חורים ברשת

» 13 תגובות ל “מי פספס את המילקי?”

1. 
   ilan peer
   22.06.2009 בשעה 19:07
   

   אני חושב שבגלל והקבוצה באה מלמטה,
   לא היתה לשטראוס יד קריאטיבית בעניין – וטוב שכך,
   הם שמעו את רצון הקבוצה וסיפקו את המענה המדויק.
   אם היו עושים על זה פסטיבל פלאש של אחד ממשרדי הפרסום אח”כ,
   הרי היו יוצאות קיטונות של ניצול המדיה החברתית…

2. 
   ilan peer
   22.06.2009 בשעה 19:08
   

   (וסחטיין לארד אקיקוס על המהלך הזה (אני חושב שהקרדיט שלו

3. 
   יובל
   22.06.2009 בשעה 19:39
   

   אבל לא עשו את זה כבר יותר מידי?
   יש לי הרגשה שאם הם היו עושים את זה יהיו אלו ש”ירדו עליהם” ויאמרו שזה “שחוק”.י

   מה אתה אומר? י

4. 
   גילעד
   22.06.2009 בשעה 19:45
   

   קצת מוגזמת הדרישה לערב בכח בכל פעם מדיה חברתית. עלות הוצאת ההודעה לעיתונות (שממילא מטופלת בידי משרד יחסי הציבור במסגרת הריטיינר) ועשר הדקות שהקדיש האדם הרלוונטי לכל ארבעת או חמשת העיתונאים שדיברו איתו עולים הרבה פחות כסף, זמן ומאמץ מאשר ליישם את ההצעות שהעלת כאן, וחשיפה בעיתונות היומית ואפילו באתר שלך לשעבר היא אפקטיבית הרבה יותר מאשר אותם כמה אלפים שהיו מבקרים בפייסבוק/יוטוב. לא צריך להרוג זבוב עם תותח, אפשר להמשיך להשתמש בינתיים באותה נעל שכבר יודעת בדיוק איך לנחות על הזבוב בכדי לקטול אותו.

5. 
   Arad Akikous
   22.06.2009 בשעה 20:04
   

   גל, מסכים עם מה שכתבת על המדיה החברתית, אפילו שאפשר להגיד את זה כמעט על כל סוג של קמפיין.
   גילעד, זה לא להרוג זבוב עם תותח – מדיה חברתית זה עניין של תקשורת ודו שיח, ואלא אם כן זה הופך לספאם, אז אף פעם אין מספיק מאלו..

   אילן – תודה רבה על הקרדיט, מחמיא לדעת שעוקבים אחריי
   חשוב לי גם לתת קרדיט ענק למשרד הפרסום Thebox
   שהיו חלק מהותי מהמהלך והתקשורת עם שטראוס, שגם הם מצידם התאמצו כדי שכל זה יקרה.
   אני חושב שבפעילות הזאת נוצר שיתוף פעולה מקסים בין מפרסם לגולש, וזה מה שחשוב בשורה התחתונה..

   ושלא יגידו שמאבקים באינטרנט לא מצליחים

6. 
   גילעד
   22.06.2009 בשעה 20:15
   

   ארד, הנה רשימה של דברים שיצאו מהאף כי האנשים שמעורבים בהם לא ידעו לעצור שניה לפני שהם נמאסו:
   סוזן בויל
   זרובבלה
   טוויטר
   טוויטר
   טוויטר
   מומחים למדיה חברתית
   פלאש מוב
   פרסום גרילה לפרצוף, בשילוב עם טעם רע במיוחד

   העובדה שאפשר לעשות משהו לא אומרת בהכרח שחייבים לעשות אותו. אם משרד הפרסום/אינטראקטיב של שטראוס רוצה למנף את הסיפור הזה בכדי לזכות באפי/קקטוס/שמקטוס, הוא בכח יהפוך את זה לקמפיין מדיה חברתית ויראלי חומוצ'יפסלט, ושוב נראה איך בישראל הופכים כל טרנד נעים לאובססיה חסרת פרופורציה שנמאסת מהר (ע”ע סושיות, טורטיות, פרוזן יוגורט). אם שטראוס רוצים לקבל מקסימום חשיפה במינימום מאמץ, הם פשוט ישתמשו בכתבי השיווק והפרסום שממילא מפרסמים כמעט כל דבר בלי סינון. אה, זה בדיוק מה שהם עשו.

