הצילו: עומס מידע לפנינו
בעיית עומס המידע אינה חדשה אך הוחמרה בחודשים האחרונים, לא מעט בגלל טוויטר, פייסבוק וכל החברתיות המתפרצת הזאת. עשרות הודעות והתראות בפייסבוק, עשרות הודעות ב-Gmail, ציוצים בטוויטר עם קישורים שאמנם אינם דורשים מענה אישי אך מהווים טריגר להמשך דיון וראויים לעיון.
בשל מגבלת הזמן והעובדה המצערת שכולנו בני אדם יש גבול לכמות המידע לו נוכל להיחשף ולעכל. כבר עתה כמות המידע החדש אליו אנו נחשפים גדולה מאוד ביחס לעבר. אפשר לחלק את הבעיה לשתי רמות: 1. הסחות (העדכון האחרון מסיח את דעתי מהמשימה שאני אמור לעשות עכשיו). 2. כמות המידע.
1. הסחות – במקרה זה הפתרון הישן של היצמדות לעקרונות של Getting Things Done אמור להועיל.
דיוויד אלן מטיף לריקון המוח מטרדות החיים והתבססות על מערכות חיצוניות לאחסון רעיונות ומחשבות על מנת להשתמש בהם ברגע הנכון עבורכם. צצה משימה חדשה? הוסיפו אותה מיד לכלי לניהול משימות כמו Remember The Milk או Google Tasks.
נתקלתם בקישור מעניין? שתפו אותו ב-del.icio.us, בטוויטר או בפייסבוק וכך גם תוכלו לחזור לאותו קישור מאוחר יותר. גם Google Reader מספק אפשרות לשמור ולשתף קישורים ובעקבות השינויים האחרונים הוא מתקרב בהדרגה לטוויטר. בין השינויים: אפשרות למצוא אנשים חדשים כדי לעקוב אחרי הפידים שלהם, תכונת Like לפוסטים, שיתוף מתקדם ועוד. אליה וקוץ בה – עושר הכלים לאחסון ושיתוף מידע הופך את משימת הריכוז לכמעט בלתי אפשרית. ההסחות הקטנות האלה משתלטות על מרב הזמן וגורמים לנו להתמקד במיקרו-משימות בלבד.

התמונה של dltq מופצת ברישיון Creative Commons
2. כמות המידע החדש. וכאן אנחנו נוגעים בבעיה העיקרית. השירותים החברתיים החדשים מציפים אותנו במידע חדש בהיקף חסר תקדים. כאשר מצאתי את עצמי יותר ויותר בטוויטר, גיליתי שאני מבלה פחות ופחות ב-Google Reader. פשוט מכיוון שאני לא עומס בכמות הקישורים החדשים להם אני נחשף בטוויטר. בפועל, ה-Feed של החברים הוא חזות הכל וגוזל את מרב זמני.
בכל יום מצטברים עשרות קישורים חדשים שרק עבורם אדרש לאישיות מפוצלת. זה כלל לא משנה אם אותו קישור נשמר לאחר רפרוף קצר ב-Del.Icio.us, פייסבוק או כטוויט מועדף ב-Seesmic Desktop – סביר להניח שכבר לא אחזור אליו בשל קוצר זמן. וכך אתרים שמשמשים לאחסון גרידא ואינם מספקים פיד חברתי (אפרופו דלישס) ילכו ויגוועו עם הזמן או ייעלמו לרקע (כאשר החזית היא אגרגטורים בנוסח Friendfeed). אגב, טוויטר הוא אתר הקישורים הגדול ברשת כבר היום.
הפתרון הדרוש לי אינו כלי לשמירה ולשיתוף קישורים אלא מערכת שתפנה לי זמן לקריאתם. במצב הנוכחי, הדרך היחידה שעשויה להבטיח, בהצלחה חלקית, כי אקרא מאמר מסוים היא להשאיר את הלשונית שלו פתוחה. הדוגמה האישית שלי אולי יוצאת דופן, אך אין לי ספק שהיא תהפוך לנחלת רבים בעתיד. המודעות או תשומת הלב למידע חדש יורדת ביחס הפוך לגידול הכמותי בו. זו הבעיה העיקרית. הפתרון היחיד לה עשוי להיות כלי סינון חכמים יותר. האופציה השנייה עשויה להיות, שוב, בריחה אל ההרים. >















24.07.2009 בשעה 22:04
בדיוק, אבל בדיוק הבעיה שלי. שמתי לב לקטע משונה, שאתה חוזר על הפנטזיה לברוח להרים. משהו בילדות? למה לא לברוח לאי?
