לצייץ – בעברית או באנגלית?
בעקבות דיונון שהתנהל אתמול בצוויציה, שבה עלתה בי תהיה נושנה: מתי לכתוב בעברית ומתי באנגלית. ראשית אסייג – כתיבה באנגלית כאשר כל הקוראים דוברי עברית ראויה בכבוד לתואר פלצנות. היא מגונה בתכתובות ארגוניות, במסנג’ר נחשבת על גבול התמהונות וגם בפייסבוק היא מעט מוזרה, אלא אם כן אתם מפתח תקווה וכל חבריכם תושבי אלסקה.
טוויטר הקטין את האינטרנט, צמצם עוד יותר את המרחק בין הגולשים לדרגה אחת של הפרדה. למשל, הוא עשה שירות מצוין לקהילת הסטארטפים וההיי טק המקומית – הישראלים נשמעים ונקראים היטב בעמק הסיליקון. אחרי כמה מהמצייצים הבולטים בשפה העברית עוקבים כמה אנשי מפתח בתעשיית החלומות הזו.
אז נכון שכמה מהם מעסיקים מצייצי צללים והסיכוי שהם יקראו במו עיניהם ציוץ שכתבתם ואף יגיבו לו הוא יחסית קטן. ועל אף על פי כן, נוכחות בטוויטר כרגע מאוד חשובה למוניטין המקוון שלכם ולו בשל העובדה שכובד הדיון ברשת הוסט כרגע לשם ואסור לכם לפספס אותו.
אל תשכחו שרבים מעוקביכם עשויים להיות אנשים שאינם קוראים עברית, כך שגם כאשר הדיון בטוויטר מתנהל בין דוברי עברית, הקהל השותף לשיחה מנוכר לה. אז נדמה שהתשובה ניתנה בגוף השאלה ותמיד נכון לכתוב באנגלית.
לא בדיוק. בהתקיים התרחישים הבאים כתיבה בעברית היא בסדר גמור, כל עוד מינון העברית בכלל הציוצים שלכם קטן מספיק – אחרת תחזו בנטישה זוחלת של מצייצים שלא דוברים את שפתנו. מי אמר שהגלובליזציה הזו תהיה פיקניק. מצד שני, אם בסופו של יום בן אדם לא יכול לקלל בשפת אמו, מה שווה כל החדשנות הזו:
כאשר כל עוקביכם הם ישראלים, אתם מצייצים על כדורגל ישראלי ולא מבינים אנגלית. (כן, כן)
כאשר אין לכם עניין אמיתי להרחיב את רשימת העוקבים – אתם בטוויטר רק לצורך קשר עם כמה אנשים חשובים לכם
בכל הקשר תרבותי/פוליטי/אחר שזר לא יבין.
אבל כאשר מדובר בעניינים האוניברסלים ואפילו המקומיים שמעניינים בכל העולם, אין שום סיבה לנעול את קהל לא-דוברי העברית מחוץ לדיון. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
09.05.2009 בשעה 5:01
לא רק קהל היעד חשוב. יש מקום לכתיבה באנגלית בכל מצב שבו ישנו חשש שהממשק לא עובד כל כך טוב בעברית. הדבר נכון במיוחד לאימייל, כי הרבה אנשים לא יודעים להפוך את עורך האימייל שלהם (נגיד ג’ימייל) לידידותי לעברית, ואז כשהם עונים לך הם סימני הפיסוק שלהם לא מופיעים נכון ונראים גרוע בערך כמו הארץ בפיירפוקס. כאשר סימני הפיסוק משתבשים, הטקסט כולו נראה עילג, אפילו אם ברור שזו רק בעיה טכנית. במקרים כאלו, בעיקר כשהשיחה היא בין אנשים משכילים, הדבר הנכון הוא לדבר באנגלית. עדיין אין אינטרנט של ממש בעברית.
09.05.2009 בשעה 8:09
כמו שכבר כתבתי, אני משתמש בטוייטר בעיקר בשביל עדכונים לבלוג שלי כי אין לי כוח לכתוב פוסט של חמש שורות כל שתי דקות , אז אני מעדיף לכתוב בעברית וזה יוצא אפילו קריא. בסופו של דבר אם היה אפשר ליצור שתי גירסאות של כל טוייט זה היה הפיתרון המושלם (בטח יש מישהוא שכבר עובד על זה).
09.05.2009 בשעה 8:42
זוהי בהחלט דילמה שהתמודדתי איתה בהתחלה.
)
לאחר שהבנתי שאני מכוון עצמי לקהל עולמי, התברר לי שאין לי מה לכתוב בעברית. כל משפט בעברית הוא פוטנציאל ליצירת חוסר סבלנות לציוצים שלי מצד מצייצים שאינם קוראים עברית.
