פינקתי אתכם עם פוסט חדש, אז תפרגנו לי

שתי מילים אופנתיות שאני פשוט לא סובל הן “פינוק” ו”פרגון”. ה”פינוק” הפך לאחרונה למכת מדינה. לפני כמה זמן ישבתי בחנות מחשבים ואחד הקונים ביקש מהמוכר “לפנק אותו עם מחיר טוב”. מיד תקעתי בו מבט חודר (לא שזה הזיז לגב שלו).

בתחילה לא ידעתי מה יש בפינוק הזה שגורם לי חלחלה ואז הבנתי – זו ההפקעה של המשמעות המקורית של המילה מהתחום האינטימי ומיסחורה. הצימרים מפנקים, תואר בתנאים מפנקים, מפנקים אתכם במחיר, קרמים מפנקים, קוראסונים מפנקים, ויש גם מי שמציע קישורים מפנקים. אלה רק כמה דוגמאות שאפשר למצוא בגוגל.

מה קרה לצימרים איכותיים, לתואר בתנאים נוחים, לקרמים נעימים, קוראסונים טעימים ומחירים זולים? אולי יש מי שמקווה שנוותר עליהם בעד פינוק זול. זה לא המקרה הראשון של ניכוס החום האנושי לטובת קידום אינטרסים שונים. אורי ברוכין כתב על הניסיון המגוחך של סלקום לגרום לציבור לאהוב אותה.

באשר לפרגון, כמה פעמים שמעתם את המשפט שהבעיה בארץ היא חוסר פרגון? תגובות רבות לכתבות שלי הן בנוסח “חבל שאתם לא יודעים לפרגן”.

על פי המילון של ”בבילון”, פינוק זה ” (ז’) עידון, עינוג, ריצוי, הסכמה לכל דבר, ותרנות, חיבה יתירה, טיפול בכפפות משי, הגנה”. ואילו פרגון זה “(ז’) חוסר קנאה, תמיכה, עידוד, עזרה, אחווה ובאנגלית -
encouragement without envy, support”. על פי אתר השפה העברית, מקור המילה הוא בגרמנית (Vergoennen).

מה המילים האלה אומרות לנו, בעצם? תעזבו אתכם מספקנות ונבירה בפרטים. ספקו לנו תמיכה ללא הסתייגות ובתמורה נרעיף עליכם חיבה ללא גבולות. ככה זה בשטעטל. >

תגיות: רגא של איברית, תרבות דיגיטלית