עקבו אחרי חורימבה

Twitter RSS חורים גם באייפון

עדכונים במייל

פוסטים אחרונים מהבלוג

חברים ממליצים

ויראלי

default icon

המיטב של TED: מלקולם גלדוול על רוטב ספגטי

אהבתם את הפוסט?

מלקולם גלדוול (Blink, The Tipping Point) סיפר בהרצאתו ב-TED על הווארד מוסקוביץ’, האיש שהמציא את רוטב הספגטי. מוסקוביץ’ הוא גוץ מרכיב משקפיים עבים, בעל חיוניות בריאה ופסיכופיסיקאי במקצועו.

אחד הלקוחות הראשונים של מוסקוביץ’בשנות ה-70′ הייתה פפסי, שביקשה ממנו לבדוק כמה מינון אספרטיים צריך להכניס לדיאט פפסי כדי ליצור את משקה הדיאט המושלם. לכאורה, מדובר בבדיקה פשוטה שאמורה לספק את המינון הפופולרי ביותר על פי טעם הרוב. למעשה, המידע שהתקבל במבדק של מוסקוביץ’ היה מבולבל מאוד ולא ניתן בצורה של עקומת פעמון יפה.


לווידאו עם כתוביות בעברית

העניין הטריד את מוסקוביץ מאוד. למה הניסוי השתבש? התשובה היכתה בו: הוא שאל את השאלה הלא נכונה. במקום לחפש את משקה הפפסי המושלם, היה עליו לבקש את משקאות הפפסי המושלמים. גיוון הוא המפתח ולא מכנה משותף.

זו הייתה פריצת הדרך. המפנה נרשם כאשר חמוצי ולאסיק פנו אל הווארד וביקשו ממנו לפתח את המלפפון החמוץ המושלם. לא, אמר להם הווארד, אין מלפפון חמוץ מושלם – יש רק מלפפונים חמוצים מושלמים. עליכם לא רק לשפר את המלפפונים הרגילים שלכם אלא להוסיף טעמים – מלפפונים חמוצים פיקנטיים, מלפפונים חמוצים ברמת מתיקות גבוהה ועוד.

ואז פנו אליו מרקי קמפבל, שיצרו רוטב פסטה, פרגו, אשר פיגר אחרי רוטבי ראגו המתחרה. מוסקוביץ’ הכין עבור פרגו 45 סוגי רוטבי פסטה וגיוון אותם בכל דרך אפשרית – על פי רמת מוצקים, חריפות, מתיקות ועוד. הוא יצא עם המבחר הזה לסיבוב טעימות.

נאמן לשיטתו הוא לא חיפש את רוטב הפסטה המושלם אלא קיבץ את הנתונים למקבצי טעמים. ואכן, הניתוח גילה שהציבור האמריקני מחולק לשלוש קבוצות: אנשים שמעדיפים את רוטב הפסטה שלהם פשוט, אנשים שמעדיפים את רוטב הפסטה שלהם חריף ואנשים שמעדיפים את רוטב הפסטה שלהם מוצק.

עד לאותה תקופה, לא היה מענה בשוק לצורך של הצרכנים במגוון. פרגו ניצלו את הרעב העצום בציבור לרוטב פסטה גושי וגרפו 600 מיליון דולרים בשנים הבאות. כך נולד מושג הפילוח האופקי – עידן הגיוון החל.

עוד לפני שנולד עידן המגוון ביצעה קוקה קולה את הטעות הקשה בתולדותיה כאשר ניסתה להחליף את משקה קוקה קולה הקלאסי בנוסחה חדשה ונבעטה על ידי הקהל – במקום להוסיף על הקיים.

הנקודה המעניינת בהקשר לפרגו היא שאנשים, קבוצות מיקוד, לא אמרו מעולם שהם משתוקקים לרוטב פסטה גושי. באופן דומה, נשאלים במבדקי קפה טוענים שהם חפצים בקפה בעל קלייה כהה, עשירה וחזקה. בפועל, רק 25-27 אחוזים מעדיפים קפה כזה. הרוב מעוניינים בקפה חלש וחלבי אך לעולם לא יודו בכך.

מוסקוביץ’ גילה שאנשים לא תמיד יודעים להסביר מה הם רוצים ועונים מה שנראה להם נכון יותר.

גילוי הגיוון היה האות להתחלת תהליך של דמוקרטיזציה ביחס לטעם הקהל, מזון לכל לשון. משמע, אין תבשיל אידיאלי, אין טוב ורע. אם בעבר ביקשו חוקרי המזון להתייחס לקהל בדרך של הכללות, מאז הכל השתנה. המפתח הוא בשונות. אין נוסחה אחת שתרצה את כולנו או אף את רובנו. המסקנה של גלדוול: כאשר נאמץ אל לבנו את המגוון של המין האנושי נמצא דרך לאושר אמיתי, סבור גלדוול. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות:


מאת: גל מור

גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.

  1. עכשיו אני תוהה אם זו פארודיה או שאתה רציני. חמוצי ולאסיק?

  2. בחיי

  3. באמת הרצאה מעניינת, מקווה שיש אותה גם בפודקאסט בשביל להנעים את הזמן שלי בדרכים.

    חוצמזה, אני חושב שמוסקוביץ' היה הראשון שעלה על תופעת “הזנב הארוך” שנפוצה היום, רק שהוא קרא למה שהוא גילה – מגוון. במקום לתת לצרכנים מוצר טוב אחד, למה לא להציע יותר אפשרויות. שלושת סוגי הרטבים הם דוגמא מצויינת לכך שיש ביקוש למוצרים שאינם מיינסטרים, מוצרי נישה, וחברות שיאמצו את זה מהר – ירוויחו הרבה.

    וכמו שאמרת – 600 מיליון דולר הם הרבה מאוד כסף

  4. לא בטוח שיהיה לי זמן לראות את ההרצאה בקרוב, אבל כדאי להזכיר (אני עושה את זה בכל הזדמנות) שהתחקיר להרצאה הזו הוביל גם לכתבה המופתית של גלדוול על קטשופ. מה שמדהים בכתבה ההיא הוא התובנה של גלדוול לפיה דווקא בקטשופ אין טעם לגיוון והיינץ הצליחו לעלות על נוסחת הקטשופ המושלמת.
    http://www.gladwell.com/2004/2004_09_06_a_ketch…

  5. דביר, עלית על האנלוגיה המתבקשת. חשבתי ממש על השובל הראשוני שלה אבל לא פיתחתי את הרעיון. צודק בהחלט

  6. שחר הקדים אותי, ובאמת כשקוראים את המאמר המלא מהניורקר זה החלק המעניין באמת, ההבדלים הקיצוניים והבלתי ניתנים לתצפית בחוקי המשחק בין קטגוריות שעל פני השטח נראות דומות.
    עוד סיבה למה לעסוק בשיווק זה כזה סיוט מרתק.
    (-:

  7. ואגב, אחד הדברים המעניינים שהוא מזכיר זה שבחרדל המגוון עובד ובקטשופ לא.
    ושחרדל היה כמו קטשופ עד תפנית שיווקית לא צפויה ששכנעה אנשים שמגוון זה טוב.
    האם זה יקרה יום אחד בקטשופ? לא נדע עד שזה לא יקרא, אבל בינתיים לחרדל וקטשופ חוקים שונים.

  8. אני אוהבת שאתה מפתיע כל פעם עם מידע חדש ומעניין שלא הכרתי.
    קבל ח”ח.

  9. תודה, מאיה

Performance Optimization WordPress Plugins by W3 EDGE
Google Analytics Alternative