בגלל שאני מכוון את הציוצון שלי למפתחי ווב, אז אלו הישראלים מבינהם מנוסים ומורגלים בקריאת אנגלית, אז אין עם זה כל בעיה. (ואני יודע שכתבת את זה בפוסט כאן. אני רק מפתח רעיון. שניה הוא מגיע
בעיה מתחילה ברגע שאני גולש מאופי הציוצון שלי. ברגע שאעלה הודעות שמופי שמופי לאישתי המצייצת גם כן, אאבד חלק מהעוקבים.
וזוהי נקודתי- הבהר לעצמך מהו הציוצון שלך, והמשך בקו הזה. כל סטייה ממנו משמעותה איבוד העוקבים הקיימים ואולי רכישת חדשים, אך ברגע שאינך שולט בקו שהתוות לעצמך בתחילה, לא תוכל להחזיק עוקבים נאמנים למשך זמן רב.
09.05.2009 בשעה 9:41
אין ספק שזו דילמה רצינית.
מבחינתי החלוקה היא די ברורה – רוב הציוצים האישיים שלי עוברים בעיברית בעוד נושאים מקצועיים יותר נשלחים באנגלית.
אוסיף ואומר שהטוויטים שאני קורא הם בדרכ בעיברית ולא באנגלית – אני מניח במיוחד כי הם יותר מהירים לקריאה ומרגישים יותר מעניינים (בכל זאת – הם “מקומיים”)
09.05.2009 בשעה 12:06
[...] מור, לשעבר עורך Ynet מחשבים ובעל הבלוג “חורים ברשת” העלה לדיון את נקודת השפה ב-Twitter: מתי לכתוב בעברית ומתי [...]
09.05.2009 בשעה 12:52
גם הנושא הזה, כמו עוד נושאים שעולים בהקשר של טוויטר, מזכיר דילמה דומה מתקופת ה-IRC. בין 1998 ל-2000, כשיותר ישראלים נכנסו לאינטרנט והשימוש בעברית ברשת הפך ליותר ויותר נפוץ, הרבה מנהלי “חדרים” וגם חלק ממנהלי השרתים החרימו באופן גורף ישראלים בגלל הנטייה שלהם להתחיל דיונים פנימיים בעברית שאחרים לא הבינו, ולא היו מסוגלים להשתתף בהם.
זכורים לי מאד מאמרים מהתקופה שגרסו ששימוש בעברית ברשת הוא מיותר בגלל שהוא נוגד את הרוח של הרשת – פתוחה, גלובלית, וניטראלית מבחינה תרבותית(כלומר אמריקאית
). נחמד לגלות מדי פעם שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
09.05.2009 בשעה 13:01
יצא לי גם לחשוב על זה לאחרונה
האמת? עם כמה שזה נחמד לראות שנוספים לי עוד עוקבים, אני מצייץ לכל מי שרוצה לשמוע. אז מי שלא מעוניין בציוצי, מוזמן לעשות אן-פולואו.
יש משפטים שדורשים עברית, משחקי מילים וכו’.
או קישורים בעברית – אני צריך לשים לב לזה יותר, שקישור למשהו בעברית צריך להיות מלווה בציוץ עברי, לא לשגע את דוברי האנגלית.
אם מישהו מתחיל שיחה בעברית, אני אענה לו בעברית.
אם אני לא יודע לבטא משהו כמו שצריך באנגלית, אני אכתוב בעברית.
חוצמזה, אנגלית.
בקשר למיילים ותכתובות באנגלית בין דוברי עברית, אני לא אוהב את זה.
בתכתובות בין ישראלים, אני אכתוב בעברית.
מה גם, שלא תמיד האנגלית של כל הישראלים כזו טובה, ואז יוצאים הרבה משפטים עילגים.
יצא לי כבר להיות בהרצאות בהם המרצים ניסו לדבר באנגלית, הם סתם שברו את השיניים, וכל הקהל(גם הישראלים וגם הלא ישראלים) לא הבין מה הם מנסים להגיד.
גם להכנס לפורום עברי ולכתוב שם באנגלית, כשכל הממשק הוא בעברית, זה די לא קשור לעולם, אלא אם אתה כותב ממחשב בלי מקלדת עברית, או ששפת האם שלך היא אנגלית ואתה רק יודע לקרוא עברית.
09.05.2009 בשעה 13:14
את הדילמה הזאת לא אנחנו צריכים לפתור. טוויטר יכל (וצריך) לפתור את זה בשני דרכים:
1) לאפשר לכל משתמש לבחור באם לקרוא שפות נוספות או רק אנגלית, כמו במנוע החיפוש שלהם שלא תומך עדיין בעברית כמובן – http://cli.gs/usLNTZ
2) לתת למשתמשים לבנות קבוצות דיון שמאפשרות שליחת הודעות בנפרד.
