פרטיות יש רק בנוחיות (לעת עתה)

מנכ”ל סאן, סקוט מקינלי, אמר ב-1999 שהפרטיות פסה מן העולם בגלל הטכנולוגיה. מקינלי קצת הקדים את המאוחר, אבל באופן כללי הוא צדק. מה שמעניין זה שלא האח הגדול או מצלמות רחוב שהוצבו על ידי המדינה הם שפוגעים בפרטיות אלא אנחנו במו ידינו.

בעידן ה-Web 2.0 אנחנו מנדבים פרטים רבים על חיינו – דעות, ביוגרפיה, מקומות עבודה, קניות, מכתבים, מסמכים, תמונות, קטעי וידאו המתפרסמים ברחבי האינטרנט וברשתות חברתיות. כל פרט שאתם מפרסמים ברשת מסייע למכונה הגוגלית להשתפר וגורע מהפרטיות שלכם.

גוגל הופך את כל הפרטים האלה לנגישים, ומאפשר לכל אדם להרכיב פרופיל אישי שלנו די בקלות. תוסיפו לכך איתור הנוכחות ומעשינו בזמן אמת בכל מקום בעולם ותקבלו אפס פרטיות.

באמצעות Twitter גולשים מבשרים לכל העולם מה הם עושים עכשיו. נניח שלכך יתווסף בעתיד תמונה או קטע וידאו עדכני בצירוף מיקום במפה המבשר על מקום הימצאנו. זה לא כל כך רחוק. לא מעט אנשים הופתעו למצוא את תמונתם בשירות המפות של גוגל, בעקבות הוספת התכונה החדשה Street View – מחטטים באף, בלבוש חושפני וכו’.

התמונות לא מתעדכנות בזמן אמת וספק אם אפשר להתייחס לתמונות שצולמו ברשות הרבים כאל הפרת פרטיות, אך יש בכך כדי לרמוז על מה שצפוי בהמשך. דוגמה נוספת היא מה שקרה לפליקס פיטרסון, מנכ”ל Plazes.

Plazes הוא שירות מאש-אפ המשלב בין המפות של גוגל לנוכחות מקוונת של גולשים על גבי המפות האלה. משתמשי השירות יכולים להכריז באמצעותו היכן הם נמצאים ומה הם עושים (בניגוד לטוויטר המתמקד במעשים בהווה בלבד, למעט בהרחבות כמו Twittervision) ולגלות מה חבריהם עושים.

פיטרסון הואשם כי בעוד הוא אמור, על פי דבריו, לטפל בבתו החולה בגרמניה ובשל כך ביטל השתתפות בכנס, הוא נהנה מבירה בקופנהגן. את העובדה זו הסגיר השירות שהוא עומד בראשו.

לאחר מכן התברר שמדובר באי הבנה. פיטרסון לא חזר לגרמניה בגלל שמצבה של בתו השתפר.

זאת ועוד, על פי ההתנסות הקצרה שלי עם Plazes, השירות לא מנסה לאתר את מקום הימצאותכם בעצמו (עניין מעט מורכב כרגע) אלא זקוק לעזרה של המשתמשים שיודיעו היכן הם נמצאים בכל פעם שהם מחוברים.

המגבלה הזו הופכת את השירות לפחות יעיל ומצמצמת את הפגיעה בפרטיות. מי שלא רוצה שיאתרו אותו פשוט לא יעדכן את מיקומו. מנגד, משתמשי השירות שוכחים לעדכן את מקום הימצאם ולכן הוא אינו עדכני.

אך אפשר לדמיין עתיד בו שירותים כאלה ידעו מיד היכן אתם נמצאים ומה אתם עושים באמצעות העברה אוטומטית של מידע באופן אלחוטי, באמצעות תגיות המשולבות בעצמים בסביבתכם. למשל, אם הגולש יוסי לא יזכור לחסום את העדכונים האוטומטיים על מצבו, אמו תוכל לדעת שהוא יושב בבית קפה במקום להיות בבית הספר.

הפגיעה הגדולה בפרטיות היא לא מודעת והדרגתית – היסטוריית הגלישה שלכם בגוגל, קובצי העוגיות במחשב, חיבור ל-Gmail ששכחתם להתנתק ממנו. בהדרגה וכמעט בלי שנרגיש, טשטוש העקבות הופך מסובך יותר והפרטיות מתפוגגת לאיטה. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: האינטרנט אשם, פרטיות, תרבות דיגיטלית