מהמונים לשבטים רעיוניים: סת’ גודין ב-TED
כה אמר סת’ גודין: האינטרנט חיבר בין אנשים לרעיונות ויצר שבטים. הרשת הולכת ומקטעת את האנושות לשבטים רעיוניים אינסופיים כמעט. למרות זאת, כוחם של ההמונים לשנות מציאות לא פחת. להפך. רעיונות שמתפשטים בין שבטים יכולים לשנות מציאות היום, אף יותר מכסף או ממשלות. לכן המפגינים באירן ינצחו לבסוף – הקהילה חזקה יותר מהממשלה. לכן הפיראטים מהביי תמיד ירבו ויפרצו, ככל שינסו לתבוע אותם, או להכשיר ולכבס רעיונות כאלה. הקהילה הרעיונית שעומדת מאחורי האתר פשוט חזקה מדי מכדי להיות מובסת.
סת’ גודין אומר כי היום כוחו של יחיד לשנות גדול מאי פעם. אך הוא לא מחולל את השינוי לבדו: הוא מניע את השבט, שמניע שבט נוסף, שמניע עוד שבטים וביחד הם יוצרים כח חברתי ופוליטי חזק יותר מכל חברה מסחרית או שלטון. האינטרנט, שאיפשר לשבטים אלה להיווצר באופן טבעי, מקשר בין השבטים האלה במבנה של כוכבים משיקים. הרבה אנשים עדיין לא מבינים את הכח הטמון בכך, אך הפוטנציאל כבר קיים באופן חד וברור. לכן המדיה החברתית היא אחת ההתפתחויות המהותיות יותר מאז המצאת האינטרנט.
באותה נשימה: השבוע הסתיים המאבק על הצעת חוק סינון אתרים (892) בניצחון מפתיע למתנגדי החוק המסוכן הזה. ליוויתי מקרוב את המאבק הזה כעורך ערוץ המחשבים ב-ynet. הסיקור הנרחב המשיך גם בתקופתו של ניב ליליאן, שהחליף אותי בתפקיד עורך הערוץ. אני רוצה להאמין שהטיפול התקשורתי הזה תרם במשהו לדעת הציבור נגד החוק. על אף שלדעתי הענקנו סיקור שווה גם לתומכי החוק, מדובר באחד מהמקרים המובהקים בהם עיתונאי רשאי להתבטא בגלוי נגד חוק שבעיניו נוגד את חופש הביטוי ופוגע באינטרס הציבורי. חשוב להודות גם לעו”ד יהונתן קלינגר, שהקדיש זמן רב למאבק בחוק בכנסת ובכלל.
הצרות מהכנסת רחוקות מסיום. בצעדי ענק מתקרב לאישור חוק האח הענק (מאגר ביומטרי). מתנגדי החוק מתמודדים עם אדישות ציבורית וחוסר אמון ביכולת לשנות דבר מה. וזו בדיוק הבעיה – כאשר כה רבים לא מאמינים ביכולתם לשנות ולא יכולים להרים את האף ולהביט קצת יותר רחוק מגבול הצל שלהם – התסמונת היא פתולוגית ולא בהכרח מחוברת למציאות. שבטים, זוכרים?
סת’ גודין אומר דבר מאוד פשוט: אנשים הם סוכנים של שינוי. אך יש לדרבן אותם לפעולה. כדי שהשבטים יהיו אפקטיביים יותר, כל אדם צריך להתחייב לדבר מה – להקים תנועה, ליצור, לשנות, לשתף. העיקר לעשות.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
15.07.2009 בשעה 8:02
עושה שכל. עד המאה העשרים האנושות תמיד חיה בשבטים. ההגירה המואצת וטכנולוגיית הברודקסט (קולנוע, רדיו וטמבלוויזיה) החלישה את השבטים והחליפה אותם במכנה משותף נמוך ושטיפת מוח המונית דרך הפירסומות.
כשטיילתי בגואטמלה לפני עשור, הנשים התלבשו בהתאם לשבט/כפר שלהן, בארה”ב הנשים התלבשו בהתאם לקטלוג של בננה רפבליק. קבוצת היחוס השבטית נעלמה והארגונים הגלובלים ששולטים בטכנולגית הברודקסט מכתיבים את אורח החיים.