אין לי מושג כמה מהעוקבים אחרי הם מישראל, אבל אני מניחה שהרוב הם מארצות אחרות. ההנחה שלי היא שאם הם הגיעו עד טוויטר, הם דיי מסתדרים עם האנגלית ולא רואה סיבה לשלוח טוויטים בעברית ולהעיק על כל העוקבים אחרי באופן גורף, אלא אם כן אני באמת חייבת. לא עד שימצא פתרון הולם בכל אופן.
09.05.2009 בשעה 17:29
אני משלבת. אבל לא פעם קיבלתי טרוניות מהקולגות שלי שכשאני כותבת בעברית מבחינתם זה ג’יבריש. על כן אני משתדלת לכתוב בעברית רק כשזה נושא לוקלי מאוד, או מענה לדיונון בציוציה.
09.05.2009 בשעה 20:07
שלומי, אני מסכים עם ההערה שלך לגבי הצורך בקו אחיד לציוצים, אם כי מותר מדי פעם לסטות ממנו ולא חייבים להיות קשיחים מדי.
ישראל, ההשוואה ל-IRC נכונה ולא רק במקרה הזה.
09.05.2009 בשעה 23:08
להבנתי השאלות שאתה מעלה הן: מי קהל היעד? מה מטרת הכתיבה?
בהתייחס לנ”ל נראה שליצרני תוכן טכנולוגי ועסקי גלובאלי נכון לכתוב באנגלית.
מבחינת קהלי יעד יצרני תוכן אחרים אני לא חסיד של גלובליזציה.
אם אופרה ויינפרי היתה דוברת עברית האם היה נכון לומר לה כתבי באנגלית?
לדעתי טוויטר יצליח להיות משמעותי רק אם הוא יהווה בפועל כלי תקשורת ברמה הלוקאלית.
ראה הצלחות גלובאליות אחרות דוגמת ICQ, Gmail,Office וכו’.
10.05.2009 בשעה 12:06
אני מחזיק בדעה דומה לזו של אורלי.
כשהתחלתי עם טוויטר הוא היה שירות חו”לי – ואני השתמשתי בו על מנת לעדכן את העוקבים (ואת פייסבוק – לא עוד) בפוסטים חדשים בבלוג שלי, כתבות/פוסטים מעניינים שקראתי, אתרים ששווים ביקור וכו’. רוב העוקבים לא הבינו עברית ולכן היה מיותר לצייץ בעברית.
כיום המצב קצת שונה, כי טוויטר תפס תאוצה (לא ברורה כ”כ) בארץ, וכל יום יש לי 5-10 עוקבים ישראליים חדשים. כמו שגל ואורלי (ואחרים) ציינו, מבחינתי זה תלוי בשני דברים בלבד:
הממשק – שילוב של RT, קישורים, @, # ועברית לא עובד טוב וסתם מבלבל.
קהל היעד – ברגע שמדובר על קישור לכתבה בעברית ו/או נושא שלא מעניין תושבי ניכר, אכתוב בעברית.
אבל בינתיים – only English בשבילי.
16.05.2009 בשעה 14:36
[...] מור כתב פוסט מעניין על נושא השפה בה אנחנו מתקשרים במדיה החברתית. “כתיבה [...]
22.05.2009 בשעה 12:55
[...] בעברית. אסף התייחס לעצם הכתיבה בעברית בטוויטר בהמשך לפוסט שכתב גל מור בו הוא טען כי “כתיבה באנגלית כאשר כל הקוראים דוברי [...]
19.05.2010 בשעה 9:53
טוב קודם כל,אני רוצה שתדעו שלמרות אני לא אמריקאי אני מחשיב את עצמי כאמריקאי100% והאמת היא שאני מעדיף לדבר ולכתוב באנגלית כי כולם יודעים שכיום רוב העולם מדבר אנגלית. חוץ מזה, אנו יודעים שאת השפה האנגלית היא שפת שיגשוג לכל מי שירצה לדבר שפתנו ניקראת “אנגלית”אני באופן אישית מציע לך לדבר אנגלית אם באמת אתה רוצה עתיד חדש פה בארה”ב המדינה העשירה ביותר בעולם.
דבר אנגלית ובוא לבקר עצלנו בהקדם האפשרי,אני מבטיח לך שרק כאן בארה”ב תצליח בכל מה שתעשה!! תאמינו לי אחיי אני גר פה בארה”ב ואני מדבר אנגלית שטפת לכן כמו שאמרתי לכם מקודם אני אמריקאי כי אני באמת מדבר אנגלית.כאן בארה”ב אני באמת שמח מאוד,יש לי כסף,בתים,מכוניות,נשים וכו”חחחחחחחח יש לי יותר מדי מה עוד חסר לי בחיים?