ככה מוסיפים פיצ’ר: גרירה לתוויות בג’ימייל

פגשתי לא מעט אנשים שממש לא אוהבים את ג’ימייל. אני לא אחד מהם. הוא מאורגן היטב (לפי שיחות ולא לפי סדר כרונולוגי), הוא מאיץ תהליכי עבודה (למשל, חלק מתוכן ההודעה מופיע כבר ברשימת המיילים) והיכולות המגניבות והיצירתיות שיש בו הולך וגדל כל הזמן – כמו האזהרה ששכחת לצרף אטצ’מנט.

לקריירה בעולם הפרסום - תואר B.A. בפרסום ותקשורת שיווקית

תוויות הן הדרך הג’ימיילית לארגון אימיילים בתיקיות. בשינוי האחרון שעשו בג’ימייל, כשאיפשרו drag and drop של אימיילים לתוך תוויות, עשו בג’ימייל כמה דברים נכונים כדי לאפשר לפיצ’ר להיקלט בהצלחה. הם גם פיספסו קצת, לפחות איתי, על כך עוד מעט.

בתור אחד משירותי התוכנה הגדולים בעולם, לפחות מבחינת כמות המשתמשים, בג’ימייל אי אפשר להעביר שינוי משמעותי במערכת בלי לעזור למשתמשים לעכל אותו. קהל היעד רחב מאוד ובעל מגוון גדול של יכולות וידע בהפעלת מחשב, ולכן העזרה היא לא אופציונאלית, היא הכרח המציאות. מי שנכנס לג’ימייל בימים האחרונים, ראה את המסך הבא:

ג’ימייל מעדכן אותנו לגבי שני דברים:

1. אפשר לגרור הודעות אל התוויות שמשמאל
2. התוויות עלו למעלה, ועכשיו הם צמודות לרשימת התיקיות – Inbox, Sent וכו’.

בעיני יש בהודעה כפי שהם עיצבו אותה כמה דברים שראוי ללמוד מהם:

• אי אפשר לפספס אותה: זו תוספת שמקלה בצורה משמעותית על מי שמתייק אימיילים בתיקיות, וחשוב שמשתמשים כאלה ידעו.
• האיורים שבה מצויינים: הם קטנים, תמציתיים וברורים – כמעט (הסבר בסוף).
• הטקסט שלה קצר וברור: “מוטת תשומת הלב” שלנו, או יכולת הקשב (attention span), הולכת ומצטמצמת יחד עם האינפלציה האימתנית בכמויות וקצב המידע שזורם אלינו, ברשת ובמדיה. טקסט קצר מעלה את הסיכויים שהוא ייקרא, ו-לא, אני לא עומד לדבּר על טוויטר!
• הצ’ופצ’יק של הקומקום: החץ של ההודעה מצביע שמאלה בדיוק על האיזור הרלוונטי בממשק.

לא הכל ורוד – עולות גם כמה שאלות לגבי הדרך שבחרו:

• איך להודיע – בממשק או כהודעה: האם זו הדרך הטובה ביותר להודיע על שינוי בממשק? בתוך הממשק עצמו? אולי היה יותר טוב לשלוח אימייל לכל המשתמשים, כי כך הם רגילים לקבל הודעות? זה מה שמייקרוסופט נוהגים לעשות ב-Hotmail.
• מידע נוסף חסר: האם לא היה נכון לתת לינק שמסביר מה הן תוויות ולמה הן טובות, עבור מי שלא מכיר?
• קישור מיותר(?): האם הלינק Manage Labels לא מסיט את המשתמש מלנסות את הפיצ’ר החדש כשהוא עוד זוכר אותו? האם הוא לא גונב פוקוס?

הם גם הוסיפו, לטובת מי שלא שם לב, הודעה משנית על הפיצ’ר באיזור של התוויות (Tip) – חיזוק מוצלח להודעה הראשית:

מזמינוּת Affordance

בפיצ’ר הזה השתמשו בג’ימייל במה שנקרא באנגלית affordance ומילון מורפיקס מתרגם ל”מזמינוּת“. המושג מוכר מתחומים שונים, וזה היה דון נורמן בספר המצויין שלו “The Psychology of Everyday Things” שנתן את המשמעות שלו בממשק אדם-מחשב. הכוונה לריבועים הקטנים שנוספו בהתחלת כל שורה של אימייל:

הריבועים הללו הם רמז ויזואלי לעובדה שאפשר “לתפוס” את את השורה בעזרת העכבר, ולגרור אותה שמאלה. בהודעה שהם העלו כדי להודיע על הפיצ’ר, הם גם מראים את סמן העכבר בצורה של יד מעל הריבועים, כפי שקורה גם בממשק, כדי לעזור לנו להבין שאפשר לגרור. ובכל זאת, אני פיספסתי אותם לגמרי. ניסיתי לגרור שורת הודעה הצידה, ושוב ושוב נכנסתי להודעה עצמה, ולא גררתי כלום. איך זה קרה?

שלושה דברים גרמו לזה. האחד – לא קראתי לעומק מה הם כתבו בהודעה על הפיצ’ר החדש, ולא הסתכלתי על האיור. קראתי “drag messages onto labels”, לחצתי OK ומייד רצתי לנסות את זה. אנשים לא קוראים כלום, זה לא חדש.

השני – היד באיור מסתירה את הריבועים, כך שבמבט שטחי כמו שלי, לא קולטים שהיד על הריבועים. היה אפשר למקם את היד באיור מעט נמוך יותר.

את השלישי לקח לי קצת זמן לפצח. הממשק של ג’ימייל מגיב באופן לגמרי לא סטנדרטי לרשימות ללחיצה של כפתור העכבר (MouseDown) ולא לשחרור שלו (MouseUp או Click). אם הם היו מגיבים לשחרור הכפתור, הם היו יכולים לזהות נסיון גרירה כשלוחצים על העכבר, ואז מתכנני המוצר יכלו לבחור: או פשוט לגרור את ההודעה (הכי טוב!) או להעלות הודעה שמסבירה שהגרירה נעשית באמצעות הריבועים שבצד. זה מסוג הבעיות שבדיקות משתמשים בדרך-כלל מגלות, בטח עם כמות המשתמשים שיש לג’ימייל.

סיכום

בסך-הכל, תוספת מצויינת שמקצרת תהליכים עבור כל אוהבי הסדר בעולם, שחייבים לתייק (אתם יודעים מי אתם! )

פשוט.שימושי הוא הבלוג המקצועי שלי – אם אתם בעניין של ממשק משתמש, שמישות או שימושיות, אתם מוזמנים.

>