חורים ברשת

טפסי הרשמה מקוונים. כן. זה מה שמעסיק אותי. אין לי עניינים חשובים יותר. עכשיו, אחרי שהבהרנו את העניין הזה, לחלק הכיפי. בשנים הראשונות של האינטרנט המסחרי טפסי ההרשמה המקוונים היו ארוכים כמו מספר שנות המאסר הצפויות לשרים לשעבר בכלא. מה לא ביקשו שם? שם האב, תעודת זהות, אזור מגורים, מיגדר, מספר טלפון ועוד. ברבות השנים הבינו מומחי שמישות כי עמודי הרשמה וכניסה סובלים מאחוז נטישה (bounce) עצום בשל אורכם, מסורבלותם ובעיקר היותם אבן נגף ברצף הגלישה.

התובנה הזו גרמה לאתרים רבים להסיר כליל את שכבת הרישום. אך אבוי. המשבר הכלכלי העמוק דחף את אתרי התוכן הגדולים לדעת יותר על גולשיהם, על מנת להגיש להם פרסום ומסחור רלוונטי יותר. בחסות ההצלחה של רשתות חברתיות כמו פייסבוק, קל יהיה להן לעשות זאת עכשיו יותר מאי פעם. מחקרים מראים שאנשים מוכנים בהחלט למכור את הפרטיות שלהם עבור תמורה שנראית להם ראויה מספיק, בין אם זה נכון או לא.

מה התמורה שמעניקה לנו הרשמה? במקרים של Skype, Facebook ו-eBay, למשל, התשובה ברורה. לא נזוהה על ידי המערכת ונוכל לעשות שימוש בזהות המקוונת שלנו, לא נוכל לרכוש, לא נוכל לצבור מוניטין בקהילה. בפועל, לא נקבל שירות. במקרים אחרים כמו אתרי תוכן, למשל, שעדיין לא נתפסים כשירות. וכך נולדו אתרים לעקיפת חומות רישום כמו BugMeNot. יש אנשים, אגב, שדוגלים בגישה שכל שירות הזמין ב-Web לא צריך להתאפשר רק עם שם וסיסמה, אם משיקולי פרטיות או אחרים. הם מנהלים קרב מאסף. מחקרים יוכיחו ללא כל קושי שגדל שיעור הזמן בו אנחנו שוהים באינטרנט במצב “מזוהה” ביחס הפוך למספר הגולשים המעדיפים לשמור על אנונימיות.

הרשתות החברתיות הן בעצם סוכנות השינוי הגדולות שיחוללו את ההון השיווקי כתוצאה מהפיכת האינטרנט למאגר מידע אנושי מזוהה. אך לא מן הנמנע שהמרוויחה הגדולה תהיה גוגל. מה נאמר כאשר גוגל תשכלל את ה-Profiles שלה ותיצור מנוע חיפוש אישי לכל גולש – המאפשר לאחרים לחפש כל אמירה, הגיג, תמונה, וידאו, בילוי שתועד בימי חייו של אדם והועלה לרשת. אחוז החומר האנושי המתועד גדל בקצב חד. הרעש שאתם שומעים הוא צלצול המטבעות הנופלים. כן, מידע ששווה הון.

למרות שטופסי הרשמה מתנוססים בכל אתר מכובד, במקומות רבים הבינו שיש יחס הפוך בין מספר הנרשמים לאורך טופס ההרשמה. וכך התקצרו טפסי ההרשמה. שם משתמש ושם פרטי? אין צורך בכפילות – אלא בשם משתמש בלבד שיכול לשמש גם כ-URL ידידותי. סיסמה ושוב סיסמה? אפשר לבטל את שני השדות האלה ולשלוח במייל הווידוא סיסמה שחוללה באופן אוטומטי. שדה אימייל יופיע רק פעם אחת ללא חזרה – מספר האנשים שיתבלבלו בכתובת קטן מאלה שינטשו עקב השדה הנוסף. אני אוהב את המינימליזם בטופס ההרשמה של Blip.fm

מגמה נוספת שצוברת תאוצה הם אתרים שמשתמשים בפלטפורמות כמו של גוגל, טוויטר או פייסבוק לצורך רישום והוספת שכבה חברתית. בבלוג הזה נעשה שימוש ב-disqus בחודשים האחרונים. אני מודה שזה לא עובד טוב ולא נראה טוב, במיוחד לא עם עברית. אפשר להתווכח על כל תוסף באופן נקודתי אך השאלה היא אם חיובית או שלילית העובדה שיותר ויותר בלוגים שאנחנו רואים מורכבים מפיסות של שירותים אחרים, לרוב של חברות גדולות.

לדעתי השאלה הזו כבר נפתרה. רוב השיחות מתנהלות כבר היום באתרים גדולים – בין אם מדובר ב-ynet, וואלה, פייסבוק או טוויטר. הגיוני מאוד שתתבצע אגרגציה של השיחות/תגובות עבור כל גולש. Friendfeed הוא פתרון חלקי, מאחר והוא תורם להמשך הקיטוע, לא שולף את התגובות מכל השירותים מהם הוא שואב את המידע ומוסיף תגובות משלו. Disqus הי

Majento שלח לי קישור למערכת תגובות חדשה ומעניינת. JS-Kit, אם נתעלם לרגע מהשם המזעזע, היא מערכת תגובות מעניינת עם יכולות מודרציה מגוונות, חסימת ספאם, רססים, הזחות וסינכרון בין התגובות של וורדפרס אל המערכת. כך לפחות ההבטחה. אך כפי שניתן לצפות משפן ניסויים כמוני, מיהרתי להתקין את התוסף ומיד נעלמו כל התגובות מ”חורים ברשת” לדורותיו. טובי המדענים מנסים לפתור את הבעיה. כנראה שזה מה שקורה כשמשחקים באש.

עדכון: הסרתי את התוסף. המעבר היה חורק ושבור. התגובות מ-disqus נשמרו בוורדפרס אך אי אפשר להגיב על פוסטים ישנים.