לסכל ניסיות מעקף של אמצעי החסימה הפעילים.

בעוד שישראל לא אוזכרה, מסיבות חיוביות במסקנות הדו”ח האיזורי, הפרק אודות ישראל מצייר את מדינת ישראל לא רק כאי בודד בתוך אוקיינוס עכור שעולה על גדותיו, אלא כבעלת פוטנציאל סיכון פנימי שגדל משמעותית בשנה האחרונה. ישראל מתוארת אמנם כדמוקרטיה ליברלית שאיננה מפעילה בפועל אמצעים לצנזור תוכן גולשים בענייני מוסר, דיעות פוליטיות, ביקורת, ותפיסת המשטר.

יחד עם זאת, אין מקום להתרווח על כורסת המחשב: הפרק על ישראל איננו מתעלם מעננים שחורים המאיבים על עתידו של חופש הביטוי והמידע ברשת הישראלית. הצעות חוק קיצוניות, מן הסוג שפותח לרוב את תיבת הפנדורה של החסימה, לתמיכה בקרב מחוקקים ובממשל. לדוגמה, למרות מאבק מתמשך, הצעת החוק סינון אתרים, (המכונה 892), נתמכה על ידי שר התקשורת שאז, עברה ברוב גורף במליאת כנסת ישראל כשהובאה להצבעה. חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק לא נמנו על מיעוט המוכר כקיצוני, דתי או שמרן והסיבה היחידה שמנעה את חקיקתו של החוק נבעה בסופו של דבר בשל הליך פרוצדוראלי. הצעות חוק אחרות שעסקו בחסימת תוכן ברשת, שלא הגיעו לסף מתמקדם, לא אוזכרו. אולם בשנים האחרונות, מספרן הלך וגדל.

אם כי אין התייחסות מפורשת לכך בדו”ח הנוכחי, נראה כי חלק לא מבוטל מהמדינות שמפעילות או חשודות בצנזורה פוליטית, אידיולוגית ואישית ברשת החלו את פעילותן דווקא תחת קידום אינטרסים בעניין המוסר הציבורי. כך, בשם המנדט השקט שמעניק לעיתים הציבור בנוגע לחסימת פורנוגרפיה ותכנים שנויים במחלוקת, מסוגלות מדינות את התשתית הטכנולוגית, המוסרית ובעיקר את האדישות הציבורית הנדרשת כדי להפעיל צנזורה, מעקב והשתקה. מדינת ישראל, כאמור, נעמדה על שפת התהום המסוכנת הזו במהלך השנה האחרונה. לכן, תהיה זו טעות רבתי להתרפק על הדו”ח הנוכחי מבלי להשתמש בו כנורת אזהרה לעתיד אפל ומסוכן. עתיד שהיינו קרובים אליו במהלך השנה האחרונה יותר מאי פעם.

גילוי נאות: המחבר השתתף בניסוח ועדכון הפרק אודות ישראל במסגרת פעילות ONI.

הסכנה טרם חלפה. התמונה של digital_stability מופצת ברישיון Creative Commons