פאניקה ברחובות האינטרנטס
על פי הדיווחים בתקשורת בשבוע האחרון, כולנו עומדים למות בקרוב משפעת החזירים/H1N1 עם אלף סימני קריאה. יש מגיפה מסוכנת יותר ממחלת החזרזירונים ואני לא מתכוון לסוזן בויל אלא לפאניקה.
עיתונות מטבעה חובבת כותרות מפחידות מסיבות שקשורות לפסיכולוגיה האנושית – חרדה מניעה אותנו לפעולה הרבה יותר מניסיונות הרגעה. אפשר לבחון זאת באמצעות ניסוי קטן- איזו כותרת אטקרטיבית יותר – “שפעת H1N1 מתפשטת בכל העולם” או “באיחוד האירופי מרגיעים מפאניקה מיותרת“.
בגרפים הבאים: סוזן בויל ביחס לשפעת החזירים בגוגל טרנדס ומתחתיו – מפת התפשטות המחלה ברחבי העולם
View H1N1 Swine Flu in a larger map
הכותרות לא ידגישו לעולם את העובדה שבעולם כולו דווחו כ-17 מקרי מוות מאומתים מהמחלה וידיעות על כך שממשלת מקסיקו מתקנת הערכה קודמת של מספר מקרי המוות החשודים מ-176 ל-101, על כך שהתנאים האקלימיים במדינות רבות בחצי הכדור הצפוני לא מעודדים התפשטות המחלה וכבר יש חיסון כנראה לא מעוררות תשומת לב מיוחדת.
למען הפרופורציה – מדובר בכמה אלפי מקרי הדבקה החשודים כ-H1N1 בעולם כולו, ביחס ל-13,000 מיתות משפעת רגילה מחודש ינואר בארה”ב בלבד.
אנשים מעדיפים להגיב בפאניקה במצב של אי ודאות גם כאשר יש להם גישה למידע מרגיע. ולא רק אנשים. מצרים שחטה את כל החזירים במדינה, צעד חסר פרופורציה שרק הרג 25,000 עופות במהלך התפשטות שפעת העופות ב-2005 משתווה לו.
הטבע האנושי או העיתונות לא משתנים – המשתנה החדש שנכנס לתמונה בשנים האחרונות הן רשתות חברתיות. דווקא כאשר המידע זמין לרשותנו יותר מבעבר, אנשים רבים מעדיפים לשמש כמדביקים ויראלים של פאניקה במקום מידע מוסמך וחמור מכך – אותם זורעי פאניקה מעוררים אחרים להפיץ את הדיסאינפורמציה שלהם מסיבות שכבר ציינתי.
השינוי לו תורמות רשתות חברתיות – מעבר ממודל הפצה ריכוזי של מעט מקורות מידע למודל מבוזר בו כל אדם הוא מקור חדשותי אינו רק מבורך אלא גם מעורר דאגה. חיפוש המילים swine flu בטוויטר מבהיר איזה תפקיד ממלאת הפלטפורמה הזו בזריעת פאניקה במקום מידע מוסמך.
ההפצה הוויראלית של מידע באמצעות רשתות חברתיות מוסיף הרבה רעש לבן לחדשות, כמו גם דיסאינפורמיה ופחד. במקרה הטוב אנשים משכפלים את המידע ומפיצים אותו כלשונו (Retweet). לרוב הם כלל אינם טורחים לקרוא מעבר ל-140 התווים.
מי יודע איך נדבקים ב-H1N1 (רמז: לחזירים אין קשר לעניין) או מה המשמעות של התראת מגיפה מדרגה 5 של ארגון הבריאות העולמי? מקרים כלאה חושפים את החולשה הגדולה של טוויטר כמו גם רוב כלי השיח החדשים – העדר הקשר ותמצות מסוכן, מעורר בורות. מידע מתפשט מהר מאי פעם אך לא ידע. איך הופכים הפצה ויראלית של מידע להפצה ויראלית של ידע? זו שאלת מיליון הדולר.
במקרה של טוויטר ופייסבוק, האם לא נכון יותר שעדכונים מרופאים, ארגוני בריאות ומומחים יזכרו לדרגת חשיבות רבה יותר מאלה של חברי לרשתות החברתית, שרובם אינם מומחים, תוהה יבגני מורוזוב ב-ForeignPolicy.com.
