הבנאליות של הרוע האלגוריתמי

טוב, אפשר לענות בקלות על השאלה בפסקה הלפני אחרונה שלך. איך ישפיע false positive על מוטיבציה של עובד? הוא פשוט יהפוך ל-true positive מיד. קראתי לפני כמה זמן כתבה של מעצב גראפי לשעבר בגוגל, שהתלונi על “תרבות המידע” של גוגל, שמעדיפה נתונים מספריים של סקר דעת קהל על 41 גוונים של כחול, לעומת חוות דעת של מעצב גראפי מקצועי. בתרבות כזו, למי המנהלים יאמינו יותר – לאלגוריתם שטוען שעובד כלשהו מתכוון לעזוב, או לעובד שמכחיש את זה?
(מצאתי את הקישור: http://stopdesign.com/archive/2009/03/20/goodby…)

אבנר, אין לי ספק שאלגוריתם יהיה מדויק יותר ופחות “שקרי” מאשר אופציית הלואו טק – להאמין לעובד. הטענה שלי היא בשם הפרטיות

“אלגוריתם שסורק תכנים שמייצרים עובדים” ?

לא ממש.

אתה גורם לזה להישמע כמו גרפולוגיה של קוד מקור (וזה באמת היה יכול להיות מרשים).
מדובר בניתוח של תוצאות של שיחות הערכה (employee reviews), והיסטוריה אישית של מסלולי קידום ומשכורות (promotion and pay histories).
זה לא ממש תוכן שמייצר עובד אלא ניתוח האינפורמציה שכל מחלקת כוח אדם באשר היא מחזיקה.

גם למיטב הבנתי מדובר בניתוח של נתונים ששמורים בכ”א. לגבי אופן השימוש בנתונים המתקבלים, אולי לא עבדתי מספיק בתאגידי ענק מתעללים כדי לאבד את התמימות, אבל לי זה די ברור שאם מזהים עובד שרוצה לעזוב (במיוחד אם זה לפני שהוא לגמרי יודע בעצמו ורק מתחיל להרגיש לא מרוצה, כפי שמציינים שם בכתבה), המטרה היא לזהות את הבעיה שרק מתחילה להיווצר ולשמר אותו, ולא לדפוק אותו / להקדים אותו / לנקום בו, כפי שמשתמע מהנימה הכללית של הפוסט וגם מחלק מהתגובות. בסך הכל נשמע לי די חיובי, או לכל הפחות, כוונות טובות ודרך ביצוע שנויה במחלוקת.

האסיר זו דוגמא טובה לכל חברה משעבדת שהיא. המעקב יכול דווקא להזכיר את Minority Report
ובכל מקרה, הרי כולנו אינדבידואלים http://www.youtube.com/watch?v=LQqq3e03EBQ

מפחיד ממש מפחיד