24.07.2009 בשעה 22:09
אי מוקף בים, זו בעיה. וחוץ מזה, “איים אבודים” יצרה טראומה מסוימת עם כל הטיפוסים שהסתובבו שם(:
24.07.2009 בשעה 23:04
אתה נוגע פה בנקודה אקוטית ועכשווית, שרק תלך ותהפוך לדומיננטית יותר ויותר ותשנה לחלוטין את הצורה שבה אנחנו חיים. כבר עכשיו התחושה היא שאנחנו רוב הזמן עוסקים ב*להדוף* מידע במקום ליהנות ממנו. אני בכלל לא רוצה לחשוב כמה לחץ נפשי זה מוסיף לנו לחיים. באופן אישי, אני משתמש ב-http://www.instapaper.com, שמאחסן את הלשוניות לקריאה מאוחרת ב”מגירה” (אם להשתמש בביטוי של אלן). זה שימושי, אך עדיין נקודתי – מה עם כל הספרים שאני רוצה לקרוא, וכו’?
גם פיבר (http://feedafever.com/) מסתמן כצעד בכיוון הנכון: קורא רסס שמסדר את הלינקים לפי הכי חמים, ומעודד אותך דווקא להוסיף פידים. מעניין, ועדיין לא שם.
אני חושב שהטכנולוגיה שבאמת תעזור לנו להתמודד עם המידע הזה, והיא חייבת להגיע מתישהו, צריכה לדעת לעשות לנו דיאטה – האם אני באמת צריך לקרוא את המאמר הזה? היא תדע לחלק את המידע ליחידות אינפורמציה קטנות, ונוכל להבין מה נותן לנו תועלת כלשהי, ומה אפשר לסלק. עודף המידע הוא בעייתי רק כי נדמה לנו שנוספו לנו תחביבים או תחומי עניין, אבל האמת היא שלמידע יש תכונה שהופכת אותו למפתה רק כי בגלל הצורה שלו. אין לכמות הזאת יתרון אנושי – האדם לא יהפוך מאושר יותר, חכם יותר, תרבותי יותר אם יטבע במידע. אני מחכה לטכנולוגיה שתעזור לי להבין איזה יחידות מידע אני מוצא שימושיות. במילים אחרות: היא תעזור לי להתמקד, להבין מי אני יותר ולהכיר את תחומי העניין האמיתיים שלי.
24.07.2009 בשעה 23:13
שתי הצעות
1. תלמד קריאה מהירה
2. תשתמש באתר GreatSummary http://www.greatsummary.com/highlight.html
24.07.2009 בשעה 23:34
אני מסכימה עם תאור ההרגשה, אבל אני לא חושבת שהבעיה היא מציאת הזמן לקריאה. הזמן לעולם לא יספיק לנו, במיוחד בעולם שבו מקורות המידע מתרבים והולכים. אני הפסקתי לשמור טאבים לקריאה, כי כמו שאתה מתאר – אני פשוט לעולם לא מגיעה אליהם.
הבעיה היא לדעתי סינון המידע. יש המון המון רעש שם בחוץ, המון מקורות שמספרים בדיוק אותו דבר, צריך להתחיל לסנן ולא לקרוא את כל מה שאתה חושב שאתה רוצה/יכול להיות מענין.
הפתרון צריך לדעתי להיות כלי שיאפשר לנו סריקה הרבה יותר אינטליגנטית של המידע. אני רוצה לדעת, בסריקה ממש מהירה – עד כמה הנושא חם, עד כמה המקור אמין, ועוד כמה קריטריונים שיעזרו לי לקבל החלטה הרבה יותר מודעת אם לקרוא או לא. זה פתרון כל כך מתבקש בעיני, ועם הכלים שקימים היום הוא ממש אפשרי.
25.07.2009 בשעה 0:59
גלעד, אני קורא קריאה מהירה. זה מובן מאליו. לולא היכולת הזו לא הייתי שורד בתעשייה המהירה הזו. הבעיה היא כמות קישורים שאי אפשר לצלוח אותה – גם לא בעזרת קריאה מהירה. הקישור ששלחת נחמד, אך אם רוצים תמצות אפשר לקרוא את כותרת המשנה. לעתים קרובות אין די בשתיים שלוש שורות. הדס, אני מסכים שבעיית הסינון היא אקוטית. אגב, יש כבר כלים שמתחילים לעשות את מה שאת מתארת. feedly.com למשל
25.07.2009 בשעה 1:06
טל, תגובה נהדרת. לא הכרתי את השירות שהפנית אליו. אבדוק אותו (כשיתפנה לי זמן(:)
25.07.2009 בשעה 1:51
מזדהה לחלוטין, אצלי בכל רגע נתון יש פיירפוקס עם עשרות טאבים שדורשים עיון בעתיד
לאחרונה התחלתי להשתמש ב- http://www.evernote.com כזכרון לטווח ארוך, כל לינק\טוויט וכ’ו שאולי יעניין אותי אחר כך נשלח ל-evernote שמסנכרן בין המחשב לאייפון, ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזר אליו וקורא אותו.
25.07.2009 בשעה 9:53
Hi Gal.
Thanks for this post! I totally agree with it.
i think that “our generation” biggest problem is lack of attention!
