אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה
מי שמסתובב מספיק זמן בסמטאות הרשת יודע לזהות תבניות חוזרות באריזות חדשות. כל גלגול מגלם בחובו את קודמיו, כל טכנולוגיה קהילתית עומדת על כתפי קודמותיה כפי שכבר אמרנו.
מייספייס הוא גלגול של גיאוסיטיז עם טוויסט חברתי, הבלוגים צמחו מתוך הפורומים והעניקו לגולש הבודד את מרכז הבמה, רק כדי להתגלגל לרשתות חברתיות בהן הקולקטיב שב וקיבל מעמד מחוזק.
הארכיטקטורה קובעת את הפוליטיקה של התקשורת, זה נכון, אך יש משהו בסיסי בדינמיקה האנושית שנשאר דומה. כי אנשים נשארים אנשים. בכל פלטפורמה יצוצו הקונקטורים, הטרולים, הפליימרים, הניוביז. יהיו כאלה שלא יבינו על מה המהומה ואחרים יכריזו שהם כבר בדבר הבא. הפעילות בטוויטר מזכירה לי במובן מסוים את ימי ה-IRC העליזים.
זה לא אומר שהחדשנות פסה מן העולם. טוויטר לטעמי הוא שירות חדשני בהחלט, כפי שכבר ציינתי, אך זה לא אומר שכל ביט ובייט מתוכו הם נזר הבריאה. יתר על כן, ברור לחלוטין שמייסדי טוויטר מכירים על ההיסטוריה של הקהילות ומתוך היכרות עמוקה זו יצרו דבר חדש.
לעומת טוויטר, ב-Omegle, שירות שמעורר רעש בשבועות האחרונים עד כדי כתבה בניו יורק טיימס, אין טיפת חדשנות. למעשה, Omegle זהה לחלוטין לצ’טים האנונימיים הפועלים גם היום באתרים כמו תפוז וואלה או יאהו בחו”ל עם הבדל קטנטן אחד – במקום להצטרף לחדרי שיחה ציבוריים ולפתוח בשיחות פרטיות אחד על אחד אם יש עניין בכך, כל תכליתו של Omegle היא לחבר בין שני זרים אנונימיים לחלוטין לצ’ט אחד על אחד. עם כל ביקור באתר תשוחחו עם זר אחר באופן רנדומלי.
הסלוגן של Omegle הוא “דברו עם זרים”, כאילו שלא היינו בסרט הזה. אך אולי אפשר לגשת לעניין מזווית אחרת, משועשעת יותר: בעקבות גודש הרשתות החברתיות ועדכונים מאנשים שממילא לא חשוב לכם במיוחד לדעת על כל צעד ושעל של רובם, לכאורה זה עשוי להיות מרענן למדי לשוחח עם זרים גמורים.
רק לכאורה. כחסיד של אנונימיות וכמי שבילה שעות ארוכות בצ’טים בעבר, ניגשתי ל-Omegle עם לא מעט התלהבות, רק כדי לגלות שאנונימיות כבר לא עושה לי את זה. לכאורה זה נפלא לנתץ את הגבולות הפיזיים ולשוחח עם אנשים מבלי שהבדלי מין, גיל, השכלה ורקע נוסף ישחקו תפקיד. למעשה, האינטרנט ההוא כבר לא קיים עוד. כיום הרשת היא מגבר של העולם הפיזי ולא דיסנילנד וירטואלי.
אנחנו מצפים לדעת הכל על האדם איתו אנו משוחחים ואם לא הכל – כמה שיותר. אנחנו רוצים לגגל אותו, לפייסבוק אותו, ללנקד-אין אותו. אם אין מידע לגביו זה מחשיד ביותר. אם הוא גם מנהל בלוג וחשבון בטוויטר ערכו יעלה יותר. כי המוניטין המקוון שלו רב יותר. אותו זר העולה מולנו ב-Omegle עשוי להיות בוט (משעשע להיזכר כמה רווחת הייתה הנטיה של אנשים לנהל שיחות נפש עם בוטים ב-IRC. מה ששעות מאוחרות או עודף של אלכוהול יכול לעשות) או פאקינג ברק אובמה. משחק המסיכות הזה לא מעניין יותר. הלאה. >
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
27.04.2009 בשעה 15:59
ניסיתי את האתר הזה לפני כשבוע – ואני מוכרח להודות שהוא שבה את ליבי. בחצי שעה הספקתי להכיר שלושה אנשים שונים מרחבי העולם – מבלי לדעת באמת דבר עליהם – תוך ידיעה ברורה שאולי הבחורה השוודית איתה אני מדבר היא קשישה תאילנדית או גבר רוסי, ואולי באמת ברק אובמה. מי יודע?
