חורים ברשת

המיזם החדש של NewAssignment.net ו-Wired המכונה Assignment Zero, מעורר לא מעט עניין בשבועות האחרונים. מדובר בניסוי בעיתונות המיוצרת על ידי ההמונים במטרה לבדוק אם חוכמת ההמון תוכל להחליף את העיתונות המקצועית.  

מילת המפתח היא “מיקורהמון” (crowdsourcing), מודל עסקי לפיו במקום לבצע משימה מסוימת באמצעות עובד מקצועי, חברה מפרסמת קול קורא המיועד לקבוצה גדולה ולא מובחנת של אנשים לביצוע המשימה באמצעות האינטרנט. העבודה מבוצעת חינם או עבור תגמול סמלי. פלטפורמת הטורקי המכני של אמאזון היא דוגמה טובה למיקורהמון. 

אך הטורקי המכני מיועד לתגמל גולשים עבור משימות שלא דורשות התמקצעות. הרי לא תסכימו לטוס במטוס שתוכנן באמצעות חוכמת ההמון, נכון? יש סברה מסוימת, הנובעת גם מהפיחות הגדול במקצוע, ולפיה כל אחד יכול להיות עיתונאי. משתתפי Assignment Zero מנסים להוכיח את התזה הזו – הם מקבלים משימות עיתונאיות כמו לראיין מומחה מסוים, לבדוק עובדות, לערוך תחקיר ולכתוב ביחד כתבות.  

ההיענות יפה מאוד עד עכשיו – יותר מ-800 מתנדבים נוטלים חלק בפרויקט. האיכות העיתונאית, לעומת זאת, נתונה במחלוקת. רמת התכנים לא אחידה, יש צורך בשכתוב מסיבי לעתים, והעורכים מתקשים לדעת אם לייחס אמינות לכל התכנים ואם אינם גנובים ממקורות אחרים.

מאחר והכל מתבסס על עבודת מתנדבים, לא ניתן להכתיב להמון לוח זמנים – ועיתונות, כידוע, היא אמנות העכשיו. ספק אם ההמון מייעל במקרה הזה את העבודה העיתונאית וכלל לא בטוח אם אי אפשר להשיג תוצאות טובות יותר עם צוות של שלושה עיתונאים מיומנים.  

הטענה שלי גורפת יותר – אני מאמין שההמון לא יכול לתרום ליצירת תכנים עם נרטיב כמו כתבה עיתונאית, ספר או מוזיקה. WikiNews נכשל, מאותן סיבות ש-A Million Penguins, רומן הוויקי השיתופי של הוצאת פינגווין יכשל ובגללן פתיחת מאמרי המערכת של לוס אנג’לס טיימס לעריכת הציבור הסתיימה בכישלון. ויקיפדיה, על אף המחלוקת, היא סיפור הצלחה, אך שם זה פשוט יותר בגלל שמדובר בכתיבה ועריכה של ערכים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. 

מצב בו גולשים יכתבו או יערכו ביחד ספר או כתבה כמעט בלתי אפשרי – 10 אנשים תמיד מחזיקים ב-20 דעות שונות וסותרות. כל אחד מושך לכיוון שלו והתוצאה היא בלגן מאורגן. נימוקים נוספים נגד הם עמידה בלוח זמנים וכישורים – כן, כתיבה ועריכה דורשים כישורים מיוחדים ותעיד על כך הבלוגוספירה  העברית – רוב הבלוגים המצליחים נכתבים על ידי אנשים שמיטיבים לכתוב, גם אם אינם עובדים בתחום הכתיבה.

אני מסכים עם ההנחה שכותבים לא מקצועיים יכולים במקרים מסוימים לעשות עבודה עיתונאית לא פחות טובה ואף יותר טובה מזו של עיתונאים מקצועיים. אני מעדיף לדבר על מיקור מומחים ולא מיקור המון. לא קריאה לא מובחנת להמונים להצטרף לעשייה אלא לברור מההמון את יחידי הסגולה. למשל, האמנתי שבזכות היותו איש לינוקס, דורון אופק יכתוב מדריך מוצלח יותר ללינוקס מכל עיתונאי שיתנסה עם מערכת ההפעלה למשך שבוע או שבועיים.

לעומת זאת, לא הייתי בוחר בו לכתיבה של פרשנות על עתיד התחרות בין מיקרוסופט לקוד הפתוח, גם בגלל שהוא משוחד ומפני שעיתונאים מקצועיים יכולים לספק מבט ממעוף הציפור על תהליכים שונים – יתרון שאין למי ששקוע כל-כולו בתחום אחד בלבד.

מתי ההמון יכול להיכנס לתמונה? לאחר שהיצירה הושלמה. ההמונים יכולים לדרגה, לתייגה, להגיב אליה ולספק לה ערך משלים.
עוד בנושא זה:

הקשר בין כוכב נולד לחוכמת ההמון

מה ההבדל בין חוכמת ההמון לטפשות האספסוף >