העוסקים ב”מדיה חברתית” ברשת מונעים מהצורך שלנו בשבטיות, ולמעשה בונים את כלי התקשורת השבטיים. דרך חשבון הפייסבוק והטוויטר שלי אני מחובר לשבטים שונים, כולל השבט של המחזור בתיכון, השבט של החברה בה עברתי, השבט של התל-אביבים ועוד.
אין חדש תחת השמש. מדיה חברתית הינה למעשה אוסף שבטים שבמקום מדורה יש להם טוויטר או פייסבוק.
15.07.2009 בשעה 9:44
שתי השאלות החשובות העולות מהתיזה של גודין
א. מה יבוא במקום 3 העיתונים (ידיעות, מעריב, הארץ) ו3 תחנות הטלוויזייה (1,2,10) בישראל? מי הם השבטים של ישראל. האם במאהה21 תהיה הגדרה חדשה של שבטים, או שהשבטים והעדות שלפני כור ההיתוך בישראל יקומו ויבנו את המדיה החברתית-שיחתית-קהילתית שלהם מחדש? זו השאלה הסוציולוגית-פוליטית. ב. השאלה השנייה היא שאלה עסקית ארגונית: אם פורסטר וגרטנר מדווחים על 90 וונדורים של מדיה שיחתית-קהילתית אינטראנטיים, שמתוכם 9 וונדורים כבר מוכרים במיליוני דולארים, האם המובילה בהם Jive http://itsinsider.com/2009/03/09/jive-goes-bigger-than-ever הולכת להיות סאפ 2.0 או אורקל 2.0
15.07.2009 בשעה 9:49
אמנם קראתי לפני שנים רבות, אבל למיטב זכרוני, הרבה לפני סת’ גודין, כתב את זה וויליאם גיבסון בנוירומנסר. גיבסון מתאר איך אופנות (במובן של סגנון חיים/אמונה) מתפשטות דרך הרשת, ואיך נוצרות מעין כתות-רשת שקצב התחלפות שלהן מואץ והולך כל הזמן. מאוד רלוונטי לימי הסטטוספירה.
23.07.2009 בשעה 16:07
מעניין מאוד!
נראה שיש שילוב של מספר תפיסות:
1.
The Tipping Point:How Little Things Can Make a Big Difference
by Malcolm Gladwell
.2
“The Long Tail” by Chris Anderson
בסופו של יום ,לכל אחד מאיתנו יש כוח מסוים כמו חרם צרכנים שנפוץ מאוד בארה”ב או בחירות בנשיא או שלטון (ראה מקרה אובאמה).
אולי הכח בקהילות קטנות זה הכח שיש לאדם בודד לעשות שינוי יחסי…ובימינו של מימוש עצמי ומציאת “הסוד” אנשים שואלים מה הכח היחסי שלי ואיך אני משפיע על העולם…ורשתות חברתיות וקהילות סגורות נותן מענה מסוים לצורך הזה….
עכשיו ברור לי למה אני כותב פה…
תודה על הפוסט הזה,
שראל
01.10.2009 בשעה 16:25
[...] בחודשים האחרונים התחדדה אצלי ההבנה שחורימבה עומד להיות פרו-בלוג – לא רק בגלל שיש לי גחמות אלא מפני שמתחת לפני השטח מתחולל שינוי. כל מה שאנחנו מכנים “מדיה חברתית”, “זנב ארוך” (כולם מושגים לא טובים) – הולך ומתחזק. האופן בו אנו צורכים מדיה משתנה ומתגבש מחדש סביב קהילות קטנות של אמון או שבטים, כפי שמכנה זאת סת’ גודין. [...]
04.11.2009 בשעה 14:18
[...] קהילתיים כמו בלוגים, ויקי ורשתות חברתיות יוצרים מעגלים קהילתיים קטנים בהם כוחם של יחידים והקהילה גדל. מאזן הכוחות שיוויוני [...]