למה ההמונים חכמים מהמומחים

באיחור רב התחלתי לקרוא את ספרו המצוין של ג’יימס סורוביצקי “חוכמת ההמונים“, שנוגע באחת התופעת הכי מרתקות של התקופה הנוכחית. סורוביצקי מסביר שאנחנו נוטים שוב ושוב להסתמך על דעות הומוגניות של מומחים בשעה שמחקרים מעידים על כך שהתבססות על ההמונים תניב תוצאות מדויקות יותר.

אחת הדוגמאות המעניינות המובאות בספר היא של הניסויים שערך סקוט פייג’, חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת מישיגן. פייג’ ערך סדרה של ניסויים באמצעות הדמיית מחשב של “שחקנים” פותרי בעיות. כל שחקן ניחן בסדרה אחרת של כישורים, חלקם היו טובים יותר וחלקם פחות. התברר כי קבוצה שהתבססה על כמה שחקנים נבונים וכמה פחות נבונים הצליחה כמעט תמיד יותר בפתרון בעיות ביחס לקבוצה שהורכבה משחקנים מבריקים בלבד.

המשמעות אינה שהאינטליגנציה לא חשובה, אלא שהאינטליגנציה לבדה לא מספיקה. אנשים חכמים נוטים להידמות זה לזה בכישוריהם ולכן הקבוצה כקבוצה מתקשה להתפתח. או כפי שתיאורטיקן הארגונים ג’יימס מארץ מתאר את זה: “יתכן שהתפתחות הידע תלויה בשמירה על זרם של תמימים ובורים”.

בשום פנים ואופן לא מדובר בדעת קונזצנוס או בקבוצה של אנשים שיושבים כדי להגיע להחלטה פה אחד. ארבעת המאפיינים של קבוצה חכמה הם מגוון של דעות, ביזור (אין מנהיג שמרכז את הידע או את ההחלטות), עצמאות וקיבוץ (מנגנון כלשהו שהופך את השיפוט הפרטי להחלטה קולקטיבית). הרשת ואתרי Web 2.0, כפי שבוודאי יכולתם לנחש, מספקים דחיפה משמעותית לתכונה האחרונה ומקדמים אותנו לעידן של שלטון הקולקטיב.

עוד בנושא הזה:

יש לך שעה לדד ליין – עכשיו לך תסמוך על ההמון

הקשר בין כוכב נולד לחוכמת ההמון

מה ההבדל בין חוכמת ההמון לטיפשות האספסוף? >

תגיות: Web 2.0, חוכמת ההמונים