ומעבר לזה, מי אלו הרפורמיסטים שאנחנו תומכים בהם? לא דמוקרטים גדולים בהרבה מאחמניג'אד – ההבדל בין השניים קשור יותר למדיניות חוץ מאשר לאיזה רוח חופש אמיתית. כמובן שהמפגינים שיצאו לרחובות לא רק מביעים את תמיכתם ברפורמיסטים, אלא חולמים על שינוי גדול יותר – אבל גם אם המחנה הרפורמי היה מנצח בבחירות, היו למפגינים סיבה לא פחות טובה לצאת לרחובות ולהילחם במשטר (שלא היה שונה בהרבה) – מהבחינה הזאת אולי טוב שאלו הן תוצאות הבחירות, ולעם האיראני יש שעיר לעזאזל להילחם בו.

ובכלל, אנחנו נוטים לשכוח שהמשטר באיראן הוא אולי מדכא ודיקטטורי, אבל חופשי הרבה יותר משלטון השאה שקדם לו, וגם מהשלטון הלכאורה פרו-מערבי של רוב שכנותינו (20 הרוגים הם מספר מצחיק ביחס למה שהיה קורה בסיטואציה דומה בירדן או מצרים, שלא לדבר על סעודיה או סוריה). קל לנו לתמוך בתנועות דמוקרטיזציה שנלחמות בשלטון מוסלמי השנוא עלינו, ולפחד מתנועות דמוקרטיזציה (כמו האחים המוסלמים, שאני כמובן לא רואה בהם “מיצגים של הדמוקרטיה – אבל הדרישות שלהם במצרים בהחלט מוצדקות) שנלחמות בדיקטטורים ש”לצדינו.

וכדאי גם לזכור שלמהפכות יש נטיה להסתיים במפח נפש – רוב הדמוקרטיות הבריאות קמו על בסיס של רפורמות הדרגתיות שרוקנו בהדרגה את השלטון הדיקטטורי מתוכנו.

מה שכן, לעם האיראני יש פוטנציאל אדיר שיכול להוות בסיס לדמוקרטיה ליברלית אמיתית, לו רק יסירו מעליהם את עול האיסלאם הקיצוני – ניתן רק לקוות שהאירועים של השבוע הם צעד בכיוון הנכון.

עובדתית המייל נאמן לתמונה שמצויירת ע”י אנשים שמעדכנים מאיראן