למה ההמונים חכמים מהמומחים
באיחור רב התחלתי לקרוא את ספרו המצוין של ג’יימס סורוביצקי “חוכמת ההמונים“, שנוגע באחת התופעת הכי מרתקות של התקופה הנוכחית. סורוביצקי מסביר שאנחנו נוטים שוב ושוב להסתמך על דעות הומוגניות של מומחים בשעה שמחקרים מעידים על כך שהתבססות על ההמונים תניב תוצאות מדויקות יותר.
אחת הדוגמאות המעניינות המובאות בספר היא של הניסויים שערך סקוט פייג’, חוקר מדע 
המדינה מאוניברסיטת מישיגן. פייג’ ערך סדרה של ניסויים באמצעות הדמיית מחשב של “שחקנים” פותרי בעיות. כל שחקן ניחן בסדרה אחרת של כישורים, חלקם היו טובים יותר וחלקם פחות. התברר כי קבוצה שהתבססה על כמה שחקנים נבונים וכמה פחות נבונים הצליחה כמעט תמיד יותר בפתרון בעיות ביחס לקבוצה שהורכבה משחקנים מבריקים בלבד.
המשמעות אינה שהאינטליגנציה לא חשובה, אלא שהאינטליגנציה לבדה לא מספיקה. אנשים חכמים נוטים להידמות זה לזה בכישוריהם ולכן הקבוצה כקבוצה מתקשה להתפתח. או כפי שתיאורטיקן הארגונים ג’יימס מארץ מתאר את זה: “יתכן שהתפתחות הידע תלויה בשמירה על זרם של תמימים ובורים”.
בשום פנים ואופן לא מדובר בדעת קונזצנוס או בקבוצה של אנשים שיושבים כדי להגיע להחלטה פה אחד. ארבעת המאפיינים של קבוצה חכמה הם מגוון של דעות, ביזור (אין מנהיג שמרכז את הידע או את ההחלטות), עצמאות וקיבוץ (מנגנון כלשהו שהופך את השיפוט הפרטי להחלטה קולקטיבית). הרשת ואתרי Web 2.0, כפי שבוודאי יכולתם לנחש, מספקים דחיפה משמעותית לתכונה האחרונה ומקדמים אותנו לעידן של שלטון הקולקטיב.
עוד בנושא הזה:
יש לך שעה לדד ליין – עכשיו לך תסמוך על ההמון
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
13.06.2007 בשעה 9:32
מעניין שביהדות פירשו והסבירו ש”צבור” היא ראשי תיבות של צדיקים בינונים ורשעים. רק כשכולם ביחד אז אנחנו צבור.
זה גם אחד ההסברים לארבעת המינים במדרש רבה:
כל אחד מארבעת המינים מייצג חלק מעם ישראל וכולם יחד מייצגים את אחדות העם ואי אפשר בלי כל החלקים.
האתרוג, שהוא בעל טעם וריח, מסמל אנשים יודעי תורה ועושי מעשים טובים.
הלולב, הנושא פירות אך הוא חסר ריח, מסמל יודעי תורה שאינם עושים מעשים טובים.
ההדס, שהוא ריחני אך נטול טעם, מייצג את אלו שאינם יודעים את התורה אך עושים מעשים טובים.
הערבה, שהיא חסרת טעם וריח, מייצגת את אלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
13.06.2007 בשעה 10:25
מתייחסים לזה באמת הרבה בתורת הקבוצות (וגם בחקר התנהגות נחילית, של בע”ח) שהנטייה הטבעית של קבוצה הומוגנית היא לפעול האחד בעקבות השני, התנהגות שיכולה לסייע בשרידה או להוביל להרס מוחלט שלה תוך שניות..
13.06.2007 בשעה 13:37
[...] בלוגרים אז אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו ולהפעיל את חכמת ההמונים. (המונים? [...]
13.06.2007 בשעה 14:17
למה ההמונים חכמים מהמומחים
אחת הדוגמאות המעניינות המובאות בספר היא של הניסויים שערך סקוט פייג’, חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת מישיגן. פייג’ ערך סדרה של ניסויים באמצע
13.06.2007 בשעה 17:22
ואיך קוראים לאלה שיודעים תורה ולא עושים מעשים טובים? ש”סניקים.
13.06.2007 בשעה 19:38
שמעתי כבר על הרעיון העולה מהספר אבל עוד לא שמתי את ידי עליו (על הספר כמובן). נדמה שזה עוד אחד מאותם כללים נכונים שמפרים כל פעם מחדש את הגיון האנושי. אבל לא משנה כמה פעמים אני אחזור ואקרא על כמה המון צודק, אני יודע שבבחירות (או ברייטינג של ערוץ 2) ההמון שוב ימשך באפו.
16.06.2007 בשעה 0:47
הכותרת קצת לא מדוייקת בלשון המעטה. ההמונים וודאי לא חכמים מהמומחים, לכל היותר זה משלים את זה.
18.06.2007 בשעה 17:09
“הרוב לרוב טועה”
רוברט הינליין, “די זמן לאהבה”.