האתר הזה הוא מעין רטרו לתקופת הצ'אטים והמירק התמימה, התקופה בה האינטרנט היווה חממה מחבקת לכל דכפין – ללא הבדל דת, גזע ומין.
27.04.2009 בשעה 22:31
אם כבר Omegle דומה למשהו, אז זה יותר לתכונות המוקדמות של icq (שהיא כמובן גם שעונת irc) ולאו דווקא לצ'אטים של תפוז או דומיו. מי שזוכר, בגירסאות הראשונות של תוכנת ה-icq היתה אפשרות למצוא אנשים זרים שמחוברים און ליין ולהתחיל לשוחח איתם בפורמט של צ'אט. דאז – זה אולי היה מרגש ומעניין, בעיקר בגלל שכולנו היינו המומים מהיכולת לתקשר במהירות און ליין עם מקומות רחוקים, כיום, כפי שציינת, זה משעמם וטחון, שלא לדבר על זה שהמודעות לסכנות הטמונות בכלי שכזה גבוהה יותר.
נ.ב.
אני רוצה לחשוב שחידושים ברשת הם לא גילגול של דברים קודמים אלא אבולוציה, בכל זאת – מדובר בשימוש בטכנולוגיות חדשות יותר…
28.04.2009 בשעה 0:04
נכון, היינו שם כבר, ולא מעניינת יותר האנונימיות, למרות שמנגד, אין לי רצון לדעת הכל על האנשים שאני משוחחת איתם. אני חושבת שלפעמים ידיעה עודפת עשויה להרתיע (באינטרנט , וגם בחיים).
הלוגו שלהם מצויין אבל, והפונט שבו הם משתמשים בלוגו (סורי, אין לי שום אפשרות לפספס את זה), הוא אותו פונט שמשמש כיום באתר הבית שלי
28.04.2009 בשעה 4:37
כן, היינו שם, בימי ה IRC העליזים ועוד לפני כן בימי ה BBS
אבל יש כל כך הרבה אנשים, רוב משתמשי הרשת, למעשה, שלא היו שם בזמנו, שאני בטוח שהמשחקים האלו יכולים לקסום להם היום בדיוק כפי שהם קסמו לנו אז.
28.04.2009 בשעה 4:54
מסכימה איתך ברמה העקרונית, אבל בתכלס – כיף להעביר שם זמן מת.
יש הרבה ספאם ואנשים עילגים וגברברי ASL סוטים אבל פגשתי כבר כמה וכמה אנשים נחמדים שאף התקדמתי איתם למסנג'ר, ואפילו אחד שבאמת נהניתי לדבר איתו [הוא אבד לבלי שוב בהתנתקות פתאומית לפני שהספקנו להחליף פרטים נוספים].
לא בשורה גדולה וחדשנית בשמי האינטרנט, אבל כן כיף בהחלט כשעשוע לשעות הפנאי.
28.04.2009 בשעה 8:27
אחרי משחק של כמה דקות:
1. הדבר הזה ממש ספיד צ'טינג ויכול להתיש אחרי כמה דקות במיוחד בגלל השיגרה של תחילת השיחה והגישוש הראשוני
2. כולם שם גברים ומנתקים לך בפרצוף אחרי שמגלים שאתה גם גבר
29.04.2009 בשעה 4:28
אפרת, במקרה הזה אני לא ממש רואה את החידוש הטכנולוגי. נועם, שבה את לבך, אך האם חזרת להשתמש בו לאחר הפעם הראשונה? אלירם, אני בספק, הם גדלו לעולם של פייסבוק והקסם שהיה בזמנו הוא תלוי תקופה.
30.04.2009 בשעה 2:18
לדעתי ישנו חידוש בטיווטר – הפתיחות. מראשיתה של טוויטר, בעלי האתר ויתרו על הגן הסגור ופרסמו ממשק המאפשר לכל אחד לכתוב אפליקציה שמפעילה את כל השירותים של טוויטר. האסטרטגיה הזאת קנתה את הטכנולוגים והובילה לפתוח אתרים וכלים רבים. קהילת המפתחים של טוויטר צומחת במהירות והיא למעשה היתרון הגדול של טוויטר.
30.04.2009 בשעה 12:18
לדעתי ישנו חידוש בטיווטר – הפתיחות. מראשיתה של טוויטר, בעלי האתר ויתרו על הגן הסגור ופרסמו ממשק המאפשר לכל אחד לכתוב אפליקציה שמפעילה את כל השירותים של טוויטר. האסטרטגיה הזאת קנתה את הטכנולוגים והובילה לפתוח אתרים וכלים רבים. קהילת המפתחים של טוויטר צומחת במהירות והיא למעשה היתרון הגדול של טוויטר.