דווקא כאשר מספר האזכורים של H1N1 בטוויטר נמצא בירידה, בעקבות הפרסומים המרגיעים וסימני ההתמתנות במחלה ביומיים האחרונים, ה-meme של שפעת החזירים הוא איתות מבשר רעות לבאות.
אם חוזרים לסוזן בויל, התהודה לה היא זכתה לא הייתה אפשרית לפני כמה שנים. הרשתות החברתיות מעניקות מגבר רב עוצמה מתמיד לכל meme מוצלח, בין אם מדובר באשה מבוגרת שזכתה ל-15 דקות של תהילת עולם או מחלה חדשה. יהיה מי שעלול לנצל לרעה את המגבר הזה.
בגרף: מספר האזכורים של שפעת החזירים בשבוע האחרון בטוויטר.
>
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
02.05.2009 בשעה 9:02
יעקב בורק מדבר בדיוק על זה בספר החדש שלו, 'רעש'. הוא טוען שאי הבנה נכונה ואי רצון להתעמק וללמוד סטטיסטיקה מביא לכך ש (מחד) אנשים נתפסים לפאניקה מיותרת היוצרת אצלם 'רעש' רב ומאידך, יש גורמים המטים את תשומת הלב ויוצרים במכוון 'רעש' כאשר המידע מוצג באופן מטעה ולא אחראי.
02.05.2009 בשעה 9:43
האמת היא שתמיד זה היה כך. בכל התפרצות שכזאת יש שתיים וחצי אנשים שבאמת מבינים. ברב המקרים יש להם אישיות שאינה יכולה להסביר בשלוש דקות בטלביזיה את הנושא.
מכיוון שפאניקה תמיד עובדת, אמצעי התקשורת מספקים את ההסבר הרציני אבל לא שוכחים לנפח את הפאניקה.
בדרך כלל זה יהיה משהו כמו “אחרי שהראינו לכם פרופסור רציני ומשעמם שלא היה מוכן לחתום שאף אחד לא ימות מיד נספר לכם על הקדחת הספרדית ולא נשכח להוסיף לכתבה איזה קטע מסרט הוליבודי אפוקליפטי.
באינטרנט זה באמת עובר יותר מהר אבל כאן לפחות יש את הסיכוי שמישהו יוכל גם לספק מידע אמיתי.
הבעיה היא שבאינטרנט זה לא מתפוגג שהמהומה חולפת אלא ימשיך לנצח לעלות בחיפושים ואימיילים. הרי כולנו יודעים שדאורדונט מסרטן.
02.05.2009 בשעה 9:51
ואולי האזהרות מעודדות זהירות שמצמצמת את התפשטות המחלה, ולהיפך
02.05.2009 בשעה 10:09
אין לך מושג עד כמה יש עליה בכמות החרדה בציבור כתוצאה מההרעשה המתמדת של המדיה בעניינים כאלו. אתה מבין מה דבר כזה יכול לגרום לאנשים שסובלים מהפרעת חרדה מוכללת, או מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית? הרי זה בעצם מאושש את הפחדים שמעסיקים אותם גם ככה ביומיום.
02.05.2009 בשעה 10:38
להיפך, בזמן שאנשים בלתי אינטרנטיים יושבים מול הטלוויזיה ואוכלים את הפאניקה שמאכילים אותם, אני בוחרת לשקוע בעולם אסקפיסטי המורכב משיעורי בית ואירועים שהפייסבוק הזמין אותי אליהם.
02.05.2009 בשעה 12:28
אז בוא נפיץ מידע לא היסטרי
הנה אחד שנראה לי טוב – ובעברית
שפעת החזירים – לא להיסטריה, כן למוכנות
מאד ד”ר איציק לוי
http://www.infomed.co.il/news/n_050109_1.asp
נצפה לראשונה אצל ולווט
02.05.2009 בשעה 16:26
בדיוק כמו במניות, כך גם במגפות. הרעש הוא לא על פי המצב הנוכחי אלא על פי הפוטנציאל העתידי.
לא הבנתי למה ההשוואה לסוזן בויל רלוונטית (מלבד הסמיכות הכרונולוגית) אבל לפחות בנושא השפעת לא ממש חשוב שמשפעת רגילה מתים הרבה יותר אנשים כרגע מאשר משפעת החזירים. חשוב פוטנציאל הנזק, ואת זה מבינים גם העיתונאים וגם הקוראים.
