לגבי הנקודה שאתה מציין בקשר לסידור הדאטה הבעיה שאני מזהה היא שאין לנו שמץ של מושג איך צאצאנו יגשו למידע עוד 100 שנה. הם יוכלו לפתוח קבצי קוויקטיים? קבצי JPG? לפני 100 שנה אי הוודאות הזאת לא היתה קיימת כי כל עוד הנייר עליו נכתב מכתב או הודפס צילום נשמר במקום יבש לא היתה סיבה שמי שמסתכל על הצילום לא ידע “לקודד” אותו או לקרוא את הכתב אם הוא הבין את השפה. ההרגשה שלי היא שהיום קיימת הרבה יותר אי וודאות איפה לשמור ובאיזה פורמט כי הסידי רומים שצרבתי לפני חמש שנים אולי אי אפשר יהיה לקרוא עוד חמישים שנה כמו שהיום זה לא כל כך פשוט להשמיע קלטת או לנגן תקליט.

לשמור מדיה בענן של גוגל או על המחשב המקומי זה נחמד אבל אני לא בטוח שזה משהו שישרוד עשרות ומאות שנים כמו נייר כתוב וזה מה שמדאיג אותי.

לכל הסקפטיים מוצע לעיין באתר SHORPY.COM שהוא מאגר גדול של צילומים ממאה וחמישים השנים האחרונות, סרוקים באיכות טובה מאד ומתויגים. חלק גדול מהם, ןאפילו ממה שבבירור שהם צילומי חטף (snapshots), מעורר דיונים מעניינים מאד. עכשיו נבצע קפיצה לעתיד לשנת 2159…

לגבי הערתו של גל מור לגבי מדיה – אחת והנתונים נמצאים באיחסון ברשת (כולל מעקב זמינות תקופתי) ולא על מדיה מקומית, כל בעיית תאימות מבנה קבצים ויישומים היא פתירה, בתנאי שלא משתמשים בישום מיוחד ונדיר. אין לי ספק שניתן יהיה בעוד מאה שנה לקרוא קבצי JPG או להריץ יישום קוד פתוח בשל כלשהוא. לדוגמה – עד היום ניתן להריץ יישומים של IBM 1401 משנות השישים של המאה הקודמת באמולציה על אמולציה…

טוב, לא בדיוק המשמעות הכלכלית אבל בהחלט מסכים – ככל שהמידע זמין יותר הוא פחות שמיש. לבתי בת ה 17 יש במחשב יותר מ 10,000 תמונות מביה”ס התיכון והיא רק עולה לי”ב – מה היא תעשה איתן? לי יש 10-15 תמונות מכל שנה ושעשינו פגישת מחזור כל אחד תרם כמה תמונות שניסרקו והיה מין ספר למזכרת – אבל איך אפשר לבחור מתוך 10,000 כפול 250? למי בכלל יש זמן להתעסק בזה?
ויש בעיה נוספת – המוח האנושי, כן, העירץ הזה היושב בראש שלנו ושולט על מעשינו הוא לא כל כך אוהב שמשנים לו את התבניות הידועות והמוכרות שלו ולכן מה שהוא יעשה הוא יכניס ויקבץ הרבה דברים דומים אך שונים לקטגוריה אחת וימחק לנו למעשה את השונות הקטנה, המעניינת, ושכנסתכל בתמונות (אולי, מי יודע באיזה פורמט) עוד 40 שנה הם יספרו סיפור הרבה יותר פשוט ממה שחשבנו כשצילמנו אותן

ברגע שהחיים של אנשים תועדו בצילומים ומכתבים היה קל יותר לשמור על אותם חפצים. מה עושים היום עם חשבון אימייל של סב שנפטר? האם בני המשפחה מעוניינים לשמור עליו כמזכרת כפי שבעבר שמרו מכתבים וגלויות? האם הם יוותרו מראש בידיעה שמדובר באוסף של מאות ואלפי אימיילים שרובם המכריע נטול כל ערך סנטימנטלי למשפחה? קומץ מכתבים בכתב יד קשה יותר לזרוק לפח מאשר גיגה-בייטים של אימיילים לדעתי ואת המכתבים הללו משפחות שמרו לאורך שנים בגלל הערך שלהם.

לגבי כמויות הפריטים – אכן הררי תמונות לא מסווגות הם בעייתיים, אבל אפילו סדר כרונולוגי יהיה מעניין לצפיה דורות מהיום, ביחוד עם תיוג מינימלי של מקום \ מצולמים.