7. 
   Arad Akikous
   22.06.2009 בשעה 20:24
   

   גילעד, המהלך הזה היה מהלך של אנשים, ולא של פרסום, בגלל זה אני חושב שהוא היה מוצלח כמו שהוא.
   אני מסכים איתך שיותר מידי “שיחה” יוצר אנטגוניזם, ובאותה נשימה חושב שהמהלך הספציפי של מילקי רחוק ממיצוי.
   לא אמרתי שצריך לפוצץ את הרשת בבאנרים או זהויות פקטיביות, אבל אני כן חושב שצריכה להיות המשכיות לדבר כזה.
   אגב, אני לא קורא כתבי שיווק ופרסום, אבל תודה על הדאגה

8. 
   גילעד
   22.06.2009 בשעה 20:30
   

   ארד, אני חושב שהבנת לרגע שהתנגדתי למהלך עצמו שהניב את תחייתו של המילקי המוקצף. חס וחלילה. התנגדתי להנחה של גל שלפיה שטראוס פיספסו הזדמנות למנף מהלך נוסף אם היו משלבים פעילות חברתית. הפעילות שלכם היתה סבבה, זרם שהגיע מלמטה ונעזר בדרך, בכל זאת, בגופים מקצועיים (דה-בוקס, שאותם אני מחבב בעיקר בזכות “סלבס” ביס) בכדי להשפיע על חברה מסחרית לקבל החלטה מסויימת.

9. 
   Arad Akikous
   22.06.2009 בשעה 20:34
   

   גילעד, סבבה, הבנתי אותך.
   חושב שאתה צודק בגדול, הקו הדק שבין “להספים” את הרשת לבין לעשות קמפיין מוצלח נוטה להחצות בארץ.
   אתה חושב שמה שגל הציע היה גורם לקמפיין לחצות את הגבול, או שאם זה היה נעשה בצורה נכונה אז הכל היה טוב?

10. 
    גילעד
    22.06.2009 בשעה 21:14
    

    אני לא נביא ולכן אין לי יכולת לדעת אם זה היה חוצה את הגבול. אני כן חושב שלא צריך כשיטה להסתכל על כל פעילות מסורתית ולדמיין איך היא היתה ממונפת באמצעות מדיה חברתית, כי הכל נמדד באופן יחסי מול הסביבה באותו רגע, המותג שמעורב, הקבלה של קהל היעד את המדיה הזו, ועוד שלל דברים. במקרה הזה, ובהתחשב בכך שדנונה (שאם אני לא טועה היא מותג של שטראוס) עשתה ממש לאחרונה קמפיין אינטרנטי וטלוויזיוני בשיתוף הצרכנים (תחרות הצילומים שמהם נבחרו העטיפות החדשות), שטראוס כבר מודעים לאפשרויות הגלומות במדיה חברתית וכנראה היתה סיבה שהם החליטו שלא ללכת בשיטה הזו כרגע (אולי כי מדובר במשהו קטן יחסית, אולי מתוכנן משהו יותר גרנדיוזי בעתיד – לא יודע).

    קמפיין לא חייב להיתפס כספאם בכדי לצאת מהאף. הוא יכול סתם להיות מועתק (כמו שמכללת אחווה העתיקו את הפלאש מוב של טי מובייל) או מיותר.

11. 
    אחד
    22.06.2009 בשעה 21:52
    

    והנה מחשבה: אולי המהלך המבריק היה כן של שטראוס. מה אם היא זאת שאחראית לפתיחת הקבוצה ויצירת הבאזז ואז יצאה עם מוצר, זכתה ליח”צ וקיבלה דימוי של חברה מגניבה שקשובה לחידושים הכי חמים?

    סתם מחשבה.

12. 
    galm
    23.06.2009 בשעה 1:27
    

    יובל – עשו יותר מדי את מה? מי עשה את מה שאני מתאר? או שאתה מתייחס לפעילות שיווקית של חברות במדיה חברתית באופן כללי? אני לא רואה דימיון – כל פעולה היא נבדלת. אם שטראוס הייתה מבצעת מהלך תפור היטב – מי בדיוק היה מתקיף אותה?
    גילעד, אני לא חושב שצריך לערב מדיה חברתית בכל מקרה אלא במקרים בהם הגולשים יכולים להיות מעורבים. במקרה הזה הם היו מעורבים בהתחלה ועל כן זה פספוס לא להמשיך איתם.
    אני לא חושב שפעילות במדיה חברתית היא חד פעמית ואין לחזור עליה כי “עשו כבר משהו דומה”. ההפך, חברות צריכות למצוא יותר הזדמנויות כאלה אם הן רוצות להמשיך להיות רלוונטיות

13. 
    עידן
    27.06.2009 בשעה 10:24
    

    תשמע, אתה צודק במה שאתה אומר, אבל המעשה של שטראוס היא התקדמות ענק לעומת העבר שלה

    http://www.room404.net/?p=11329