אני אנסה להמחיש. נניח ומחר יתגלה אסטרואיד ענק במסלול התנגשות עם כדור הארץ. במידה והוא יתנגש, האנושות תושמד. שווה סיפור עיתונאי?
גם אם בסוף הוא יחמיץ את המפגש במעט?
כדאי למדינות להשקיע בנסיונות לצעדי מניעה (למרות שבדוגמה הזו זה הרבה יותר קשה מאשר במלחמה בשפעת)? או שמדינה שתבנה בונקרים חסיני צונאמי תחשב להיסטרית?
אני לא בטוח בעצמי מה התשובה הנכונה, אבל לא הייתי ממהר ומזלזל בהגברת המודעות הגלובאלית כלפי מגיפות. הרי יש סיכוי לא זעיר שהמגפה הבאמת נוראית בדרך.
03.05.2009 בשעה 15:32
תודה.. מעניין
04.05.2009 בשעה 2:35
יגאל, עדיין לא קראתי את הספר של בורק. תודה על ההמלצה. טל, נדמה לי שהבעיה אינה דווקא הפצה של המידע הלא מבוסס על הזנב הארוך אלא במאסות בזמן אמת. כאשר מידע היסטרי מופץ בכל כך הרבה צינורות בו זמנית הדבר יוצר היסטריה. אלירם, יש הבדל בין פאניקה למידע מבוסס
05.05.2009 בשעה 10:59
אני לא מסכים לגמרי לגבי סוזן בוייל שזה לא אפשרי. הדוגמה הבולטת והמתאימה ביותר היא ויליאם האנג: היה האנטי גיבור של תוכניות הריאלטי לפני שיוטיוב היה קיים, וזכה ל-15 דקות תהילה ולקמאוז בכל מיני נקודות תרבות פופולריות אמריקניות. אבל אין ספק שיוטיוב זירז את התהליך וסביר להניח שבמרחק זמן גדול משניהם היא תיזכר יותר.
השאלה היא גם מה ההצלחה של סוזן בוייל? כלומר היא הצליחה להשיג מיליארדתלפים צפיות ביוטיוב בזכות זה שהיא הצליחה להשיג מליארדתלפים צפיות ביוטיוב. כלומר היא שרה נפלא ואז נהייתה מפורסמת, ואז הפירסום שלה הפך להיות הסיפור והיא המשיכה להתפרסם כזאת המפורסמת שהייתה ביוטיוב.
השאלה, כמו כל אינסטנט סלב, אם הפירסום הזה גם יתתש להצלחה אמיתית. מהי הצלחה אמיתית? אני חושב שיותר מה שהיא מאחלת לעצמה יותר מאשר מה שאנחנו מצפים לראות ותוהים איך עוד לא לקחו אותה לקמפיין.
05.05.2009 בשעה 20:59
אני לא מסכים לגמרי לגבי סוזן בוייל שזה לא אפשרי. הדוגמה הבולטת והמתאימה ביותר היא ויליאם האנג: היה האנטי גיבור של תוכניות הריאלטי לפני שיוטיוב היה קיים, וזכה ל-15 דקות תהילה ולקמאוז בכל מיני נקודות תרבות פופולריות אמריקניות. אבל אין ספק שיוטיוב זירז את התהליך וסביר להניח שבמרחק זמן גדול משניהם היא תיזכר יותר.
השאלה היא גם מה ההצלחה של סוזן בוייל? כלומר היא הצליחה להשיג מיליארדתלפים צפיות ביוטיוב בזכות זה שהיא הצליחה להשיג מליארדתלפים צפיות ביוטיוב. כלומר היא שרה נפלא ואז נהייתה מפורסמת, ואז הפירסום שלה הפך להיות הסיפור והיא המשיכה להתפרסם כזאת המפורסמת שהייתה ביוטיוב.
השאלה, כמו כל אינסטנט סלב, אם הפירסום הזה גם יתתש להצלחה אמיתית. מהי הצלחה אמיתית? אני חושב שיותר מה שהיא מאחלת לעצמה יותר מאשר מה שאנחנו מצפים לראות ותוהים איך עוד לא לקחו אותה לקמפיין.