892 – זה לא ייגמר עד שזה ייגמר

הצעת החוק 892 תיכנס כעת, ככל הנראה, לתרדמת קיץ בת כמה חודשים, בעקבות הדיון היום בכנסת והפגרה שתחל ב-28 בחודש. אין שום טעם בחגיגות ניצחון או שאננות. יש לי יסוד להניח שבכיס של ש”ס מונחת הבטחה של “קדימה” להעביר את החוק במתכונתו הנוכחית או לאחר שינויים מזעריים שיבטיחו שהחוק יהיה חוקתי אך לא ירצה את המתנגדים. זאת, למרות ההסתייגויות שנשמעו היום והתחושה המטעה שידי מתנגדי החוק על העליונה.

אם התרחיש הזה יתממש, באוקטובר או נובמבר תעבור הצעת החוק בהליך חקיקה מזורז. והיה אם הקואליציה תיפול והליכוד יעלה, הבעיה לא תיפתר, כי ש”ס תהיה סיעת מפתח בכל קואליציה שתקום. הצעת החוק הזו היא בנפשם של חברי הכנסת של ש”ס. בעיניהם, הם באמת פועלים לטובת שלום הילדים וחשוב להבין את נקודת ההשקפה הזו ואת המוטיבציה, גם כשלא מסכימים איתם.

היום שמעתי דעות כי אם בסופו של דבר תתקבל גירסה מאוד מתונה של הצעת החוק, זה משהו שחברות האינטרנט והגולשים יוכלו לחיות איתו. הגישה הזו מוטעית, לדעתי, בגלל שש”ס תתיחס לכל כלי חוקתי כקרדום לחפור בו. יש להם סבלנות ומוטיבציה, ובאמצעות תקנות שהשר יתקן ותיקונים נוספים לחוק, הם בסופו של דבר יגשימו את חזונם. בהמשך הדרך גם הפטריוטים למיניהם יצטרפו אליהם. נשמע דעות בנוסח “למה לא לחסום אתרי מתאבדים?” “ואל ג’זירה ואתרי החיזבאללה – האם ראוי שילדי ערביי ישראל ייחשפו לתעמולה שלהם?”. ומה עם אתרים המלמדים לעשן סמים?”.

ברגע שכלי כזה יהיה זמין בידי המחוקק, יעיל יותר או פחות, הוא לא ישלוט בפיתוי להשתמש בו. אסור לתת להם דריסת רגל באינטרנט כי כל תקדים יהיה מסוכן. אז מה עושים? המתנגדים יכולים להאבק בכל כוחם ולנסות לשכנע את חברי הכנסת, אך אם מה שכתבתי בתחילת הדברים נכון, גישה כזו תהיה נאיבית מדי.

הפתרון היחיד הוא לגייס את הציבור הרחב לטובת המאבק. הציבור הרחב, על אף שהוא ברובו חילוני או מסורתי-מתון, קשוב להצהרות של ש”ס על החובה לשמור על ילדינו רק בגלל הפורנו. דור ההורים הנוכחי, בני ה-30 ה-40, מרגישים קצת אבודים. רובם לא עובדים בהיי טק ומצויים בפיגור דיגיטלי לעומת ילדיהם. הם חרדים מהשלכות האינטרנט על ילדיהם באופן לא פרופורציונלי ביחס לנזקי החשיפה האמיתיים (לא מעט ילדים לומדים לסנן בראש ולהתרחק מצרות), ומאוד מתפתים לרעיון של מבוגר אחראי שיעשה סדר באינטרנט. הם רוצים שילדיהם לא יראו פורנו ולכן ההצעה של אטיאס נראית להם הגיונית.

בעוד 10 שנים, אולי קצת יותר, כבר לא יהיה צורך בבייביסיטר להורים, אך בינתיים דרוש פתרון, ולא במחיר של התערבות ממשלתית גסה בחופש הבחירה של האזרחים. חברות האינטרנט דוחות בשלב זה את רעיון ההסדרה העצמית בגלל החקיקה, בנימוק שכל חקיקה תתייחס להסדרה כמובנת מאליה, ותדרוש להוסיף לה עוד חובות בחוק. הבעיה היא שאם לא תהיה הסדרה עצמית, בטוח שתהיה חקיקה, ואם תהיה הסדרה עצמית שתזכה לאמון הציבור, היא עשויה למלא את החלל ולאותת לחברי הכנסת כי אם הם באמת מוטרדים לשלום הילדים, כדאי להם לתת להסדרה לפעול. הברירה שתוצג להם ולציבור צריכה להיות הסדרה או חקיקה. כל אחת מהאפשרויות מבטלת את השנייה.

לחברות האינטרנט מומלץ להיפרד מהשיקולים הקטנוניים ולהקים איגוד חדש שירכז את הפעילות האנטי רגולטורית לקראת הצרות שעוד נכונו, בנוסח ה-ISPA הבריטי, שגינה לאחרונה את פסיקת בית המשפט בבלגיה, לפיה ספקיות אינטרנט נושאות באחריות על פעילות בלתי חוקית ברשתות שיתוף קבצים. גוף כזה יכלול עשרות חברות תקשורת מהחזקות במשק וכוחו יהיה משמעותי.

כדאי ללמוד מההצלחה של פורום החברות הסלולריות, גוף שנוא אמנם, אך כזה שתרם רבות לאינטרסים של שולחיו. >

תגיות: חוק חסימת האתרים