5 סיבות להתנגד ליוזמת החקיקה נגד "שמות מוזרים" לילדים

היום תבקש ועדת השרים לענייני חקיקה לאשר בקואליציה הצעת חוק שמטרתה למנוע מאיתנו לכנות את ילדינו בשמות “מוזרים”. במחשבה ראשונה זה נשמע לכם נכון וראוי. זה ארוז יפה, זה “לטובת הילד” וזה נועד לכאורה למנוע התעללות ולעג לילדים. אתם מתחברים כי אתם לא מוזרים, אתם לא תקראו לילדה שלכם “אוחזת ענף עץ השקד”. למעשה, אף אחד לא קרא מעולם לילדה שלו בשם הזה, אבל את הפופוליזם והדמגוגיה קשה לבלבל עם עובדות. החוק המוצע לא יטפל בשום בעיה כי היא לא קיימת וגם אם קיימת באופן זניח ושולי, מדובר בחוק בלתי חוקתי ומסוכן שראוי להתנגד לו מבלי שום קשר לנטייה פוליטית מסוימת ומכל הטעמים הבאים:

1. התערבות בלתי חוקתית בהחלטות השמורות לפרט בתוך התא המשפחתי

מבלי לפתוח את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולחפש את הסעיף הרלוונטי, גם מי שאינו משפטן יכול לחוש באינטואיציה שיש כאן פגיעה בכבודו של אדם וחירותו. למשל, חירותו לדבוק במקורות, שנובעת בין היתר מעצם היותה של המדינה “יהודית ודמוקרטית” . זכותו של אדם לקרוא לילדו אברהם היא זכות שאין עליה עוררין וגם אם לשאר הילדים בגן יש שמות מודרניים שמסתיימים כולם למרבה האירוניה ב”אל”, אור- אל, שון – אל וכיו”ב. זכות חוקתית טבעית נוספת של אדם, היא למשל הזכות להנציח את יקיריו ואם אנחנו מכירים בזכות זו אז אנחנו מכירים בה גם כאשר לסבתא ז”ל קראו פורטונה…

2. הקושי לקבוע סטנדרט אחיד ולהגדיר מהו “שם מוזר”

בפעם הראשונה שהחוק הזה יגיע לבג”צ במסגרת עתירה שקוראת לפסול אותו בטענה שאינו חוקתי, יעסוק בית המשפט בשאלה המתבקשת: האם בכלל יש לנו יכולת להגדיר מהו שם “מוזר” . ואין לנו!. ראשית, בדומה לאופן בו אנו שופטים אומנות, מוזר הוא עניין של טעם, זמן, תרבות ומקום. שנית, ישראל היא מדינת הגירה שחיים בה שני עמים ואין ספור תרבויות כך שבמקרה שלנו להגדיר “מוזר” זה “סמטוחה” שלמה. בשביל להגדיר חריגה מנורמה – “מוזר”, צריך קודם כל להגדיר סטנדרט וכאן מתחילה הבעיה. מהו השם או מנעד השמות הסביר? המתקבל על הדעת?

מה שנשמע לפקידת משרד הפנים בדימונה לגמרי מקובל, נשמע לפקידה בצפון תל אביב מזעזע. לגמרי. אם מותר לקרוא לילד ממוצא רוסי בוריס, אי אפשר להגיד לחילוני שגר בקיבוץ לא לקרוא לילד זבולון. אפרופו קיבוצניקים, תשאלו אותם מה הם חושבים היום על התקופה בה הקיבוץ החליט עבורם איך ראוי שיקראו לילדיהם.

3. מי יחליט עלינו?

לא פחות מפחידה המחשבה על היישום הפרקטי של החוק. לפי הפרסומים שומרי הסף יהיו פקידי מרשם האוכלוסין אשר באפם אמורים להריח “מוזרות”, לעכב רישום שמות בעיתיים ולהעביר את ההורים לוועדה המורכבת מאנשי חינוך ובריאות הנפש “שיסבירו להם את המשמעות שיכולה להיות לבחירת השם על שלומו של הילד”. החשש ממתן הכוח הזה בידי הפקיד נובע מהנטייה הטבעית של אדם לעשות שימוש לרעה בסמכות שניתנה לו. בהעדר סטנדרט אחיד ובהינתן שהפקידים הם בני דתות שונות, רקע תרבותי שונה ובגילאים שונים, בהחלט סביר להניח שהפקיד יפעיל שיקול דעת בלתי ענייני, אישי, פוליטי ו/או אמוני.

