חורים ברשת

*פורסם גם ב-ynet
“האח הגדול” אינו רק שם של תוכנית טלוויזיה מצליחה ומונח בספרו הקודר והעתידני של ג’ורג’ אורוול אלא גם הכינוי שדבק “בחוק סדר הדין הפלילי – סמכויות אכיפת נתוני תקשורת “, שנכנס לתוקף ביוני, 2008.

החוק מתיר למשטרה, לרשות לניירות ערך, לרשות ההגבלים העסקיים ולרשות המסים, לקבל נתוני תקשורת (פרטי ההתקשרות ללא התוכן – מספרי טלפון, כתובות IP וכתובות דואר אלקטרוני) ללא צו בית משפט במקרים דחופים וחריגים “בהם נדרשת פעולה מיידית הקשורה בהצלת חיי אדם או לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעה, וכאשר הצורך בקבלת הנתונים אינו סובל דיחוי ולא ניתן לפנות לקבלת צו מבית משפט מבעוד מועד”. נוסף על כך, החוק התיר למשטרה להקים מאגר מידע הכולל נתוני תקשורת (ללא אינטרנט).

מבקרי ההצעה מחו על הקלות הרבה בה המשטרה יכולה לקבל גישה למידע פרטי ללא בקרה שיפוטית. “החוק הזה הוא אנטי חוקתי ממדרגה ראשונה”, אמר ל-ynet אז חבר הכנסת ראובן ריבלין, יו”ר הכנסת החדש. ח”כ פרופ’ מנחם בן ששון, יו”ר ועדת חוק חוקה ומשפט, הגיב: “העלינו את דרגות החומרה ואת הדרישות לקבלת הצו, עד שהבאנו אותם לדרגה קרובה לתנאים למתן רשות להאזנות סתר”.

והנה השבוע מתברר כי כל כך החמירו חברי הכנסת, עד כי איפשרו למשטרה להוציא בחצי השנה הראשונה לקיומו של החוק 755 היתרים מינהליים דחופים לקבלת נתוני תקשורת, ללא צו בית משפט. כך עלה מתשובת המדינה לעתירה לבג”ץ של לשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות האזרח ומועצת העיתונות.

על פי ידיעה שפורסמה השבוע ב”הארץ”, המדינה גילתה כי מתוך 755 ההיתרים שהוצאו, בין יוני לדצמבר 2008, 546 היתרים נגעו להצלת חיים כהתאבדויות, ניסיונות התאבדות ואיתור נעדרים. 88 היתרים ניתנו למניעת פשעים עתידיים ו-124 היתרים ניתנו לגילוי מבצעי פשע שכבר בוצע.

המשטרה קיבלה נתוני תקשורת במקרי חירום הנוגעים להצלת חיי אדם ללא צו גם לפני כניסת הצו לתוקפו, כך שסביר להניח שהחוק לא הציל יותר חיים מבעבר. מה שכן השתנה זה העדר הפיקוח החיצוני על קבלת הנתונים. פרופ’ בן ששון טען בתמימותו כי חברי הכנסת החמירו את הדרישות לקבלת הצו, אך האבסורד הוא כי איש מלבד המשטרה אינו יודע מהן דרישות אלה. לפני כחודש הורה בג”ץ למדינה לחשוף את הנוהל הפנימי של המשטרה, הקובע את ההגבלות על קבלת נתוני תקשורת של בעלי מקצוע כמו עיתונאים, עורכי דין, שרים או חברי כנסת.

לשכת עורכי הדין קבלה על “הקלות שבה משיגה המשטרה מידע פרטי ללא צו בית משפט” ונציגה, עורך הדין דן חי, אמר כי 755 היתרים בשישה חודשים הם מספר עצום. אל תתפסו אותי במילה, אבל סיכויים גדולים לכך כי ללא בקרה שיפוטית, מספר הצווים רק ילך ויגדל, כאשר מרכיב ה”מניעת פשעים עתידיים” בתוכם יתפח. “דוח מיוחד”, הנה אנו באים.

הדיון רלוונטי במיוחד על רקע הצעת החוק מאגר הנתונים הביומטרי , אשר לעומת חוק נתוני תקשורת היא “חוק האח הענק”. המאגר חסר התקדים במדינות המערב אמור לכלול טביעות אצבע וזיהוי תווי פנים של כלל אזרחי ישראל כדי ליצור תעודת זהות חכמה ודרכון חכם, שתהיה קשה יותר לזיוף מהתעודות הנמצאות כיום בשימוש. אם יעבור החוק, שאושר כבר בקריאה ראשונה , תתכוננו למסור את טביעות האצבע שלכם ותווי הפנים במשרד הפנים.

חנן כהן פשפש וגילה כי חבר הכנסת מיכאל איתן, השר החדש הממונה על שיפור השירות הממשלתי לאזרח, ענה בתגובה לשאלה שנשאל בנושא הצעת החוק את הדברים הבאים :

“הצצתי ב’חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים באמצעי זיהוי’ שעבר בכנסת בקריאה ראשונה, וחשוב לציין שבמילא זה יעלה רק בכנסת הבאה מחדש מנקודת האפס, משמע מקריאה ראשונה.

הממשלה הבאה, אני מניח, לא תתייחס לעניין באותו האופן, כדרכן של ממשלות חדשות. זה נכון שאם התחיל תהליך הוא חייב להימשך, והחוק עשוי לעבור בסוף עם שינויים, אולי מהותיים”. אפשר לקוות כי למרות עקרון המשכיות החקיקה, הממשלה החדשה בעזרתם האדיבה של חברי הכנסת ריבלין ואיתן, תעשה לפחות את הדבר הנכון ותמצא את הדרך לקבור את חוק האח הענק.