הדוור מצלצל פעמיים – מי לא עונה?
זוכרים את הסרט “הדוור” על דוור פשוט בכפר איטלקי המתיידד עם המשורר הצי’ליאני פבלו נרודה שנמצא שם בגלות בשנות ה-50?
סרטים כאלה מעוררים את הכמיהה לתקופה בה כולם הכירו את כולם. הדוור מנופף לשלום לילדי הכפר, החלבן מסיר את כובעו בפני המורה וכמה אנשים מנהלים שיחה בטלה ומביטים בים התיכון תחת שמש יוקדת.
מדיה חברתית מחייה מחדש את הקהילתיות הזו. יהיו מי שיאמרו “קהילתיות מזויפת”. ובכל זאת, תופעה זו יוצרת מקום בו כולם מכירים את כולם והתקשורת היא בין אנשים ולא בין אדם ליישויות משפטית, כמו החיים בחברה המערבית במאה ה-20.
על רקע זה מתחולל המשבר הגדול של מפרסמים, משווקים ועסקים. אם אנשים מדברים עם אנשים ללא התיווך שלהם, כיצד הם יכולים להשתלב בשיחות האלה, אם בכלל?
יש שתי דרכים להתמודד עם האתגר. הדרך הנפסדת היא לבקש שינויי חקיקה, לקוות לסיוע ממשלתי, לתאם עמדות באופן שמעורר חשד לעבירות של הגבלים עסקיים, לשסות עורכי דין בגורמים שעושים לכם “קניבליזציה” ולדרוש תשלום ממשתמשי הקצה, פשוט מפני שאין לכם רעיונות יצירתיים יותר. זו הייתה הרוח שמאחורי פגישת מנכ”לי העיתונים הגדולים ביום חמישי בשיקגו במטרה “לחשוב על מודלים לתמוך במנגנוני איסוף החדשות”.
דרך חלופית היא לאמץ אסטרטגיה של חדשנות. בשיטה זו תאלצו את עצמכם לשכוח את כל מה שהכרתם ולהמציא מחדש הכל: תפקיד הכתב, תפקיד העורך, סינדיקציה של תכנים – הכל. כדאי להקשיב לדן פרומקין, העורך לשעבר של washingtonpost.com, שאומר כי השמרנות היא שהורגת את העיתונות – לא הציבור, לא גוגל. זה הזמן להגדיר מחדש את כל החוקים.
מי שאימצה אסטרטגיה של חדשנות ועושה זאת היטב היא גוגל, ששקלה לאחרונה רכישה של עיתון גדול ולבסוף פסקה נגד (מעניין למה). זה לא סוד שרוב השירותים של גוגל אינם הצלחה היסטרית ואף לא מכוונים להיות. ב-Google Labs יש עשרות תכונות ושירותים שלעולם לא יצאו מהמעבדה.
Google Wave, שמכה גלים בווב מאז נחשף ב-Google I/O הוא הדוגמה האחרונה. השירות, שיושק מאוחר יותר השנה, הוא מעין אימייל קולקטיבי שנוצר בזמן אמת, חלקו שיחה-חלקו מסמך. המשתתפים יכולים להוסיף לו טקסטים, תמונות, קישורים, סרטונים ועוד.
בדומה לבאז שמלווה מוצרים אחרים של גוגל, ייתכן שמדובר באובר-הייפ ויתברר שהשירות הזה יתגלה כתחליף מסוים ל-Online collaborative workspaces בנוסח Sharepoint. ובכל זאת, כמו כל מה שגוגל עושה, גם Wave מעורר השראה וחשיבה. כדאי לצפות.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
29.05.2009 בשעה 11:29
[...] This post was Twitted by galm – Real-url.org [...]
29.05.2009 בשעה 11:39
האם גוגל היא הגורם המשמעותי והחשוב ביותר בעידן האינטרנט?
לא הייתי פוסל זאת על הסף.
29.05.2009 בשעה 13:20
הבעיה היא כמו תמיד. שאנשים לא רוצים לוותר על תזרים המזומנים שלהם, גם כשהוא מתדלדל והם יודעים שהוא יעלם – כי הוא בכל זאת תזרים מזומנים.
29.05.2009 בשעה 13:32
בהערה חצי קשורה, האמירה שלך על הרשת שמחייה מחדש את ה”קהילתיות המזויפת” דווקא זרקה אותי אל “הקהילה המדומיינת” החבוטה אמנם אך עדיין תקפה של בנדיקט אנדרסון. עזוב אותך מההשפעה של הקהילה המדומיינת של האינטרנט על המשווקים והמפרסמים, מה שמעניין כאן לדעתי זה ההשפעה שלה על תפיסות השייכות של אזרחי מדינות לאום.
29.05.2009 בשעה 15:49
בנוגע למפרסמים ומשווקים: שיגוועו. הם מזיקים לחברה. אנחנו צריכים מידע אמין, מקיף ואובייקטיבי. ארגוני צרכנות צריכים לשווק ולפרסם. שאנשי שיווק ופרסום יכתבו שירה וסיפורת, או שיתרמו לחברה בדרכים אחרות ומוסריות ולא בזיהום החיים שלנו כפי שהם עושים כיום.
עיתונות היא דבר אחר לחלוטין, כמובן. דרושים ביקורת וחקר החברה באופן יומיומי, כמו אלו שהניו-יורק טיימס מספק, נגיד, ויש לקוות שעיתונות חיובית תמצא דרך להמשיך להתקיים.
אבל מה שבאמת חשוב היום זה גוגל ווייב. הרעיון מלהיב, אבל דורש כל כך הרבה עבודה כדי לממש את הפוטנציאל שלו. ובכל זאת, ההימור שלי הוא שבעוד שנה-שנתיים אנחנו לא נוכל להבין איך יכולנו להשתמש פעם בג’ימייל. וייב יהיה הערוץ האולטימטיבי לתקשורת, אחסון ופיתוח.
29.05.2009 בשעה 15:50
[...] מור כותב השבוע על קהילתיות ומדיה חברתית. בפוסט שלו מתייחס מור ל”קהילתיות מזויפת”. אשר בכל זאת, [...]
31.05.2009 בשעה 9:05
[...] הדוור מצלצל פעמיים – מי לא עונה של גל מור [...]