4. אי היכולת לאכוף את החוק

נניח שעברנו את כל המכשולים החוקתיים, שמישהו נרדם בשמירה והחוק עבר, עכשיו צריך לאכוף אותו וזה רבותי בלתי אפשרי. נניח שוועדת הפסיכולוגים והמחנכים למניעת קריאה בשמות מוזרים” ממש מתעקשת עם בני זוג חרדים שבחרו בשם ” מנחם מנדל מויישה” לבנם בכורם, ואפילו השתמשו בסמכותם החריגה והקיצונית לכפות עליהם לקרוא לו בשם הולם, נניח בנימין, ברור שאין לקביעתם שום שיניים, משום שבקהילה זו שמו של ילד ניתן לו במעמד הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ולא במשרד הפנים.

עכשיו תאמרו ובצדק, החוק לא נועד להפריע את חופש הביטוי של אלו, אלא של המוזרים בקרבנו, החילונים האשכנזים ממדינת תל אביב. נכון. הגיע הזמן שמישהו יעצור את הנטייה שלנו ליצירתיות. עם זאת, גם במקרה של החילוני הנועז, ניסיון החיים מלמד אותנו שהיכולת שלו לשלוט באופן בו יכנו אותו בפועל היא מוגבלת מאוד. אני לא זוכר אף מקרה קיצוני של ילד שצחקו עליו בגלל השם שנתנו לו הוריו, אבל מאידך אני יכול למנות עשרות מקרים בהם ילדים זכו לכינויים מעליבים מצד ילדים אחרים שדבקו בהם שנים רבות וגרמו להם סבל רב ועגמת נפש. ובתופעה הזו בהחלט ראוי שמרים סיבוני (יוזמת החוק הידועה יותר בשמה האופנתי – מירי רגב) תטפל. נניח בדרך הבאה: את המשאבים שהיא מתכוונת להקצות לטובת התכנסות הפסיכולוגים והמחנכים במסגרת הועדה למניעת מוזרות בציבור, היא יכולה למשל להקצות לטובת סיוע לילדים במצוקה כבר עכשיו.

5. יצירת סטגנציה ופגיעה בהתפתחות החברה

אני מודה, אין לי מספיק ידע על מנת להביא אסמכתאות בנושא זה ולכן אומר רק זאת: אינטואיטיבית נדמה לי שכאשר אתה מבקש להגביל את היכולת לקרוא בשמות מסוימים אתה פוגע ביצירתיות ובאבולוציה הטבעית של השמות ויוצר מצב של סטגנציה ולגיטימיות תרבותית למגוון מאוד צר ומובן מאליו של שמות. לשמות יש משמעות גדולה בעיני מי שקורא בהם, את זה אני יודע להגיד בוודאות כאבא.

לסיכום יש לומר את הדברים הבאים: כבר היום מוסמך שר הפנים לפסול שם שעלול “להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו”. כך שאם לא השתכנעתם רק בגלל שאתם חוששים שאדם עוד עלול לכנות את ילדו בשם “קדאפי” אתם יכולים להירגע, זה אסור. גם לא שכחתי לציין או להתייחס לעובדה שבמדינות “נאורות” זה קיים בחוק לכאורה. צר לי, איני מתרשם מכך.

אני מרגיש לגמרי חופשי ובטוח לדון ולשוחח באופן חופשי על הנורמה הרצויה והראויה בישראל של 2012 מבלי להתייחס לשיטות משפט שקובעות למשל הגבלות על לבוש במרחב הציבורי. אני לא רומז ולא יודע לומר אם החוק הזה הוא חלק בלתי נפרד ממגמת יוזמות החקיקה הבלתי חוקתיות שנפלה עלינו לאחרונה, אבל אני יודע לחשוב קדימה ולשער מה ייחשב ל”מוזר” ומי יהיה פטור גם הפעם מביקורת וכפיפות לחוק. תרשו לי לנחש שאם חוק כזה יעבור אז התיקון הראשון לחוק יקבע את החריג לכלל הבא ” למעט שמות שמקורם במסורת ישראל” ובצדק. מה שלא צודק ולא חוקתי זה שהחוק הזה יחול עלי ואולי גם עליכם.

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

CC-by-2.0 limaoscarjuliet

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: ועדת השרים לענייני חקיקה, חוק, חוקים, חקיקה, ילד, ילדים, שם, שמות, שמות מוזרים, תינוקות