הפלופ-אפ של גלובס

לא קלים הם חייהם של העיתונאים באינטרנט. הם נדרשים לייצר יותר כתבות, להיות זמינים 24 שעות ביממה והדד ליין שלהם הוא תמיד עכשיו. המצוקה הזו גורמת לעתים לקיצור הליכים ואי בדיקת עובדות ומולידה הרבה כתבות סרק, שלא תורמות דבר לקוראים שלהן ובעיקר מיועדות לסתום חלל. כזו היא הדעה (?) של קרן צוריאל-הררי, שהופיעה היום ב”גלובס”, תחת הכותרת השחוקה עד דק “לו הייתי פיראט“.

צוריאל-הררי מתייחסת לראיון עם קבוצת המתרגמים של Qsubs, שפורסם ב-ynet. הנה עיקרי הדברים שלה:

“על דבר אחד דילגו ב-ynet – השאלה המסקרנת למה בזמנם החופשי וללא כל תמורה הם יושבים עד השעות הקטנות של הלילה, מתרגמים סדרות זרות לעברית, מקודדים ומסנכרנים, העיקר שהצופים, שמתקשים בדחיית סיפוקים כמו אוהדי בית”ר ירושלים, יוכלו לראות את העונה החדשה של ‘הסופרנוס’ ימים אחדים לאחר ששודרה בארה”ב, ועם כתוביות בעברית”.

1. הם לא מקודדים. 2. כמו אוהדי בית”ר ירושלים? למה לא “כמו אספסוף של חיזבלונים שצוהל מול חיפה המופגזת? אם כבר אז כבר”. 3. דווקא כתוב למה הם עושים את זה: “למתרגמים החברים בקבוצות אלה יש גאווה מקצועית, והן מתחרות זו בזו מי יתרגם מהר יותר וטוב יותר…”. למען גאווה ומוניטין, כמו כל עבודה שמתבצעת שלא למען כסף. ממש כמו הכותבים של ויקיפדיה או מפתחי הקוד הפתוח.

“מאחר והשאלה למה הם עושים את זה נותרה פתוחה, אפשר לשער (ולהתבסס על מסרים שהסתננו אל בין שורות הראיון), שאחרי שהתברגנו, זו המחאה הפרטית הקטנה שלהם. יש אנשים שמקפידים להגיע לכל הפגנה בכיכר רבין, אחרים מחרימים מוצרים מהשטחים וה-Qsubs מפגינים את מחאתם בתרגומים פיראטיים”.

הם שקלו אפשרות של טבח המוני בכותל,  שריפת כל שדות הגידול המרוססים ולחיצת ידיים מחויכת עם עזמי בשארה בכיכר ציון. לבסוף בחרו באופציית התרגום. הגיוני. אגב, האנשים האלה שהולכים לכל הפגנה בכיכר רבין משתתפים בהפגנות של הימין וגם של השמאל, וגם של המחבקים וזורקי הכריות? מעין תחביב שכזה?

“גולשת אחת חרגה משפע המחמאות לגיבורי העל האלה. היא כינתה את עצמה נורית יהודאי, כשמה של המתרגמת המיתולוגית. קשה לדעת אם אכן מדובר ביהודאי או במתרגם/ת מקצועי/ת אחר/ת, אבל היא היחידה שאיתגרה אותם ברצינות, והעלתה את הדיון מהשאלה הקיומית, מדוע לא תורגמה העונה החדשה של “המגן”, לשאלה המוסרית ‘מיהו גנב’”

1. אם קשה לדעת, אז כדאי להרים טלפון לנורית יהודאי ולוודא שאכן זו היא. כפי שאנחנו עשינו ובעקבות זאת פירסמנו כתבת המשך. אך הכתבת המכנה עצמה קרן צוריאל-הררי, כשמה של העיתונאית המהוללת, לא הטריחה עצמה במטלה כה פעוטה. 2. תרגום יצירה ללא רשות הוא הפרה של זכות יוצרים, כפי שנכתב במפורש בכתבה המקורית, אך לא מדובר בגניבה. אפשר לצפות מכתבת בעיתון כלכלי לדעת את ההבדל הקטן הזה.

“קרן צוריאל-הררי” חטאה כמה פעמים – לא בדקה את העובדות, הטילה דופי בעבודה המקצועית של אחרים, וניסתה להיבנות ממנה. ובחזרה לנקודת הפתיחה – יש כתבות שמוטב שלא היו רואות אור. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900

תגיות: עיתונות, עיתונות און ליין