I do almost everything you wrote here, and see myself as an expert in GTD, but still at the end of the day what that i found most effective is:
1. read http://www.techmeme.com once a day to catch up on latest (i wish there were meme for each subject not just technology)
2. subscribe to daily mail to ~7 blogs i want to read
i am glad to say that your blog is one of them along with chrisbrogan, sethgodin, zdnet collaboration and enterprise 2.0 and more….
i will love to read a post about your recommended blogger and websites
a good idea will be blogmeme …. the latest and greatest blog posts
anyone picking up the glove
Thanks,
Sharel
25.07.2009 בשעה 12:50
אסטרטגיית-מתודולוגיית-טכנולוגיית הפתרון ל”עומס המידע”: עשרת הדברות לאישיות הסכיזופרנית, כמו שלימד אותנו הפסיכיאטר דלז בספרו “אנטי-אדיפוס” מ1972. א, עשה רק מה שאתה אוהב. ב, גלוש בצורה לא מסודרת לפי מה שמעניין אותך. ג, השאר לך שעה ביום למילוי חובות. ד, הפעל את הכלים המתוחכמים ביותר לסינון (דיג, דלישיוס, איי.גוגל וכו’). ה, בנה לך מערכת מעקב, ניטור, האזנה, תגובה, השתתפות אוףליין ואונליין. ו. פעל בצורה אסוציאטיבית כמו שפרופסור גבי סלומון כינה: דפקט הפרפר. זה לא דפקט, אל תאמין להם, זה אפקט. ז, למד לפי עקרון סטיב ג’ובס: לכל אחד יש את הקארמה שלו. ח. בסוף תראה את המכלול, תקבל את התבונה של תריזיאס שלאדיפוס הרואה היא לא הייתה. ט. חבר את הנקודות רק בסוף. י. חזור על התהליך באיטראציות.
25.07.2009 בשעה 18:17
[...] מור בחר להתייחס השבוע לבעייה שכולנו מכירים ונעשתה חמורה עוד יותר בחודשים [...]
26.07.2009 בשעה 8:42
אני צריך לבדוק מהי הכמות הממוצעת של הלשוניות הפתוחות שיש לי בכל זמן נתון, אני די בטוח שלפחות 5.
26.07.2009 בשעה 8:45
בהקשר הזה אפשר להשתעשע עם הסרטון של XEROX על הנושא – IOS – Information Overload Syndrome
http://www.youtube.com/watch?v=CXFEBbPIEOI
27.07.2009 בשעה 14:32
[...] מור קובל באחד הפוסטים האחרונים בחורים ברשת – הצילו: עומס מידע לפנינו על הצפה במידע. אכן ההצפה המדוברת אינה בעיה חדשה ואינה [...]
27.07.2009 בשעה 23:07
מסכים עם כל מילה,
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מחפש דרכים להספיק לעכוב אחרי כל הבלוגים/טוויטים/פידים שמעניינים אותי אבל הקרב אבוד מראש.
עכשיו אני נוקט בשיטה קצת שונה, קורא מה שאני מספיק, ואת השאר מסמן כ”נקראו”
אאני חושב שבקרוב נראה יותר ויותר שירותים כמו my6sense http://www.my6sense.com שינסו לעשות לנו סדר בבלאגן.
נ.ב.
אחרי שקראתי את הפוסט הזה ניכנסתי שוב לבעיה.
הבלוג שלך ניראה מאוד מעניין ועכשיו יש לי עוד בלוג שאני רוצה לעקוב אחריו:)
נתנאל
28.07.2009 בשעה 14:33
[...] ברשת: גל מור קובל באחד הפוסטים האחרונים בחורים ברשת – הצילו: עומס מידע לפנינו על הצפה במידע. אכן ההצפה המדוברת אינה בעיה חדשה ואינה [...]
14.09.2009 בשעה 16:39
[...] רעש. שטף החדשות והעדכונים מאיים להציף וגורם "הלם מידע" אפילו לגולשים הקשוחים והמנוסים ביותר. ברור לחלוטין [...]
01.03.2010 בשעה 12:35
הבעיה הזאת פתירה לחלוטין.
הבעיה היא שצרכני האינטרנט לא מוכנים לשלם על פתרונות שנותנים להם ומצפים לקבל הכל בחינם. לכן כל סטרט-אפ שמפתח פתרון לנושא, מבין מהר שהצרכנים לא ישלמו לו, ולכן לוקח את המוצר המדהים שלו לתעשייה בה כן ישלמו לו (לדוגמא – enterprises). וכן, אני מדבר מניסיון.
כשצרכני האינטרנט יסכימו סוף סוף לשלם תמורת מוצרים שנותנים להם תמורה מלאה (כפי שקורה בכל פלטפורמה אחרת) – גם בעיותיהם ייפתרו, והם יפסיקו להתלונן על עודף המידע.
מי כאן מוכן לשלם 5$ בחודש כדי שהבעיה הזאת תפתר לו מהחיים ? ותהיו כנים בבקשה.