חורים ברשת

כתבה מעניינת בדה מארקר עוקבת אחרי הקשר בין הצעת החוק של ח”כ אמנון כהן מש”ס לבין הצעה אחרת, מסוכנת ומתוחכמת יותר, שיוזם חבר סיעתו, שר התקשורת, אריאל אטיאס. מהכתבה אפשר ללמוד שאנו נמצאים רק במערכה המקדימה למלחמה האמיתית. לכן כל כך חשוב להפיל באופן גורף את הצעת החוק של ח”כ אמנון כהן, באופן שיגרום לכל מחוקק לחשוב פעמיים לפני שיצא ביוזמה כזו.

הערה קטנה בנוגע לכתבה של ערן גבאי – למה להתהדר בחשיפה בלעדית של הצעת החוק של אטיאס? זו נחשפה ב-ynet בחודש מרץ, וגם אז, כאשר הייתה בבלעדיות הזו גם ראשוניות, לא השתמשנו במילים כאלה. כדי למנוע את זילותן כמו במקרה הנוכחי, מוטב לעיתונאים לשמור אותן למקרים חשובים באמת. שיחות שלום חשאיות בין ישראל לסוריה, למשל.

דרך כתבה ב-NRG הגעתי לידיעה הזו באתר ש”ס, על פגישת ועדת הרבנים לענייני תקשורת עם הרב עובדיה יוסף.

שם נכתב: “הגר’ע יוסף שליט”א פתח בדברי תורה בענייני דיומא ואודות קדושת ישראל והזהיר מפני הנזקים הרוחניים הנובעים מחידושי התקשורת, תוך שהוא זועק במר-לבו כי ‘רבים חללים הפילה’. חובת הערבות של כלל ישראל מחייבת את כולנו לעשות ולהציל, ‘איש לרעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק’, ודבר גדול עושים בעמם חברי הוועדה, אשר עומדים על משמר חומות ישראל. הגר”ע יוסף שליט”א אף שיבח את שר התקשורת, הפועל ועושה כדי לנטרל השפעות מזיקות ומסוכנות, תוך שהוא נועץ בו דרך קבע אודות דרכי הפעולה למניעת ולמיזעור נזקים לטווח ארוך”

מכאן אפשר להבין שהמחאה שצמחה כאן, החילונית באופיה, לא תזיז במיוחד לאנשי ש”ס. אנחנו לא האלקטורט שלהם. עיקר מאמצי השכנוע חייבים להיות מכוונים כלפי חברי הכנסת ושותפי ש”ס בקואליציה. בעניין השאלה שמופיעה בכותרת: כרגע זה נראה מופרך, אך אם הש”סניקים יתעקשו, מי יודע. כבר היו דברים הזויים יותר. אם ממשלת רבין הראשונה נפלה בגלל שכמה חברי ממשלה לא חזרו לביתם לפני כניסת השבת, מה יכול להיות יותר נאה מהפלת הממשלה על רקע חילול השם ההמוני ברשת.