טוויטר ופרנדפיד אינם תחליף לקוראי RSS (עדיין)

סטיב גילמור “קבר” השבוע את ה-RSS לאחר שטוויטר הרג אותו, לטענתו. גילמור (כדאי לקרוא גם את מה שכתבה אורלי יקואל בעניין) לא השתמש ב-Google Reader שלו כבר חודשים. את כל החדשות והקישורים שלו הוא דג מהנהר של העדכונים החברתיים. לפני שבוחנים את נכונות ההערכה הזו, כדאי לבחון אילו תהליך עבר על הפצת המידע באינטרנט ב-15 השנים האחרונות:

1. מידע חדש הדורש מהמשתמש פעולה אקטיבית – ביקור באתרים.
2. אמצעים מוקדמים ל”דחיפת” המידע אל המשתמשים – ניוזלטרים.
3. אמצעי דחיפה מתקדמים יותר – RSS שאינו אלא חיפוש אקטיבי ומתעדכן.
4. בעוד RSS הוא כלי א-סינכרוני – משמש לדחיפת מידע חדש אלינו ללא אפשרות תגובה – טוויטר ופרנדפיד הם מעין קוראי RSS חברתיים הכוללים גם שיחה ואפשרות תגובה.

RSS חולל מהפכה יסודית באינטרנט על ידי כך שהאריך את הזנב הארוך, איפשר למידע לנוע יותר מהר ואיפשר למשתמשים לייעל את זמנם ברשת בעזרת אינטרנט אינטימי יותר, מותאם-אישית. מנגד, רוב המשתמשים מעולם לא נגעו בקורא RSS. הסטטיסטיקה של משתמשי הרססים נוגעת בשמיים כשמדובר בקוראי בלוגים, אך בקרב אוכלוסיית המשתמשים הכללית האחוזים נמוכים בהרבה. רסס היה ונותר טכנולוגיית הארד קור למשתמש המאותגר והותיר את הבמה למודולים מעוצבים שלו – אתרים להתאמה אישית כמו Netvibes, My yahoo, אפילו סטארט ווידג’יטים למיניהם.

פגם אחד מהותי קיים בעדכוני ה-RSS – הם מזרימים אלי פידים שלמים, ללא סינון. וגם אם אני בחרתי להוסיף פיד מסוים, אם 90 אחוז מעדכוניו הם זבל משמים והיתרה קישורים מרעישים – אני רוצה לקבל רק את הבשר. וכך נולדו אתרי חדשות חברתיים כמו Digg בהם הקהילה דגה עבורנו את החדשות הטובות במגוון נושאים. וכך הלך והתפתח Google Reader לכלי חברתי בחלקו, בו אנו יכולים לשתף עם חברים אייטמים מעניינים בהם נתקלנו בתוך הפידים של הרידר או בכל אתר אחר (באמצעות בוקמרקלט Note In Google Reader הזמינה דרך תיקיית ה-Notes ב-Google Reader). לאחרונה נוספו גם תגובות על אייטמים ששותפו ברידר ולא אתפלא אם פיצ’רים חברתיים נוספים יופיעו ממש בקרוב.

האם טוויטר הוא בעצם המתחרה הגדול של Google Reader? אם הניתוח שהצגתי נכון, נראה שגילמור צודק בהערכה שלו, אם כי היא ניתנה מוקדם מאוד, מוקדם מדי. קוראי RSS, על אף שהם מאפשרים לנו לייעל את צריכת המידע שלנו, תורמים במקביל לא מעט עומס. יותר מ-1,000 אייטמים חדשים – זו ההודעה הקבועה ב-Google Reader שלי. מי שגם מנסה מדי פעם ל לקרוא כתבות שלמות שמופיעות בפידים מלאים (בעלי אתרים המפיצים פידים מקוצרים בלבד לא באמת מרוויחים גולשים כתוצאה מכך) מגלה שהוא מצליח לגמוע כמויות קטנות יחסית של מידע לעומת השפע שמציעים קוראי הרסס.

Twitter הציע מראש פתרון אפשרי טוב יותר לבעיית עומס המידע – רק 140 תווים מאנשים שאתם סומכים על דעתם. כך תוכלו לקבל את החדשות המעניינות ביותר בקיצור ולאחר סינון. אני לא צריך את סטיב גילמור כדי לדעתש הנעקבים שלי בטוויטר מספקים קישורים נהדרים ואני מרבה להקליק עליהם. גם החברים בפייסבוק, אגב. אני מבלה ב-Google Reader פחות, אך גם בפורטלים ובפייסבוק. האם טוויטר הורג את כולם? לא בהכרח.

אני מאמין שטוויטר ו-Google Reader מתפתחים לכיוון זהה – קורא ומשדר RSS חברתי המגלה לנו מה חדש ומעניין בעולם – בין אם מדובר בחדשות, המלצות על מבצעים משתלמים בקניון הסמוך או תהיה מה ללבוש מחר. שני הכלים האלה צריכים לעבור דרך ארוכה מאוד כדי להיות שם.

מהם החסרונות של Google Reader?

חוסר רלוונטיות – אייטמים רבים אינם מעניינים.
חוסר היררכיה – מה חשוב יותר ומה פחות?
עומס מידע – כמות רבה של עדכונים שוטפים יש להקצות זמן ניכר עבורם.

מהם החסרונות של טוויטר?

חוסר רלוונטיות – טוויטים רבים אינם מעניינים.
חוסר היררכיה – מה חשוב יותר ומה פחות?
עומס מידע – כמות רבה אף יותר של טוויטים ביחס לאייטמים ברידר, אם כי הציוצים קצרים יותר.
העדר דיון במתכונת שיחה – לשם כך יש להשתמש בתוספים חיצוניים.
קושי לעקוב אחר נושאים (אפשר להשתמש לשם כך בכלים כמו Tweetlater אך זה לא מושלם).

בשורה התחתונה, טוויטר, על אף שהוא תורם לנו קישורים מעניינים מאנשים מהימנים, אינו פותר את בעיית העומס ואף מחריף אותה. דווקא Friendfeed, המאפשר לשלוף מתוך הפיד הכללי עדכונים שעוררו דיון, מתאים הרבה יותר כרגע להיות תחליף רססי. גם הוא עדיין לא שם. כדי לחוות את טוויטר באופן דומה, צריכים להשתמש בשירותים חיצוניים כמו TweetMeme.

אז RSS כמונח ילך וייעלם, יהפוך לשקוף. קוראי הרסס יהפכו לכלים לעדכונים חברתיים עם יכולות סינון. כל זה עוד יקרה – אנחנו בדרך לשם – עדיין לא קרה. >

"הרשת מתחילה לחשוב", כנס איגוד האינטרנט. הנחה לקוראי חורימבה בטלפון 03-9727406. קוד הנחה 875900